סיפורי זן

[neophile]

סיפורי זן

לפני שנהפך לנזיר זאראטוד היה כהן צעיר שקיבל סיפוק עצום בלהראות את טיפשותם של אחרים בפני המאמינים שלו יום אחד לקח זאראטוד את המאמינים שלו למקום פאסטורלי בטבע ושם הוא התעמת עם הפרה הקדושה(sacred chao) בזמן שהיא העלתה גרה "אמרי לי חייה טיפשית " דרש הכוהן בקולו המצווה "למה את לא עושה משהו פרודקטיבי? מה המטרה שלך בחיים, בכל אופן?" בזמן שהיא לועסת את העשב הטעים השיבה הפרה ב"מו"(שזאת האות\ציור הסיני שמשמעותו שום-דבר ) כאשר שמעו את זה פשוט אף אחד לא הואר בעיקר כי אף אחד לא הבין סינית.

 

[neophile]

תכתבו אחרים(לא כתבתי את זה...)

 

[neophile]

THE PARABLE OF THE BITTER TEA

by Rev. Dr. Hypocrates Magoun, P.P. POEE PRIEST, Okinawa Cabal When Hypoc was through meditating with St. Gulik, he went there into the kitchen where he busied himself with preparing the feast and in his endeavor, he found that there was some old tea in a pan left standing from the night before, when he had in his weakness forgot about its making and had let it sit steeping for 24 hours. It was dark and murky and it was Hypoc's intention to use this old tea by diluting it with water. And again in his weakness, chose without further consideration and plunged into the physical labor of the preparations. It was then when deeply immersed in the pleasure of that trip, he had a sudden loud clear voice in his head saying "it is bitter tea that involves you so." Hypoc heard the voice, but the struggle inside intensified, and the pattern, previously established with the physical laboring and the muscle messages coordinated and unified or perhaps coded, continued to exert their influence and Hypoc succummed to the pressure and he denied the voice. And again he plunged into the physical orgy and completed the task, and Lo as the voice had predicted, the tea was bitter.

 

[תלאבובה]

לא זוכרת מה...

מורה זן מראה לאחד מתלמידיו מניפה ושואל אותו: "מה זה"? התלמיד עונה: זו מניפה המורה : אתה לא מבין כלום.. שואל את התלמיד השני והוא מתחיל לנפנף במניפה.. התלמיד השלישי כבר מגרד לעצמו בגב עם המניפה והרביעי שם על המניפה עוגה ומגיש למורה.. *התלמיד השני משחרר את המניפה משמה ואילו השלישי והרביעי שחררו אותה מתכונותיה ופתחו את האופציות לשימוש במניפה.

 

[Rinor]

סיפור שאני זוכר

2 נזירים ללא אמצעים רק מלבדם נדדו הם למקום בטוח ובהגיעם לנהר פגשו אישה מסכנה בוכה ורועדת. ביקשה האישה את עזרתם בחציית הנהר המסוכן. הסכים אחד הנזירים ועזר לה בחציית הנער בעודו מסתכן בעצמו במוות וכך חצו 2 הנזירים והאישה את הנהר לצידו השני של השביל. נפרד הנזיר מהאישה והלכו איש איש לדרכו. כאשר לא התאפק עוד, שאל הנזיר הראשון את חברו מדוע עזר לאישה בעודו מסכן אץ שניהם ולא השאירה מאחור ענה לו הנזיר כי את האישה הוא השאיר מזמן מאחור, זה אתה שעדיין סוחב אותה עימך. סיפור מדהים שאני זוכר וכל כך נכון... רק תחשבו על כל השיחות שלכם עם חברים, אנשים אשר אומרים לכם: "לא, זה לא מפריע לי אבל/פשוט...." אם אין זה היה מפריע להם באמת, זה כבר לא היה במחשבותיהם, נסו את זה, זה כל כך נכון... (או אולי רק אני שם לב לזה כי אני לומד גם פסיכולוגיה עם קרימינולוגיה במכללה)

LOL שבת שלום, אהבה ואור זילברמן ניר...

 

[עינתשלהצאט]

כל כך אמיתי....

כל הסיפורים האלו ......... נתי.

 

[shayke התותח]

עוד סיפור חמוד

היה פעם מנזר שחוקיו היו מחמירים ביותר. בעקבות נדר של שתיקה, אסור היה לדבר כלל, אך היה יוצא מן הכלל לחוק זה. בכל עשר שנים היה מותר לכל נזיר לומר שתי מילים בלבד. לאחר שבילה את עשר השנים הראשונות שלו במנזר, ניגש נזיר אחד אל אב המנזר. "עברו עשר שנים," אמר אב המנזר, "מה הן שתי המילים שברצונך לומר?" "המיטה קשה..." אמר הנזיר. "אני מבין," ענה אב המנזר. עשר שנים מאוחר יותר, הנזיר חזר אל משרדו של אב המנזר. "עברו עוד עשר שנים," אמר אב המנזר. "מה הן שתי המילים שברצונך לומר?" "האוכל מגעיל..." אמר הנזיר. "אני מבין," ענה אב המנזר. עברו עשר שנים נוספות והנזיר נפגש שוב עם אב המנזר אשר שאל, "מה הן שתי המילים עכשיו, לאחר עשר שנים אלו?" "אני עוזב!" אמר הנזיר. "ובכן, אני יכול להבין," ענה אב המנזר. "מאז שבאת אתה רק מתלונן."

 

[דאראמסאלה]

יובל- בקשה קטנה

האם תוכל לקבץ לטאגליינז או לקובץ אחר אסופת סיפורי זן שהופיעו בפורום?

 

[shayke התותח]

עוד סיפור שאהבתי

נפוצה השמועה בכפר שאדם קדוש וחכם גר בבית קטן בקצה ההר. אדם מהכפר החליט לצאת למסע הארוך והקשה ולבקר את האדם הקדוש. כאשר הגיע לבית, הוא ראה משרת זקן שבירך את פניו בכניסה. "ברצוני לראות את האדם הקדוש והחכם", אמר האיש למשרת. המשרת חייך והוביל אותו פנימה. בעודם הולכים הביט האיש מהכפר בציפייה לפגוש באדם הקדוש. לפני שהבין מה קורה, הוא הובל אל הדלת האחורית והחוצה. הוא עצר והסתובב אל המשרת, "אבל אני רוצה לראות את האיש הקדוש!" "כבר ראית", אמר האיש הזקן. "כל אדם שאתה פוגש בחייך, אפילו אם הוא נראה פשוט ולא חשוב... ראה כל אדם כאילו היה אדם חכם וקדוש. אם תעשה זאת, אזי הבעיה שבגינה באתה לכאן היום, תיפתר". ובאמת אולי תקבצו את כל הסיפורים באיזה אתר ?

 

[capital]

מולה נסר אדין והחתול הנעלם

נזדמן למולה שהיה אביון, סכום כסף ממכירה שהצלחה. מיד רכש 2 קילו בשר (דבר נדיר). הביא הביתה וביקש בחגיגיות מאישתו שתכין להם מטעמים לארוחת הערב שלמחרת. אשתו הכינה מטעמים כבר בבוקרו של יום המחרת, לא יכלה להתאפק וטעמה עוד קצת ועוד קצת עד שלא נותר דבר. הגיע מולה שמח הביתה, דבר ראשון פנה אל אישתו בדבר הבשר. התיפחה האישה "החתול אכל הכל" הסתכל מולה נדהם על החתול הצנום ואמר. "אם זה הבשר אז איפה החתול? אם זה החתול אז איפה הבשר?"

 

[capital]

../images/Emo54.gif למה לחתול הזה אין זנב ../images/Emo35.gif

 

[ה כ ל]

א. פגם גנטי ב. נחתך ג. אתה משקר

ד. כל התשובות נכונות

 

[capital]

../images/Emo108.gif

 

[ה כ ל]

מיאווווו

 

[capital]

הצדק האבסולוטי

מצאו שני עכברים חתיכת גבינה קשה. זה אומר שלי, וזה אומר שלי. לבסוף החליטו להתחלק בגבינה, אבל שיהיה בדיוק שווה בשווה. כיוון שלא בטחו זה בזה, הלכו אל השועל החכם בכדי שיבצע את המלאכה. הסכים השועל מיד ואמר "בדיוק שווה בשווה" חתך השועל את הגבינה לשני חלקים לא בדיוק שווים. הכריז השועל "חתיכה זו גדולה יותר לכן אנגוס בה ואז יהיה בדיוק שווה בשווה" נגס השועל, אך קצת יותר מדי. אמר השועל "אין דבר, אל דאגה אנגוס מהגדולה וכך יהיה בדיוק שווה בשווה" הבינו העכברים לאן זה מוביל, והתחננו שיניח לגבינה שלהם. עתה, יותר לא איכפת להם שלא יהיה בדיוק שווה בשווה. אמר השועל "לא ולא, משפט צדק הוא שתקבלו בדיוק שווה בשווה" המשיך השועל עד שלא נותר דבר לעכברים.

 

[תלאבובה]

מזכיר לי את עוגיפלצת

ברחוב סומסום.... עם העוגיה שהוא ניסה לחתוך...

 

[mona02]

תחרות סוסים

מולה נאסר אדין פגש שני רוכבי סוסים שרכבו באיטיות מתמיה "למה אתם רוכבים כל כך לאט?" שאל. אמר הראשון,"אבינו חילק לנו את הסוסים ובצוואותו רשם שבעליו של הסוס שיגיע אחרון למטרה יזכה בכל הירושה" אמר השני ביאוש, "אנחנו כבר שלוש שנים בדרך" "טיפשים, פשוט החליפו סוסים, כך תדאגו שהסוס של האחר יגע ראשון"

 

[capital]

פתרון פשוט חותך עד מעמקי האמת