סיפורי זן
יופיים בפשטות שלהם. וזה גם הקושי בהם. הם מעוררים למחשבה, ובדרך כלל מחשבה שחורגת מהקווים הרגילים של המחשבה היומיומית שלנו. שם הסיפור הזה הוא הוראת המוחלט בימים עברו משתמשים היו ביפאן בפנסים של נייר-וקני במבוק ונר קבועה בתוכם. לילה אחד ביקר עיוור אצל ידידו, וכשביקש לחזור לביתו הציע לו הידיד שישא עמו פנס. אמר העיוור: "אין אני זקוק לפנס. חשיכה ואור הרי הם היינו הך לי." השיב לו ידידו: "יודע אני שאין אתה נזקק לפנס למציאת דרכך, אך בלי פנס עלול מישהו להיתקל בך, לכן צריך אתה לשאת פנס." יצא העיוור בפנסו. ועד שלא עשה כברת-דרך, התנגש בו אדם אחד. קרא העיוור: "היזהר בדרכך! אינך רואה את הפנס הזה!" "הנר שלך כבה, אחי." השיב לו הזר. שלכם, האלי.
יופיים בפשטות שלהם. וזה גם הקושי בהם. הם מעוררים למחשבה, ובדרך כלל מחשבה שחורגת מהקווים הרגילים של המחשבה היומיומית שלנו. שם הסיפור הזה הוא הוראת המוחלט בימים עברו משתמשים היו ביפאן בפנסים של נייר-וקני במבוק ונר קבועה בתוכם. לילה אחד ביקר עיוור אצל ידידו, וכשביקש לחזור לביתו הציע לו הידיד שישא עמו פנס. אמר העיוור: "אין אני זקוק לפנס. חשיכה ואור הרי הם היינו הך לי." השיב לו ידידו: "יודע אני שאין אתה נזקק לפנס למציאת דרכך, אך בלי פנס עלול מישהו להיתקל בך, לכן צריך אתה לשאת פנס." יצא העיוור בפנסו. ועד שלא עשה כברת-דרך, התנגש בו אדם אחד. קרא העיוור: "היזהר בדרכך! אינך רואה את הפנס הזה!" "הנר שלך כבה, אחי." השיב לו הזר. שלכם, האלי.
