סיפורי הבולים החדשים:

[אבא של נעם]

ושלא תחשוב לרגע ששכחתי את המאמר

ששלחת לפרסום בפורום! עדיין לא גיליתי איך להעלות מאמר עם תמונות, ואני לא מתכוון לוותר, לכן בינתיים הפרסום מתעכב. לא נורא, בסוף נעשה לו השקה חגיגית, ונצא לחגוג את הפרסום במסעדת פאר. ומה המסקנות שלך בעניין נושאון? להפסיק לקרוא או לשלוח לזוהר איזה מאמר? מיעוט כתבות היא רעה חולה כמעט בכל כתב עת של ארגון וולונטרי. אני זוכר תקופה שבה הוצאתי לאור כתב עת שכזה, שלא היו בו שתי כתבות מאת אותו מחבר אף פעם, ובכל זאת את כולן כתב אותו אחד... אם אתה מצליח לכתוב מאמר, מה כבר הבעיה להמציא שם? העניין הוא שהיום אי אפשר לקטוף את התהילה, כי לכאורה אף אחד מהמאמרים לא נכתב על ידי...

 

[lubia]

לשלוח, בהחלט!

ובגליון הבא יהיה מאמר שלי, שמסרתי לזוהר מייד לאחר התערוכה. את המאמר של הפורום אני מקוה להפוך גם כן למאמר לנושאון, עם שינויים מתאימים ולאחר שאקבל INPUT מאנשי הפורום.

 

[אביתר777777777777777]

מתכון למנוע דיזל של השרות הרכבתי...

אוספים צילומים של כל קטרי הרכבת ומקבלים פרס מהם...

 

[שמוליקכהן]

חבורה שכזאת הוא חלק מטרילוגיה

חבורה שכזאת הוא חלק מטרילוגיה. הספר הראשון היה חבורה שכזאת. הספר השני היה אני פחדן אני, וסיפר על אותה חבורה במלחמת השחרור. הספר השלישי היה "יוסלה, איך זה קרה?" וסיפר עליהם לאחר המלחמה כאשר הקימו קיבוץ. את שני הספרים האחרונים מאוד אהבתי, וקראתי פעמים רבות בילדותי. דוקא את הספר הראשון מעולם לא הצלחתי למצוא (למרות שידעתי על קיומו). נחמד לדעת שהדמויות שכה אהבתי לקרוא את עלילותיהן בילדותי, מונצחים היום בבולים.

 

[doroni10]

אם כבר ספרים- צארלס דיקנס

הביטו במכירה הבאה.. נראה מעניין.. למי שאוסף.. דורון, 6914495777 רק שהמוכר מוכן לשלוח את הספרים לארה"ב בלבד..

 

[cohen chaim1]

ימימה אבידר טשרנוביץ'

כתבה עוד ספר הקשור לסיפורי חבורות,שהתפרסם קצת פחות מ"שמונה בעקבות אחד",ואני מתכוון לספר "אחד משלנו". קיבלתי אותו במתנה כשהייתי ילד. מאד אהבתי אותו וקראתי בו שוב ושוב.

 

[אמא של יותם1]

מוכר לי...

תזכיר לי על מה זה

. ימימה אבידר טשרנוביץ כנראה אהבה מאוד חבורות ילדים - היה לה קשר גם ל"אי הילדים" הנפלא של מירה לובה (היא תרגמה אותו לעברית, ונדמה לי שגם שכנעה אותה לכתוב את הסיפור, או משהו כזה); וגם "שני רעים יצאו לדרך" שלה הוא סיפור על מעין חבורה. שניהם מומלצים ביותר!

 

[ליילנד המקורית]

../images/Emo99.gifוואי, איך אהבתי את הספר

"אי הילדים" זה היה הספר שלי, וכשהבן הגדול שלי היה בערך בן 12 הבאתי לו את הספר מהספריה והוא כל-כך אהב אותו שהוא הלך וקנה לו את הספר בשבוע הספר וקרא אותו עוד כמה פעמים. באמת ספר נפלא. גם את אחד משלנו מאוד אהבתי.

 

[python 4]

../images/Emo45.gifאי הילדים - ספר מדהים!

 

[cohen chaim1]

אם אני זוכר נכון

(עברו לא מעט שנים מאז קראתי בו),מדובר על חבורת ילדים במושב או אולי היה זה קיבוץ,בשנים שאחרי מלחמת העולם,ועל ילד שבא מאירופה, שם עבר את אימי המלחמה, ומצטרף לחבורת הילדים. אני מקווה שאינני מערבב עם ספר אחר.

 

[ליילנד המקורית]

לא לא לא

ילדים שטסו מאנגליה לארה"ב במלחמת העולם השניה אבל המטוס נפל והם מצאו את עצמם על אי בודד וכמעט כל הספר מדבר על החיים שלהם שם מערכת היחסים ועוד. אני כבר לא זוכרת פרטים, אבל זה מקסים והיתה גם פעם סדרה בטלויזיה של אי הילדים. (לא לבלבל עם איים אבודים, זה משהו אחר לחלוטין)

 

[מאמאסאן]

ספרי הילדות שלי - ועדיין ברשותי

יש המון, אבל היקרים לי מפז, הם: אלה קארי הילדה מלפלנד, ונורי קו סאן, הילדה מיפן. לכינוי שלי יש קשר לספר, עקיף אולי, אבל יש. ביתי הצעירה, התגוררה כמה שנים ביפן, עם בן זוג יפני, כשבאו ארצה, הראתי לקיוהיקו, זה שם העלם, את הספר, הוא היה המום, הספר גדוש תמונות, מהמסורת היפנית, הוא טרח להסביר לי, והעניק לי את הכינוי, מאמאסאן. הקשר שלי ליפן, עוד התהדק מאז, ולא דרך הבת, ששבה הביתה, אלא בדרך אחרת,שעליה עוד אספר. ודרך אגב, קוריוז? שאלתי את קיוהיקו, מה החלום הכי גדול בחייו, הוא ענה בזריזות: עיניים עגולות, ואני, מאז אני על פרוזאק, כמו מיליוני יפנים, חחחחחחחחחחחחחחח

 

[cohen chaim1]

התכוונתי

בתקציר לספר"אחד משלנו" ולא לספר היפה גם הוא "אי הילדים".