סיפורי דני בגשם
כהרגלי יצאתי גם הבוקר לסיבוב בפארק השמים אמנם היו מעוננים חלקית בכוון צפון עננות כבדה אך לכוון דרום מערב בצבצו השמים הכחולים וגם קרני שמש בודדות ניתן היה לזהות. האשה המליצה על לקיחת המטריה דבר שעשיתי (מי מתווכח עם האישה ביום הולדתה). צעדתי להנעתי לצלילי הרדיו לכוון הפארק. במחצית הדרך הצלחתי לשמוע קולות רעמים למרות האוזניות הצמודות לראשי ותוך דקות התחיל הגשם. בשלב זה רק טיפות בודדות פגעו בי. כאשר הגעתי לפארק, לאחר הליכה של כעשרים דקות הגשם התחזק ואחוז הפגיעות בי של הטיפות התגבר אך המטריה עדין הצליחה להחזיקני יבש יחסית. לאחר הליכה של כק"מ וחצי בפארק זיהיתי זרמי מים על השביל הסלול (המדשאות מסביב היו ספוגי מים מהגשמים של הלילה) בעזרת דילוגים הצלחתי להתגבר זמנית על המכשול והנעלים עדין נשארו יבשות, אך זאת רק לדקות מעטות, בהמשך הדרך השטפון מילא את השביל והדשא כך שלא נותרה ברירה אלא לצעוד בתוך הזרם בעומק של כשני סמטימטרים (מעל גובה הסוליות של נעלי הספורט). בהגיעי לצומת היציאה מהפארק המים בכיכר הציפו את הכביש והזרימה בכוון השטח הנמוך לאורך הכביש המוביל לחניון היתה בעיצומה. מאחר וגובה המים במקום זה הגיעו כבר לגובה של כעשרה סנטימטרים וכל הכיוונים היו מוצפים לא נותרה לי בררה אלה לצעוד באון לתוך המים הגועשים. בהמשך הדרך מול הכניסה למגרש החניה של הבריכה (כפר המכביה) המצב היה חמור עוד יותר, הכביש והמדרכה היו מוצפים ואפילו צעידה בתוך החורשה חייבה ללכת בתוך זרמי מיים ובוץ. הנחמה היחידה היתה המכוניות שנתקעו בשלולית ואלה שנמנעו ברגע האחרון להיכנס אליה. הגעתי לביתי ספוג מיים מהראש ועד הרגליים. למזלי הפתח במכונת היבוש קטן מידי, והאישה לא הצליחה להכניס אותי ואת הבגדים ליבוש.
כהרגלי יצאתי גם הבוקר לסיבוב בפארק השמים אמנם היו מעוננים חלקית בכוון צפון עננות כבדה אך לכוון דרום מערב בצבצו השמים הכחולים וגם קרני שמש בודדות ניתן היה לזהות. האשה המליצה על לקיחת המטריה דבר שעשיתי (מי מתווכח עם האישה ביום הולדתה). צעדתי להנעתי לצלילי הרדיו לכוון הפארק. במחצית הדרך הצלחתי לשמוע קולות רעמים למרות האוזניות הצמודות לראשי ותוך דקות התחיל הגשם. בשלב זה רק טיפות בודדות פגעו בי. כאשר הגעתי לפארק, לאחר הליכה של כעשרים דקות הגשם התחזק ואחוז הפגיעות בי של הטיפות התגבר אך המטריה עדין הצליחה להחזיקני יבש יחסית. לאחר הליכה של כק"מ וחצי בפארק זיהיתי זרמי מים על השביל הסלול (המדשאות מסביב היו ספוגי מים מהגשמים של הלילה) בעזרת דילוגים הצלחתי להתגבר זמנית על המכשול והנעלים עדין נשארו יבשות, אך זאת רק לדקות מעטות, בהמשך הדרך השטפון מילא את השביל והדשא כך שלא נותרה ברירה אלא לצעוד בתוך הזרם בעומק של כשני סמטימטרים (מעל גובה הסוליות של נעלי הספורט). בהגיעי לצומת היציאה מהפארק המים בכיכר הציפו את הכביש והזרימה בכוון השטח הנמוך לאורך הכביש המוביל לחניון היתה בעיצומה. מאחר וגובה המים במקום זה הגיעו כבר לגובה של כעשרה סנטימטרים וכל הכיוונים היו מוצפים לא נותרה לי בררה אלה לצעוד באון לתוך המים הגועשים. בהמשך הדרך מול הכניסה למגרש החניה של הבריכה (כפר המכביה) המצב היה חמור עוד יותר, הכביש והמדרכה היו מוצפים ואפילו צעידה בתוך החורשה חייבה ללכת בתוך זרמי מיים ובוץ. הנחמה היחידה היתה המכוניות שנתקעו בשלולית ואלה שנמנעו ברגע האחרון להיכנס אליה. הגעתי לביתי ספוג מיים מהראש ועד הרגליים. למזלי הפתח במכונת היבוש קטן מידי, והאישה לא הצליחה להכניס אותי ואת הבגדים ליבוש.
