פילוסוף רוחני33
Well-known member
ציפי הנמלה הקטנה והחמודה הייתה רחוקה מביתה. היא מצאה גרגר לחם חול גדול וטוב, תפסה אותו ויצאה לדרך. היא הלכה הרבה זמן בשמש החמה והתעייפה. מדי פעם עברה לכמה רגעים בצל, ושוב חזרה להיות בשמש. היא עברה בין כל מיני עלי דשא, עוד ועוד עלי דשא. הדשא היה גבוה מעליה. היא עלתה וירדה שוב ושוב בין עלי הדשא. הייתה לה מטרה ברורה להגיע לביתה עם הלחם, ולנוח כבר. לפעמים עצרה לרגע לנוח ולקחת אוויר, ושוב חזרה ללכת בלי הפסקה.
היא עברה דרך ארוכה. צעדיה, שבהתחלה היו מהירים ונועזים, נהיו כבדים ואיטיים. לבסוף ראתה באופק את הבית. היא התקדמה עוד ועוד בתקווה, עייפה. היא צעדה לאט, בכוחותיה האחרונים, התקרבה עוד ועוד, והגיעה. היא עצרה לנוח לכמה שניות.
פתאום באה לעברה נמלה גדולה, שהייתה ידועה כמרשעת. היא ניסתה לקחת ממנה את הלחם. ציפי נבהלה ושמרה על הלחם שלה, ואז הציעה שיחלקו אותו ביניהן. הנמלה הגדולה הסכימה. זה הוגן. כך, חשבה ציפי, גם נמלה אחרת תוכל ליהנות חלקית מעמלה שלה. הן עמדו בשני הצדדים ומשכו כל אחת לכיוונה. הנמלה הגדולה הייתה חזקה יותר ולכן קיבלה את החלק העיקרי. החלק שנשאר לציפי, היה ממש קטן ועלוב. ציפי וויתרה על הלחם והלכה הביתה, עצובה.
היא עברה דרך ארוכה. צעדיה, שבהתחלה היו מהירים ונועזים, נהיו כבדים ואיטיים. לבסוף ראתה באופק את הבית. היא התקדמה עוד ועוד בתקווה, עייפה. היא צעדה לאט, בכוחותיה האחרונים, התקרבה עוד ועוד, והגיעה. היא עצרה לנוח לכמה שניות.
פתאום באה לעברה נמלה גדולה, שהייתה ידועה כמרשעת. היא ניסתה לקחת ממנה את הלחם. ציפי נבהלה ושמרה על הלחם שלה, ואז הציעה שיחלקו אותו ביניהן. הנמלה הגדולה הסכימה. זה הוגן. כך, חשבה ציפי, גם נמלה אחרת תוכל ליהנות חלקית מעמלה שלה. הן עמדו בשני הצדדים ומשכו כל אחת לכיוונה. הנמלה הגדולה הייתה חזקה יותר ולכן קיבלה את החלק העיקרי. החלק שנשאר לציפי, היה ממש קטן ועלוב. ציפי וויתרה על הלחם והלכה הביתה, עצובה.