סיפורים קצרים.
בצעירותי קראתי את צינורות וגעגועי לקיסינג'ר של אתגר קרת ומאד נהנתי. מאוחר יותר הלכתי לחפש סיפורים קצרים של יוצרים אחרים. "ברוכים הבאים לבית הקוף" - קורט וונגוט. בהחלט היה הדבר הבא שתפש אותי. אסופת סיפורים קצרים עתירת דמיון ומעולה. יש שם רעיונות חמודים בכל סיפור, כמו על משחק השח מט שקבוצת חיילים משחקת בשבי היפני, בו כלי השח הם החיילים וכל אכילה עולה בחיי החייל... היפני גם פותח בגמביט. או הסיפור על מצעד הגופים השנתי, או המכון להתאבדות. יש לי הרגשה שהספר לא מדבר לקהל יעד רחב כך שלא הייתי ממליץ עליו בקלות. הסיפורים הם סיפורי פואנטה שלא מכזיבה בדרך כלל. רימונד קרבר, קראתי שתי קובצי סיפורים שלו שפורסמו בעברית. אני אישית פחות אהבתי בזמנו, יש לי הרגשה שעלי לשוב ולנסות בשנית כי עברו לא מעט שנים. הסיפורים שלו משרים אווירה ומצב יותר מאשר להעביר פואנטה מסוימת, לטעמי האווירה הכללית של אמריקה המובאת משלל סיפוריו מהווים את המכלול אותו מקבלים מספריו. היום שבו ירו בראש הממשלה - עוזי וייל. גם אותו קראתי לפני הרבה שנים. היתה אז תקופה שממש חיפשתי סיפורים קצרים. יש שם כמה יצירות מופת שמאד נהנתי מהן. כרגע קשה לי לתת המלצה מלאה יותר ממרחק הזמן למרות שיש שם סיפור אחד שאני זוכר עד עכשיו. ארצות התן- עמוס עוז. זוהי אסופת הסיפורים הקצרים האחרונה שיצא לי לקרוא. מאד מאד נהנתי ממנה. לראשונה קראתי אותה בקולומביה, וזה היה ממש מכה, הרגשתי שכבר שנים לא קראתי עיברית כל כך נהדרת. זה עשה לי חשק עצום לכתוב ולקרוא עוד מידם של סופרים ישראלים (שניסיתי מאז ומאד מאד התאכזבתי). בשנת 1975 שוכתבו חלק מן הסיפורים והוסף הסיפור האחרון שהוא גם אחד האהובים עלי, על האדמה הרעה הזאת. הסיפורים שם גם מצחיקים, גם נוגעים, גם היסטורים, קשורים בחיי ההווי הישראלי. עלי הספר השאיר חותם רב. ואני ממליץ עליו בלב שלם. טוב קראתי עוד מספר אסופות של סיפורים קצרים, חלקם טוב יותר חלקם פחות. לא היה לי כח להזכיר כאן את כולם ואני אשאיר מקום גם לאחרים להגיב על מה שהם אהבו. (לא שמתי פה את סלינג'ר...)
בצעירותי קראתי את צינורות וגעגועי לקיסינג'ר של אתגר קרת ומאד נהנתי. מאוחר יותר הלכתי לחפש סיפורים קצרים של יוצרים אחרים. "ברוכים הבאים לבית הקוף" - קורט וונגוט. בהחלט היה הדבר הבא שתפש אותי. אסופת סיפורים קצרים עתירת דמיון ומעולה. יש שם רעיונות חמודים בכל סיפור, כמו על משחק השח מט שקבוצת חיילים משחקת בשבי היפני, בו כלי השח הם החיילים וכל אכילה עולה בחיי החייל... היפני גם פותח בגמביט. או הסיפור על מצעד הגופים השנתי, או המכון להתאבדות. יש לי הרגשה שהספר לא מדבר לקהל יעד רחב כך שלא הייתי ממליץ עליו בקלות. הסיפורים הם סיפורי פואנטה שלא מכזיבה בדרך כלל. רימונד קרבר, קראתי שתי קובצי סיפורים שלו שפורסמו בעברית. אני אישית פחות אהבתי בזמנו, יש לי הרגשה שעלי לשוב ולנסות בשנית כי עברו לא מעט שנים. הסיפורים שלו משרים אווירה ומצב יותר מאשר להעביר פואנטה מסוימת, לטעמי האווירה הכללית של אמריקה המובאת משלל סיפוריו מהווים את המכלול אותו מקבלים מספריו. היום שבו ירו בראש הממשלה - עוזי וייל. גם אותו קראתי לפני הרבה שנים. היתה אז תקופה שממש חיפשתי סיפורים קצרים. יש שם כמה יצירות מופת שמאד נהנתי מהן. כרגע קשה לי לתת המלצה מלאה יותר ממרחק הזמן למרות שיש שם סיפור אחד שאני זוכר עד עכשיו. ארצות התן- עמוס עוז. זוהי אסופת הסיפורים הקצרים האחרונה שיצא לי לקרוא. מאד מאד נהנתי ממנה. לראשונה קראתי אותה בקולומביה, וזה היה ממש מכה, הרגשתי שכבר שנים לא קראתי עיברית כל כך נהדרת. זה עשה לי חשק עצום לכתוב ולקרוא עוד מידם של סופרים ישראלים (שניסיתי מאז ומאד מאד התאכזבתי). בשנת 1975 שוכתבו חלק מן הסיפורים והוסף הסיפור האחרון שהוא גם אחד האהובים עלי, על האדמה הרעה הזאת. הסיפורים שם גם מצחיקים, גם נוגעים, גם היסטורים, קשורים בחיי ההווי הישראלי. עלי הספר השאיר חותם רב. ואני ממליץ עליו בלב שלם. טוב קראתי עוד מספר אסופות של סיפורים קצרים, חלקם טוב יותר חלקם פחות. לא היה לי כח להזכיר כאן את כולם ואני אשאיר מקום גם לאחרים להגיב על מה שהם אהבו. (לא שמתי פה את סלינג'ר...)
