סיפורים קצרים.

rannot

New member
סיפורים קצרים.

בצעירותי קראתי את צינורות וגעגועי לקיסינג'ר של אתגר קרת ומאד נהנתי. מאוחר יותר הלכתי לחפש סיפורים קצרים של יוצרים אחרים. "ברוכים הבאים לבית הקוף" - קורט וונגוט. בהחלט היה הדבר הבא שתפש אותי. אסופת סיפורים קצרים עתירת דמיון ומעולה. יש שם רעיונות חמודים בכל סיפור, כמו על משחק השח מט שקבוצת חיילים משחקת בשבי היפני, בו כלי השח הם החיילים וכל אכילה עולה בחיי החייל... היפני גם פותח בגמביט. או הסיפור על מצעד הגופים השנתי, או המכון להתאבדות. יש לי הרגשה שהספר לא מדבר לקהל יעד רחב כך שלא הייתי ממליץ עליו בקלות. הסיפורים הם סיפורי פואנטה שלא מכזיבה בדרך כלל. רימונד קרבר, קראתי שתי קובצי סיפורים שלו שפורסמו בעברית. אני אישית פחות אהבתי בזמנו, יש לי הרגשה שעלי לשוב ולנסות בשנית כי עברו לא מעט שנים. הסיפורים שלו משרים אווירה ומצב יותר מאשר להעביר פואנטה מסוימת, לטעמי האווירה הכללית של אמריקה המובאת משלל סיפוריו מהווים את המכלול אותו מקבלים מספריו. היום שבו ירו בראש הממשלה - עוזי וייל. גם אותו קראתי לפני הרבה שנים. היתה אז תקופה שממש חיפשתי סיפורים קצרים. יש שם כמה יצירות מופת שמאד נהנתי מהן. כרגע קשה לי לתת המלצה מלאה יותר ממרחק הזמן למרות שיש שם סיפור אחד שאני זוכר עד עכשיו. ארצות התן- עמוס עוז. זוהי אסופת הסיפורים הקצרים האחרונה שיצא לי לקרוא. מאד מאד נהנתי ממנה. לראשונה קראתי אותה בקולומביה, וזה היה ממש מכה, הרגשתי שכבר שנים לא קראתי עיברית כל כך נהדרת. זה עשה לי חשק עצום לכתוב ולקרוא עוד מידם של סופרים ישראלים (שניסיתי מאז ומאד מאד התאכזבתי). בשנת 1975 שוכתבו חלק מן הסיפורים והוסף הסיפור האחרון שהוא גם אחד האהובים עלי, על האדמה הרעה הזאת. הסיפורים שם גם מצחיקים, גם נוגעים, גם היסטורים, קשורים בחיי ההווי הישראלי. עלי הספר השאיר חותם רב. ואני ממליץ עליו בלב שלם. טוב קראתי עוד מספר אסופות של סיפורים קצרים, חלקם טוב יותר חלקם פחות. לא היה לי כח להזכיר כאן את כולם ואני אשאיר מקום גם לאחרים להגיב על מה שהם אהבו. (לא שמתי פה את סלינג'ר...)
 

דוסטו

New member
אין כמו "חנויות הקנמון"

של ברונו שולץ. קראתי לפני שנים. סיפורים שהם ערוב של מציאות ופנטסיה, שסובבים סביב אביו של המחבר בעל חנות שעסקיו מדרדרים והוא עצמו מאבד את שפיותו. קונה ציפורים נדירות לצורך השבחה על גג הבית, מפתח פוביות נגד מקקים מפחד שהוא הולך ונעשה דומה להן ומפתח קשרים אנושיים עם בובות חלונות ראווה. אני זוכר שהסיפורים שלו כ"כ פלסטיים שממש אפשר לצייר מול העיניים את התאורים שלו. זכור לי ספור שהוא נוסע עם אביו בעגלה על דרך עשויה מלבנים והתאור הוא כזה שאני לפחות הרגשתי את הטלטול של הדרך. או חציה של שדה חיטה שממש העלה בדמיוני תמונות עשירות בגווני צהוב-כתום של ואן-גוך. הספר מלווה ברישומים שלו עצמו. הוא נרצח ע"י הנאצים במלח"ה II
 

frustrated

New member
מוות בוונציה

יש אוסף סיפורים קצרים של תומאס מאן בהוצאת הספריה החדשה שנקרא "מוות בוונציה". יש שם ארבע סיפורים, שהטובים שבהם הם מוות בוונציה וטוניו קרגר. הסיפורים האלה הם שניים מהסיפורים הקצרים הכי טובים שקראתי. אהבתי במיוחד את הסיפורים הקצרים של מילן קונדרה, בעיקר אלו בספר הצחוק והשכחה, אך גם אלו שבאהבות מגוחכות, למרות שפחות התחברתי אליהם.
 

LIRY1

New member
סיפורים קצרים

בדר"כ קשה לי עם סיפורים קצרים, עד שאני מתחברת לדמויות ולעלילה הסיפור נגמר... אבל אני ממש אוהבת את הסיפורים של סביון ליברכט - לא פיספסתי אף ספר שלה... הסיפורים הקצרים שלה מאד סוחפים, ועושה כיף לקרוא אותם. סיפורים עם תאורים רבים (יחסית לסיפור קצר..) - האמת היא שאת הסיפורים הקצרים שלה אהבתי בהרבה מאשר את הסיפורים הארוכים! ואם בסיפורים קצרים עסקינן, יש ספר שנקרא "אגדות מונשיין - 77 סיפורי כיס" - כשמו כן הוא, 77 סיפורים קצרים, מאד אנושי, מאד חם. לא מספרי הקריאה שמשאירים רושם, וגורמים לך לחשוב גם אחרי שמסיימים, אבל סיפורים קלילים שתמיד נחמד לקרוא...
 
סיפורים שאהבתי

רופא כפרי של קפקא הוא אוסף נהדר- הגלגול, גזר הדין, לפני החוק ועוד רבים וטובים הדאבלינאים של ג'ויס הוא אוסף הצוין במיוחד הסיפור האחרון - "המתים" אדגר אלן פו הוא טוב בסיפורי אימה ומסתורין - המטוטלת tale-tell - heart The Lottery של שירלי ג'קסון- סיפור על הגרלה שהיא למעשה לא מה שהיא נראית בהתחלה (סוף מפתיע!)
 

Rivendell

New member
ליברכט נהדרת.

גם אני מאוד אוהבת את הקצרים שלה, אם כי הרומן היה חלש, וגם הספר האחרון שלה לא היה טוב באותה רמה כמו הקודמים. הבנתי שאת "ילדת התותים" הנהדר אפילו מלמדים לבגרות.
 

een ogenblik

New member
"האיש שידע לעופף"/קארל צ'אפק

בדרך כל איני אוהבת את סוגת הסיפורים הקצרים. יש בי תחושת ריקנות והחמצה, גם אם הסיפור אינו טוב (למה בכלל לכתוב אותו, גם אם הוא לא תופס דפים רבים), וגם אם הסיפור טוב (צר לי שהרעיון לא פותח עוד). אחד הספרים הבודדים שאני מאד אוהבת, למרות היותו מקבץ סיפורים קצרים עד קצרצרים, הוא "האיש שידע לעופף" של צ'אפק בהוצאת דביר (נמכר בצומת ספרים ב15 ש"ח בלבד), וגם את "סיפורים מכיס אחד" שלו, שיצא בסדרת קלאסיכיס/עם עובד (חבל רק שבספרון כל כך קטן תירגמו שני סיפורים שנמצאים כבר גם ב"האיש שידע לעופף"). בספר "האיש שידע לעופף" יש מקבץ סיפורים קצרים מפרסומים שונים של קארל צ'אפק, "סיפורים מן הכיס הראשון", "סיפורים מן הכיס השני", ספר האפוקריפים", ו"אגדות וסיפורי משנה". קשה להסביר את סוד קסמו של צ'אפק למי שלא קרא את סיפוריו. קשה מאוד להביא ציטטה קצרה וקולעת מדבריו. האיש אומן השימוש בשפה שאינה בולטת. כל פעם שאני מחפשת משפט לציטוט רעיון מתוכו, אני מגלה שצריך לצטט שלושה עמודים כדי להדגים את גאוניותו, אך בהחלט הגאונות שם. מבלי משים, הקורא מוצא עצמו מעורב בדמויות הקטנות ובסיפורים המקומיים, שאם היו חולפים על פנינו בחיים האמיתיים, ספק אם היינו מקדישים להם תשומת לב. או מאמין בכל לב לסיפורים פנטסטיים, לפחות כל עוד הסיפורון נמשך. כל פעם שאני קוראת את סיפורים הקצרים, אני מבינה מדוע ברדיצ'בסקי קרא לסיפורים קצרים "ציורים", מאחר ועולה תמונה שלמה לנגד עיני בסיפוריו אלו. כדי להדגים את יכולתו של צ'אפק, אני מביאה כאן קישור לסיפור "האיש שידע לעופף" מתוך הספר הנושא שם זה. הגירסא האינטרנטית לסיפור מקוצרת, ופוגמת בהנאה המלאה, אך עדין מעיקה התרשמות ראשונית מתאימה.
 
אני אוהבת את הסיפורים הקצרים של פו

אבל אולי זו רק סטייה שלי
מצטרפת להמלצה על סביון ליברכט. אני יודעת שיש לי עוד, אבל מאיזשהי סיבה אני לא מצליחה להיזכר באף אחד.
 
למעלה