סיפורים פרשת וישלח

טוטיניו

New member
סיפורים פרשת וישלח

התסיד ר' יעקב שלום מקאמינקא, היה רגיל לנסוע לבעלז לשבת פרשת וישלח, בה נאמר "ויבא יעקב שלם". פעם בערב שבת איחר לבוא, ומרן רבינו ישכר דוב זיע"א מבעלז שאל מדי פעם אם ר' יעקב כבר הגיע. לבסוף הגיע סמוך לכניסת השבת, ונחפז אל ביתו של מרן לקבל שלום. על שאלת מרן לסיבת איחורו, סיפר: "יצאנו מקאמינקא בעגלה. אחרי כמה פרסאות נשבר גלגל. המשכנו לנסוע ב'קל וחומר' ממגלשה ואופניים: באופניים יש שני גלגלים, ונוסעים. במגלשה אין כלל גלגלים, ונוסעים. קל וחומר בעגלה עם שלושה גלגלים, בוודאי אפשר לנסוע. כשעברנו עוד כמה פרסאות נשבר עוד גלגל. המשכנו לנסוע ב'קל וחומר' ממגלשה, ו'גזירה שווה' מאופניים. אחרי כמה פרסאות נשבר גלגל השלישי, ונסענו עם 'קל וחומר' ממגלשה, עד שהגענו לבעלז".
צחק מרן ואמר: "אם נסעת בקל וחומר וגזירה שווה, אינני מתפלא כבר על שאיחרת".


וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום
וישלח יעקב מלאכים מלאכים ממש (רש"י). מסופר, כי הרה"ק בעל התניא זי"ע והרה"ק רבי ברוך ממז'בוז' זי"ע חלקו זה על זה והיה ויכוח בניהם על כמה וכמה
דברים, אלא שהדברים נעשו יותר ויותר קשים, עד כדי כך שהמחלוקת לשם שמים יצאה מכלל שני האישים הגדולים, והתפשטה במהירות אצל החסידים משני
הצדדים... נמצאו "רודפי שלום" שהשתדלו להשלים בין הצדיקים. אולם לשוא, היחסים התחדדו יותר ויותר. אמר הרבי ר' ברוך: מצינו כשרצה יעקב לשכך את
חמת עשו "וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו", והתוצאות אפס. הנה, "וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות
איש עמו". כלומר, מלחמה. ורק כשנפגשו שניהם התפייסו והשלימו בניהם, מכאן שאין לסמוך על שליחים, יהיו השליחים אשר יהיו אפילו "מלאכים ממש", אלא צריך האדם עצמו לבוא לעמק השווה עם שונאו ויריבו...
 

ספודיק

New member
וורטים חסידיים פרשת וישלח

מן הבא בידו מנחה לעשו"
אדם שעושה מצווה כפי שמזדמן לידו, בלי ישוב הדעת ובלא כוונה, בחפזון ובפזיזות הרי זו "מנחה לעשו" חיזוק לסטרא אחרא.
רבי מנחם מנדל מקוצק זצק"ל


עם לבן גרתי"
עם לבן גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי (רש"י)
יעקב, בחיר האבות, כלום נאה לו להתפאר בזאת ששמר תורה בבית לבן ? מי ישמור אם הוא לא ישמור ? אלא "עם לבן",
פירוש: ביחד עם מעשה לבן, בתוך העובדין (מעשה) של חול "גרתי" שמרתי תרי"ג מצוות, התורה כולה .זכיתי והכנסתי
את הקדושה גם בעבודתי הפשוטה והרגילה.
האדמור מסוקולוב זצק"ל


עם לבן גרתי"
ותריג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים (רש"י)
יעקב אבינו נאנח ואמר: אמנם תרי"ג מצוות שמרתי, אולם מצטער אני כי לא למדתי מלבן
לקיים את המצוות בשלמות כזו של התלהבות ומסירות, כפי שהוא היה עושה את מעשיו הרעים..
רבי שפירא מלובלין זצק"ל


וירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם"
על מה היה יעקב ירא מאד ? מדוע "ויצר לו" ?
: על כי "ויחץ את העם", משום שהשתררה חציצה והתפלגות בקרב עמו, ולא מאונס. ידע יעקב כי כל עוד מלוכדים כולם יחדו, אין יד עשו יכולה לשלוט בהם, ואילו משנחלקו למחנות, יש מקום לחשוש מפניו.
רבי אלימלך מליזנסק זצק"ל


קטונתי"
בסדר "התרת נדרים" בערב ראש השנה "ואין אני תוהה חס ושלום על קיום המעשים הטובים שעשיתי". הפסיק לרגע, ואמר : בטח "טעות דפוס" נשתרבבה לכאן, כי מה מעשים טובים עשיתי ? הסתכל ועיין בסידור נוסף ושוב אותו הנוסח.
מיד געה בבכי מר ואמר וכי אלו מעשים טובים עשיתי ??
רבי יוסף מדלאטיטש זצק"ל


יעקב לבדו"
שכח פכים קטנים וחזר עליהם (רשי)
שחזר יעקב על הפכים הקטנים מפני שכל דבר שנתנו לאדם מן השמים יש בו בחביון נפשו איזו שייכות אליהם, ולכן יש להיזהר לא לקלקל ולא לאבד את הדבר.
ומכאן מקל וחומר, למעלות ותכונות טובות שאדם מחונן בהם מן השמים, שיהא זהיר לא לקלקל ולא לאבד מהם...
חידושי הרי"ם זצק"ל



"וירא יעקב מאוד ויצר לו"
יעקב נתקף בפחד מפני אחיו, אך מיד התחרט על כך וצר היה לו, הכיצד נתיירא הוא מפני משהו חוץ מה' יתברך
הבעלש"ט זצק"ל



"קטנתי מכל החסדים"
ע"י החסדים שעשיתי זכיתי למידת הענוה. קטנתי מכל החסדים, ע"י שאדם עושה חסדים לזולתו הוא נעשה קטן בעיני עצמו וזוכה למידת הענווה.
רבי זושא מאניפולי זצק"ל


כי ירא אנכי אותו"
מתיירא אני אמר יעקב על שום "אנכי אותו", ששמתי את עצמי "אותו" ואמרתי לאבי "אנכי עשו בכורך" וחוששני שמא יחשב לי הדבר לחטא.
רבי ברוך ממיזבוז זצק"ל



וישלח יעקב"
וישלח וי שלח, כלומר יעקב שלח ממנו את ה"וי", גירש ממנו את העצבות.
רבי נפתלי מרופשיץ זצק"ל



"וישלח יעקב מלאכים לפניו"
מלאכים ממש (רש"י). בשעה שהיהודי נרדף ע"י עשו וצריך עזרה, הוא רשאי אפילו להטריח מלאכי מרום.
רבי שמחה בונים מפשיסחא זצק"ל



וירא יעקב מאוד ויצר לו"
יעקב נתקף בפחד מפני אחיו, אך מיד התחרט על כך וצר היה לו, הכיצד נתיירא הוא מפני משהו חוץ מה' יתברך
רבי מנחם מנדל מרימינוב זצק"ל



"וישלח יעקב מלאכים לפניו"
בדרך הצחות: יעקב הבין, שאם ישלח את הדורון והמתנה ע"י שליחים רגילים, ע"י בני אדם, רק חלק קטן יגיע לידי עשו.
השפת אמת זצק"ל



"וישלח יעקב מלאכים לפניו"
שלחם מלפניו, שילכו ממנו, כי אין לו צורך בעזרתם. הקב"ה יעזור לו בלי מלאכים
מנחם מנדל מקוצק זצק"ל


"כי ירא אנכי אותו"
מתיירא אני אמר יעקב על שום "אנכי אותו", ששמתי את עצמי "אותו" ואמרתי לאבי "אנכי עשו בכורך" וחוששני שמא יחשב לי הדבר לחטא.
רבי ברוך ממיזיבוז זצק"ל


ויותר יעקב לבדו"
יעקב הותיר לבניו את התקווה והחזון של "לבדו". שבכל צרות הגלות, במאבק עם עשו, ישאפו לחזון אחרית הימים שאז יהיה ה' נשגב לבדו.
רבי ברוך ממיזיבוז זצק"ל
 
חידושי תורה פרשת וישלח

ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וכו' לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותינו וכו' אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו
להמול לכם כל זכר מפני מה היו צריכים בני יעקב לנקום באנשי שכם בדרך מרמה ולהשיא להם את העצה שיימולו
, ולהרגם אח"כ בהיותם כואבים? וכי לא היה לאל ידם של בני יעקב הגיבורים לגבור עליהם אף בלא שהיו נימולים
התשובה היא הסביר הגה"ק רבי יהונתן איבשיץ זי"ע אילו הרגו את אנשי שכם שאינם נימולים, היה קם
רעש בעולם, סערה של מחאות , לא כן, כשאנשי שכם נימולו ונודעו כיהודים, שאז היו בני יעקב בטוחים, שלא יאונה להם כל רע, על רציחת יהודים לא תבוא בעולם תגובה כלשהי!....


ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי ויאמר למצוא חן בעיני אדני .
לפי דברי חז"ל חלקו עשו ויעקב ביניהם את שני העולמות: עשו נטל את העולם הזה, ויעקב את העולם הבא. משראה אפוא עשו
את רוב עשרו של יעקב, את המחנה הרב של מקנה וצאן, שאל: מאי האי? "מי לך כל המחנה הזה?", מהיכן בא לך כל זה, והלא אצלך העיקר הוא העולם הבא?
על כך השיב לו יעקב: למצוא חן בעיני "אדני"! כל העושר הזה דרוש לי כדי לשאת חן בעיני הקב"ה, כי בכדי למצוא חן בעיני "אדני", חייבים שיהיה רחב על
הלב, לב רגוע פרנסה בשפע, וממילא אז אפשר לשבת וללמוד ולהקדיש את הזמן להקב"ה... כמו שכתוב "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" מתי אפשר לקיים את "טוב לי תורת פיך", "מאלפי זהב וכסף" – כשאלפי זהב וכסף מצויים בצדה...



ויזרח לו השמש כאשר עבר את פניאל והוא צולע על ירכו
ויזרח לו לצרכו, לרפאות את צלעתו (רש"י). בספר דברי יאיר מובא הסבר נוסף על מה ולמה זרחה לו השמש בדרך החידוד: חז"ל אמרו "בשביל ד' דברים החמה לוקה", ואחד מהם על שני אחים שנשפך דמם כאחד . והנה רבקה אמרה
"למה אשכל גם שניכם יום אחד" ופירש רש"י נתנבאה
שביום שימות יעקב ימות גם עשו. ולכן נאמר אחרי סיפור יעקב והמלאך "ויזרח לו השמש", כי לו היה יעקב נהרג על ידי המלאך, היה גם עשו מת בו ביום, והיה
נשפך דמם של שני אחים ביום אחד, והיתה החמה לוקה, אבל עכשיו שניצל יעקב נאמר: "ויזרח לו השמש"...



ויאמר לו מה שמך ויאמר יעקב
מסופר בדרך צחות, כי יום אחד בא מחבר אל הגה"ק בעל המלבי"ם זי"ע וביקש ממנו הסכמה על ספרו שנקרא "ויאמר יעקב". התחיל המלבי"ם לעיין בספר, עלעל בו, ואגב כך הביע כל פעם התפעלות: שם יוצא מן הכלל, שם מצוין.
נהנה ושמח המחבר האמנם כן? האמנם השם יפה כל כך בעיניך? אכן, שם מתאים מאד
השיב לו המלבי"ם אף בתורה, בפרשת וישלח, אנו מוצאים: "ויאמר יעקב", ולא כתוב שם מה אמר...
 

פטרשקע

New member
תורה לפרשת וישלח

המגיד הגדול ממזריטש זיע"א אמר: לא לחינם רימו בני יעקב את אנשי שכם שימולו בשר ערלתם. לפי האמת לא היתה כאן רמאות כלל. אלא שמי שהוא בער ושרוי בחמריות, נדמה לו תמיד שהוא מוכן לכל דבר שבקדושה. ורק אחרי שיסיר את ערלת החמריות, אזי הוא רואה כמה הוא רחוק מן הקדושה. ולכן, בני שכם קודם שנימולו, נדמה היה להם שהם ראויים להידבק בבת יעקב. ומשום כך ציוו להם להימול, כדי שיזדככו ויראו כמה הם רחוקים מלהידבק בבית יעקב.

אמנם אחרי שנימולו בני שכם, ראו בני יעקב שזה לא הועיל, ועדיין אינם מבינים שאינם ראויים לזה, ועדיין חושקים להידבק בבת יעקב. אמרו בני יעקב: אם כן הוא, בהכרח שאין בהם חיות כלל, ולכן אינם מבינים ואינם מרגישים דבר, ואם כן למה להם חיים? ועל כן הרגום.


הגה"ק בעל דברי חיים מצאנז זיע"א ביאר 'דרך הלצה': בזוהר הקדוש מבואר, שכשנגע המלאך בכף ירך יעקב, רימז לו בכך שלא יהיו תומכי תורה, ויהיו בני תורה עניים, והעשירים לא יתנו להם די סיפוקם. אך יש לומר, שלאחר שהתחנן לו יעקב שיברכהו, והודה לו המלאך ואמר לו 'לא יעקב יאמר עוד שמך', הרי בכך חזר בו המלאך, ובישר לו שהבני תורה יהיו גדולים בחכמה ובמעשים טובים ובעלי מעשיות ממופתים שונים, עד שהעשירים יצטרכו להם, וכך יהיו המה בני התורה בעלי השררה, והעשירים יכנעו תחתיהם, וממילא לא יחסר להם כל טוב.


ויאמר יעקב וכו' על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני
ונשאלת השאלה האיך השווה יעקב את ראיית פני עשו לראיית פני אלקים?
אלא ביאר הגה"ק רבי יהונן אייבשיץ זי"ע – בעבור עשו נחשב הדבר לשבח
גדול, כי הוא הבין כפשוטו, שיעקב מעיד עליו שראיית פניו דומה לראיית פני
אלקים, אבל בודאי לא כן היתה כוונתו של יעקב. דאמרו חז"ל
"אסור להסתכל בפני אדם רשע. כמו כן כתוב בגמרא "אסור
להסתכל בקשת, בנשיא ובכהנים בשעת נשיאת כפיים כיון שהשכינה שורה
עליהם. אולם כל האיסור כפי שמתבאר שם הוא רק ב"הסתכלות", אבל
ב"ראיה" בעלמא אין איסור. וזה מה שהתכוין יעקב באומרו לעשו: "ראיתי
פניך כראות פני אלקים" כשם שאסור להסתכל בקשת בנשיא ובכהנים בעת
ברכתם משום שהשכינה שורה עליהם, ורק בראיה בעלמא מותר, כך לא
הסתכל יעקב על עשו אלא רק בראיה בעלמא, וזאת כדי לא להכשל באיסור
הסתכלות בפני אדם רשע!...
 

מלכיהו1

New member
תורה לפרשת וישלח

וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו וכו' ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני עשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד אתה
לא נעשיתי שר וחשוב, אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקיימה בי. דבר אחר, גרתי בגימטריה תרי"ג,
כלומר עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים (רש"י). שאל הרה"ק בעל הקדושת לוי מברדיטשוב זי"ע לכאורה שני הפירושים
סותרים זה את זה. לפי הפירוש הראשון בא יעקב לפני עשו בהכנעה: "לא נעשיתי שר וחשוב, אלא גר", ואילו לפי הפירוש השני דיבר אליו בלשון גאוה: "עם לבן
הרשע גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי, וכשם שבזכותן של תרי"ג מצוות לא יראתי מלבן, כך אינני ירא מפניך. ועוד: היאך לפי פירוש זה, מתיישבת לשון הכנעה של
"כה אמר עבדך יעקב", שיהא קורא לעצמו עבד, וכן להלן: "ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעינך"? אלא לאמיתו של דבר אין הפירוש השני בא אלא למלא
אחר הראשון. יעקב ביקש לומר, שהברכות שהוציא מעשו במרמה על כל פנים לא נתקיימו בו, והראיה: "עם לבן גרתי, לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר", ואם
תאמר שעדיין לא נתקיימו הברכות, משום שלא שמר על תרי"ג מצוות – כמו שיצחק התנה במפורש בברכתו "והיה כאשר תריד ופרקת עולו" – מיד הוסיף ואמר:
עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי, מילאתי אחר תנאי זה, ואף על פי כן לא הועיל הדבר ו"לא נעשיתי שר וחשוב". ומכאן אפוא, שאין יעקב רואה מזל בברכות, ואין הן חלות עליו כלל ולפיכך אין לו לעשו מה לכעוס עליו...


ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה
על כרחך כי אלחם עמו (רש"י). שאל הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע לכאורה צריכים להבין מנין הוודאות שהמחנה השני ישאר לפליטה, אולי יכה גם אותו? גם
צריך להבין מה שכתוב "האחת" לשון נקבה "והכהו" לשון זכר? ויש לפרש, על פי מה דכתוב (ויקרא כו.ח) "ורדפו מכם חמשה מאה", דהיינו כנגד כל מאה מספיק
חמשה, והנה יעקב היה באותו זמן רק שבעה עשר נפש יחד, הוא עצמו ואחד עשר בניו וארבע נשיו ודינה בתו, ועשו בא וארבע מאות איש עמו, והיה ירא יעקב
איך יוכל לעמוד נגד כולם, כי חסרו לו עוד שלושה אנשים למספר של ורדפו מכם חמשה מאה, לכן עשה בחכמה לחלקם לשני מחנות, וכסבור שבזה יתעורר גם
עשו לעשות גם הוא כמעשהו, לחלק העם אשר אתו, ויהיו מאתיים איש לכל מחנה, ויעקב נתן עשרה מהם למחנה ראשונה, ומעתה כשיבוא עשו ואנשיו על מחנה
הראשון יגברו העשרה על עשו לפי החשבון של חמשה למאה, וכשיוכו הם וישארו רק שני מאה, בניקל יגברו עליהם ביחד עם העשרה מהמחנה הראשון. וזה
שאמר הכתוב "אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו", פירוש, שהמחנה תכה אותו ואת עמו, (וא"כ המילה "והכהו" הולך על עשו- לשון זכר), ממילא "והיה המחנה הנשאר לפליטה, שעל המחנה השני של עשו בוודאי יתגברו יעקב ובניו, ויהיו הם בעצמם לפליטה גדולה...
המחנה הנשאר לפליטה, שעל המחנה השני של עשו בוודאי יתגברו יעקב ובניו, ויהיו הם בעצמם לפליטה גדולה...
 
תורה וסיפורי חסידים לפרשת וישלח

היה הדבר באחד מביקוריו של המגיד מקאז'ניץ, בהיכלו של רבי אלימלך בליעז'נסק. בעודם יושבים ועוסקים בסוד שיח שרפי קודש, נכנס אל החדר חסיד אחד, אשר לא ידע כי המגיד מקאז'ניץ נמצא שם. כאשר ביקש הלה לסגת לאחוריו ולצאת, קרא לו רבי אלימלך והחל לשוחח עימו שיחח ארוכה בנושא כלשהו, אשר לכאורה לא היו אז שעתה ומקומה, וכאילו אין המגיד
אמנם, המגיד מקאז'ניץ, בדעתו הרחבה מני ים, הבין מיד את עומק כוונתו של רבי אלימלך, ופניו צהבו מרוב גיל. הוא חש והבין, כי באמצעות שיחה זו, פועל עתה רבי אלימלך למענו טובה גדולה ועצומה בשמים ממעל, דבר,אשר המגיד השתוקק זה מכבר להשיגו ועד עתה לא עלה בידו. על ידי אותה אשר המגיד השתוקק זה מכבר להשיגו ועד עתה לא עלה בידו. על ידי אותה
שיחה עם החסיד שנכנס באקראי לחדר, ואשר נסובה למראה פנים על עניין אחר לחלוטין, הושיט רבי אלימלך למגיד מקאז'ניץ בקנה, את משאלת לבו הגדולה והוותיקה.וכך הסביר זאת המגיד מקאז'ניץ, לבנו רבי משה: יש, והצדיק מבקש לפעול
טובה למען אדם מסוים ולהשפיע לו ישועה או הארה גדולה מן העולמות העליונים. ואולם, חושש הוא לעשות את הדבר בגלוי, פן ושמא יקומו כנגדו משטינים, אשר יחלו לקטרג על אותו אדם ולטעון, כי אינו ראוי לאותו טובה.לפיכך, מערים הצדיק על השטן, ופועל את פעולתו בחשאי, באופן ששום משטין ומקטרג אינו מעלה על דעתו את הטובה, שמתכוון עתה הצדיק להשיג בעד
אותו אדם, וכך, עולה בידו, בסייעתא דשמיא, להשפיע את הטובה ואת הישועה מבלי לגרום שום קיטרוג.כיצד הוא עושה? פונה א
הרצוי לו ומכוון את הדברים לכוונה שונה מזו הנשמעת לאוזן. באמצעות הכוונהל אדם אחר ומשוחח בנושא מסווים, מבלי לעורר שוום רמז לכוונתו האמיתית, ואילו במחשבתו, מתכוון הוא לעניין האמיתי הרצוי לו ומכוון את הדברים לכוונה שונה מזו הנשמעת לאוזן. באמצעות הכוונה הטמירה המסתתרת מאחורי הדברים, מוציא הוא את פעולת ההטבה אל הפועל, מבלי שזה מן הצד יוכל לירד לסוף כוונתו.וסיים המגיד מקאז'ניץ: "ואכן, כך בדיוק עשה רבי אלימלך בעת יושבי אז לצידו בהיכלו. תוך כדי שיחתו עם החסיד שנכנס לחדר, פעל למעני טובה גדולה ועצומה בגובהי מרומים, אשר רק אני, בסייעתא דשמיא, ירדתי לסוף דעתו
והבנתי אותה!"…


על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה
אמר הגר"ש שקאפ זי"ע לתלמידיו: בואו ונתבונן! יעקב אבינו ניצח בבירור את שרו של עשו עד שבכה והתחנן לו שלחני כי עלה השחר, אך גם הוא סבל מלחמה זו שצלע על יריכו, ולדורות נתן לנו הקב"ה מצוות לא תעשה של גיד הנשה לזכור את צליעתו ולא את נצחונו (כפי שכתוב "על כן לא יאכלו וכו' כי נגע בכף ירך יעקב") ולמה? אלא ההסבר הוא: הקב"ה חפץ שנדע כי המתווכח עם הכופרים ודעותיהם, גם אם הוא מנצח, יוצא צולע!…


בספר "האיש על החומה" מסופר על התפרצות של קבוצת בריונים לביתו של רבה של ירושלים הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע לאחר שלא מצא חן בעיניהם איזה פסק שהוציא, ואיימו לרצחו נפש…בתחילה, הגיב הרב בשלוות נפש ובקור רוח להשתוללותם של הבריונים, שלוותו הביכה את הבריונים, שהגבירו את השתוללותם. משהגיעה ההשתוללות לשיא, פרס
הרב את חולצתו וגילה את לבו, וכך הזדקף לפתע בתנועה זריזה מעל כסאו והתייצב מולם, ואמר להם בקול תקיף: "הנני מוכן לקדש שם שמים, ירו בי ורצחוני, אני מהאמת לא אזוז כמלא הנימה"!…בתגובה על הצעד המפתיע הזה, נסוגו המתקיפים ויצאו את הבית.





















































והבנתי אותה!"…













מבלי לגרום שום קיטרוג.































מקאז'ניץ נוכח שם כלל.
 
פרשת וישלח

ויבא יעקב שלם"
הגאון ר' משה סופר מפרשבורג, בעל 'חת"ם סופר', מפרש; "שלם" ע"פ נוטריקון. שם, לשון, מלבוש. לפי זה, מציין הכתוב כאן בדרך רמז, שחרף ניתוקו הממושך מבית אבותיו ושהייתו בנכר בקרב עובדי אלילים, שמר יעקב בקפדנות על הדברים המיחדים את משפחתו משאר גויי הארץ. מן הראוי לציין; שה'חת"ם סופר' פעל כל ימיו לצמצום השפעת הסביבה הנכרית, על חיי היהודים באירופה. ובצואתו; הורה לשמור ללא פשרות, על היחוד של עם ישראל בשלשת התחומים הנ"ל, המשמשים תריס בפני טמיעה והתבוללות, האורבות לפתחם של יהודי התפוצות.


ויּוּתר יעֲקב לבדּוֹ ויּאבק אישׁ עמוֹ"
'ר' שמואל בר נחמני אמר; "כעכו"ם נדמה לו". ור' שמואל בר אחא אמר; "כתלמיד חכם נדמה לו"'
שני סוגים של יצר הרע הם; יש יצר הרע, שהוא מפתה פשוט את האדם לעבירות, אף כי יודע האדם שהדבר אסור, בכל זאת הוא מפתהו, לבל יתן דעתו על כך. זהו; 'כעכו"ם נדמה לו'. שהוא אומר לו פשוטות: "היה כגוי"! מאידך, יש יצר הרע אחר; המתלבש באצטלא של תלמיד חכם ומוכיח לאדם, שהעברה היא בעצם מצוה. וזהו; 'כתלמיד חכם נדמה לו'.
אבני נזר


"הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך"
מפרש רבנו אברהם בן הרמב"ם בשם אביו; "חָנַן", פירושו; מתנת חנם למי שאינו ראוי לה. ויעקב אבינו ברוב ענותנותו, ראה כל ילד שנולד לו כמתנת חנם, דורון מהקב"ה.
 
למעלה