סיפורו של דיוויד
הייתי בן שמונה כששתיתי את המשקה הראשון שלי. זה היה בזמן ליל הסדר. שמתי לב שכל מי ששתה היה נראה רגוע ומסופק ורציתי להרגיש כך גם אני. מה שהרגשתי הייתה הרגשה נינוחה, הרגשה שהייתה לי רק לעיתים רחוקות, ואהבתי אותה מאוד. סבלתי מ-ADHD ו-OCD בתור ילד וכתוצאה מכך הייתה לי הערכה עצמית ודימוי עצמי נמוכים מאוד. לכן, כשגיליתי את המריחואנה כמה שנים לאחר מכן מצאתי בזה את המפלט, את הבריחה מהפחד להיות אני. בפעם הראשונה שעישנתי הרגשתי מצחיק, אהוב וחופשי. העישון מהר מאוד הפך לדבר בשגרה שלי ואיתו ההרגשה השקרית שלי על עצמי התפתחה וגדלה. סיימתי תיכון בקושי והמשכתי הלאה, ללמוד בקולג'. בגלל המשך השימוש במריחואנה ואלכוהול והשפעתם על מוחי וגופי לא הייתה לי מספיק מוטיבציה כדי להצטיין. בבית הספר למדתי פסיכולוגיה ותיאטרון והמשכתי לעבוד כשחקן מקצועי במשך מספר שנים. למרבה הצער, המוטיבציה הנמוכה מנעה ממני להתקדם, לא הייתי מסוגל לנצל את הכישרון שלי במלואו, ונשארתי שחקן מוכשר אך שולי. כשהייתי בן עשרים ושלוש ניסיתי אקסטזי בפעם הראשונה, מריחואנה התחילה להשפיע עליי פחות וסם חדש וחזק יותר היה בדיוק מה שחיפשתי. במשך שלוש שנים לקחתי יותר משש מאות מנות וכשגם זה התחיל לאבד את ההשפעה עליי "התמזל מזלי" לנסות LSD. השתמשתי גם ב-LSD בכמויות גדולות מאוד. במשך שלוש שנים השתמשתי בין חמש מאות לשש מאות מנות LSD. בארה"ב הכמות הנדרשת כדי להיחשב משוגע קלינית היא שש מנות. כשהגעתי למאה פעמים בערך של גבול האי-שפיות מצבי הגופני והנפשי קמלו. בערך בגיל עשרים ושש התוודעתי לקוקאין. קוקאין היה הכימיקל שבישר לי את התחלת הסוף בשבילי. תחת ההשפעה של קוקאין חוויתי תופעה של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. ההתנהגות שהפגנתי תחת השפעת קוקאין הייתה במצב הטוב מסוכנת ומאד לא מקובלת חברתית – במצב הפחות טוב. למרבה הצער, בדר"כ הדברים נטו לצד הפחות טוב, ובערב השנה החדשה 2000 נעצרתי ונשלחתי לכלא. את שש השנים הבאות של חיי ביליתי בכניסה ויציאה מהכלא בעקבות נפילות בתקופות מבחן ובכניסה ויציאה ממוסדות טיפול רבים. בסופו של דבר ההליכים המשפטיים נגדי נגמרו ומהבחינה הזו הייתי נקי אך עדיין הייתי חייב לעבוד על הדברים הרבים בתוכי שגרמו לי לפנות להתמכרות מלכתחילה ולאחר מכן להישאר מכור במשך שנים רבות. מכיוון שהוכרחתי על ידי מערכת המשפט האמריקאית להיות במרכז טיפול לא הייתי מוכן לחפור עמוק בתוכי ועבדתי רק על דברים מסוימים. ואז הגעתי ל"רטורנו". כשהגעתי לרטורנו זה היה מבחירתי ולכן הרגשתי בנוח לתת לכל הדברים לצאת החוצה. ברטורנו עזרו לי ללמוד להציל את החיים שלי. הטכניקות ברטורנו הן הוליסטיות, עם גישה לאדם מכיוונים כה רבים שזה חייב להגיע אליך איכשהו. הכלים אותם רכשתי בזמן הטיפול ברטורנו עזרו לי לפתח אגו בריא, הערכה עצמית גבוהה ואמיתית, חוסר אנוכיות, וחמלה אמיתית לחבריי. אני חייב כל כך הרבה לרטורנו. המקום הזה היה פשוט האור בקצה המנהרה שלי.
הייתי בן שמונה כששתיתי את המשקה הראשון שלי. זה היה בזמן ליל הסדר. שמתי לב שכל מי ששתה היה נראה רגוע ומסופק ורציתי להרגיש כך גם אני. מה שהרגשתי הייתה הרגשה נינוחה, הרגשה שהייתה לי רק לעיתים רחוקות, ואהבתי אותה מאוד. סבלתי מ-ADHD ו-OCD בתור ילד וכתוצאה מכך הייתה לי הערכה עצמית ודימוי עצמי נמוכים מאוד. לכן, כשגיליתי את המריחואנה כמה שנים לאחר מכן מצאתי בזה את המפלט, את הבריחה מהפחד להיות אני. בפעם הראשונה שעישנתי הרגשתי מצחיק, אהוב וחופשי. העישון מהר מאוד הפך לדבר בשגרה שלי ואיתו ההרגשה השקרית שלי על עצמי התפתחה וגדלה. סיימתי תיכון בקושי והמשכתי הלאה, ללמוד בקולג'. בגלל המשך השימוש במריחואנה ואלכוהול והשפעתם על מוחי וגופי לא הייתה לי מספיק מוטיבציה כדי להצטיין. בבית הספר למדתי פסיכולוגיה ותיאטרון והמשכתי לעבוד כשחקן מקצועי במשך מספר שנים. למרבה הצער, המוטיבציה הנמוכה מנעה ממני להתקדם, לא הייתי מסוגל לנצל את הכישרון שלי במלואו, ונשארתי שחקן מוכשר אך שולי. כשהייתי בן עשרים ושלוש ניסיתי אקסטזי בפעם הראשונה, מריחואנה התחילה להשפיע עליי פחות וסם חדש וחזק יותר היה בדיוק מה שחיפשתי. במשך שלוש שנים לקחתי יותר משש מאות מנות וכשגם זה התחיל לאבד את ההשפעה עליי "התמזל מזלי" לנסות LSD. השתמשתי גם ב-LSD בכמויות גדולות מאוד. במשך שלוש שנים השתמשתי בין חמש מאות לשש מאות מנות LSD. בארה"ב הכמות הנדרשת כדי להיחשב משוגע קלינית היא שש מנות. כשהגעתי למאה פעמים בערך של גבול האי-שפיות מצבי הגופני והנפשי קמלו. בערך בגיל עשרים ושש התוודעתי לקוקאין. קוקאין היה הכימיקל שבישר לי את התחלת הסוף בשבילי. תחת ההשפעה של קוקאין חוויתי תופעה של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. ההתנהגות שהפגנתי תחת השפעת קוקאין הייתה במצב הטוב מסוכנת ומאד לא מקובלת חברתית – במצב הפחות טוב. למרבה הצער, בדר"כ הדברים נטו לצד הפחות טוב, ובערב השנה החדשה 2000 נעצרתי ונשלחתי לכלא. את שש השנים הבאות של חיי ביליתי בכניסה ויציאה מהכלא בעקבות נפילות בתקופות מבחן ובכניסה ויציאה ממוסדות טיפול רבים. בסופו של דבר ההליכים המשפטיים נגדי נגמרו ומהבחינה הזו הייתי נקי אך עדיין הייתי חייב לעבוד על הדברים הרבים בתוכי שגרמו לי לפנות להתמכרות מלכתחילה ולאחר מכן להישאר מכור במשך שנים רבות. מכיוון שהוכרחתי על ידי מערכת המשפט האמריקאית להיות במרכז טיפול לא הייתי מוכן לחפור עמוק בתוכי ועבדתי רק על דברים מסוימים. ואז הגעתי ל"רטורנו". כשהגעתי לרטורנו זה היה מבחירתי ולכן הרגשתי בנוח לתת לכל הדברים לצאת החוצה. ברטורנו עזרו לי ללמוד להציל את החיים שלי. הטכניקות ברטורנו הן הוליסטיות, עם גישה לאדם מכיוונים כה רבים שזה חייב להגיע אליך איכשהו. הכלים אותם רכשתי בזמן הטיפול ברטורנו עזרו לי לפתח אגו בריא, הערכה עצמית גבוהה ואמיתית, חוסר אנוכיות, וחמלה אמיתית לחבריי. אני חייב כל כך הרבה לרטורנו. המקום הזה היה פשוט האור בקצה המנהרה שלי.
