סיפורו של בן ציון

סיפורו של בן ציון

ויהי היום ובברית המועצות של טרם ימי הגלאסטנוסט חי לו אי שם בשדמות רוסיא הפוריות או באגן נהר הדון השוכן לו דומם ומוקף פרדסים וגנות ומטעי שסק ודובדבן. שם חי לו נער יהודי בשם בוריס מיחוצ'לבסקי.מאלו אשר נאמר עליהם כי הם תינוקות שנשבו והלא מה הם תינוקות שנשבו. תנו רבנן דור יתום, שהוא 'יתום' כל-כך שיהודים זקוקים לעזרה. אין הם 'אפיקורסים' ולא 'מינים'. הם אינם אלא בבחינת 'תינוקות שנשבו', שנחשבים בגדר 'אנוסים', כדברי הגמרא במסכת שבת. וההוא היה חניך מצטיין בקומסומול והיה מצעק ססמאות ודברי שבחין ואף עקתין על סטלין ולנין ושאר האדמורי"ם המופלאין אשר ביום אחד קמו ועזבו את העולם הישן והקימו להם עולם חדש של חסידות ומאיר מלא פז ושמש ושפיים ואורורה שחתרה בקעה מים והקימה עולם חדש מיני יסוד.כולם העריצו את החניך המצטיין אשר כותב חמישירי הלל. והנה יום אחד קמו שמיים ונפלה חומה של שבעים שנות קסמי קומוניסם וכפירה בעיקר ובאלוקי ישראל וברוח ישראל סבא אשר נעקרה כליל על ידי היבסקציה והנה החל גשם של גילויים חדשים וכל אחד גילה ומצא את שורשיו. ואותו אחד מיחוצ'לבסקי פלאי, נער עול ימים ותזזיתי. בעל שיער מתולתל וקומה גבוהה. היה בן שבע עשרה בשוב הפרסטרויקה. הופטר משירותו בתנועת הקומסומול הקומוניסטי והחל לתור אחרי שורשיו היהודיים ואף לתור אחרי ספרי יהדות. בתחילה דיבר אך יידיש. ומיד נטל פירוש קומוניסטי לשיריו ואף פרסם טור בעיתון פראבדה צ'י סמארה הנפוץ במקום מגוריו. אך עד במהרה נפל עיתון זה כמו שיפלו פסלי לנין וסטלין במקומות רבים ומיחוצ'לבסקי נותר חסר פניות לגבי פרסום רשימותיו.ואילו באותם ימים הגיע לידו ספר עלום ומיסתורי של ההוא המתקרא הרב קנא. אותו ידוע בלהבות האש ובדעותיו הציוניות קיצוניות כלפי ערביי ארץ ישראל. לא ידוע הכיצד הגיע הספר לידיו. האגדה אומרת כי הספר הופיע ביריד ספרים אי שם בעיר סטפנקוקו שנדדה שליד צ'צניה ואילו מיחוצ'לבסקי מצאו בקיוסק ספרים בסמארה כולו בלוי ומעוך ומעורר רחמים רבים ושילם עליו שלושים קופקות.ובאותה הזדמנות קנה גם את הספר אמרי אמת של האדמו"ר מגור. ספר עתיק ובלוי בימים אשר הובא לרוסיה על ידי חסיד גור שנמלט מפולין בתקופת מלחמת העולם השנייה. ולאחר שקירא והעביר נפשו בספר הנ"ז עבר מיחוצ'לבסקי מהפך בנפשו. השנה הייתה שנת 90. והוא אמר לעצמו בריש גלי וביידיש מעורבת רוסית: "מעתה לא יקרא שמי בוריס מיחוצ'לבסקי אלא אריאל בן ציון!" ובוריס מיחוצ'לבסקי נסע מיד למוסקבה, באותה מסילה העולה סיבירה והנקראת המסיהל הטרנס סיבירית וקיבל גם קיבל אשרת יציאה מברית המועצות. והוא גם הצליח להוציא את אוסף הבולים הנדיר שלו, הכולל בולים עוד מתקופת אדריאנוס מלך רומי ששלח על מלכות בר כוכבא להשמידה. על תחביב זה שנאמר עליו כי הוא מלך התחביבים ותחביב המלכים. ומיד שהגיע עם משפחתו, שיבץ אותם הפקיד השמן של הסוכנות בעיר הדרומית שהנסיעה אליה ארכה כשעה וחצי ממרכזי הכח של מדינת ישראל רחמנא ליצלן על ה"צפונים" כשהם נתקלים בנסיעה כזו. אך לאריאל בן ציון היו תכניות אחרות.והוא הרחיק ירושלימה וקנה ספאדיק משל חסידי גור וקפוטה שחורה ושם מכנסיו בגרביים שחורות וגידל זונג'להך המכונה פיאות או שישיות. והנה הספודיק סובב את ראשו אחורה עד כי לא יכל לנוע קדימה בקצב לימוד התורה ולהתנועע כלולב הגזול מבית מדרשו של שמאי הזקן שנאמר במסכת סוכה: לולב הגזול והיבש, פסול.של אשרה ושל עיר הנדחת, פסול. נקטם ראשו, נפרצו עליו--פסול; נפרדו עליו, כשר. רבי יהודה אומר, יאגדנו מלמעלן. וציני הר הברזל, כשרות. וכל לולב שיש בו שלושה טפחים, כדי לנענע בו--כשר." . וכל זה היה בישיבת אמרי אמת משל שלומי אמוני ישראל ורבינו מרדכי אלתר. והכיצד נא התקבל אותו אריאל בן ציון הציוני ללמוד באותה ישיבה קפדינית? משום שבא עם אותו ספר עתיק "אמרי אמת" שמצא ביוון יגונה של רוסיא הכפרנית ומשום שספר קדוש זה נחשב כספר בעל יחוס ונושאו הלא הוא אריאל בן ציון התקבל בברכה והרבי הזקן קרב אליו ושאל: "מה נא תרצה בני?" ואותו אריאל ענה בקול נרגש: "רבינו, חשקה נפשי בתורה!" "הרי אתה מוזמן לפלטרין של מלך" הייתה תשובת הרב
 
חלק ב'

והנה לא ארכו הימים ולא השנים ועבר אך חודש ובן ציון מילא כרסו בגמרא ובפוסקין ובמיני גפילטע פיש ובילקעלך ובמיני מאכלים פולניים משל ורשא וקרקא וקאליש ולמד להפטיר ביידיש ולהיאנח בלשון אבות זו. והנה בערב אחד, בא לו המשגיח ועבר בין חדרי התלמידים והנה ראה אור עששית קדום משבעת ימי ראשית בוקע מכיוון החדר של אותו בן ציון. והנה הציץ וראה את אותו אחד קורא ומקרא בספרו של הרב קנא "לשוטים בעיניכם" ומיד הצטעק אותו משגיח הקרוי רב שמלקע ובעט באחורי ושל בן ציון וקרע ממנו את הספר ואמר: "הוי לעוכר ישראל נדמת! שהרי קראת בספרו של אותו מורד שנתגרה באומות העולם ועלה בחומה והפר נדרי ואיסורי וחבר לאותו בעל ציונות!. כך לא מתנהג חסיד גור, כך מתנהג חסיד גורנישט!" "איזו חומה? " השיב בן ציון "שהרי כתובים שם דברי חכמה!" "איזה חכמה!" נשף רב שמלקה. ועוד באותו לילה הצטווה בן ציון לצרור את חפציו. להזדכות על הספודיק היקר ולעזוב את הישיבה. "סניף תנועת קנא" היה כתוב על גג הבנין הרעוע ששכן באחד האיזורים המפוקפקים בעיר. בן ציון שירך את צעדיו לסניף ששכן בבניין מטונף ושורץ עכברושים. הם הציעו לו מקום במיטה מעופשת עם שק"ש. יחד איתם היה יוצא להדביק כרזות ולצעוק ססמאות. באותו זמן שהה הרב קנא בארצות הברית ולא יכל לראות את בן ציון ולהחליף איתו מילה או שתיים. כשנודע שהרב קנא נספה בתאונת מסוק ליד אום אל פאחם חבר איתם בן ציון להפגנה ולחגא של זעם בחוצות ירושלים. אך מיד הבין שאין זה כך וששנה היה מחוץ לבית אביו ואמו בעיר הדרומית ויש לעשות לביתו ולזנוח את עסקי קנא ושות' שהרי עניי עירך קודמים, אלא שהוריו לא היו עניים והם השכילו להבריח מרוסיא זהב וכסף ואבן פיטדה כמו שכתוב: "ויקחו לי תרומה" אלא שהוריו של בן ציון לקחו את התרומה לעצמם.ואת אוסף הבולים הותירו לבנם בן התשע עשרה. באותה שנה הוקמה תנועה בשם "ארץ מכורה" תחת מנהיגותו של אסא עמיקם שהיה בזמנו אלוף פיקוד צפון. תנועה שחרתה על דגלה חילופי אוכלוסין ומלחמה בעד ארץ ישראל השלמה ואילו בן ציון מצא את עצמו משוטט בסניפה אנה ואנה. ומדבר עם ז'ק בוקאי שהיה ראש הסניף וכשלא היה בוקאי נוכח בסניף היה בן ציון מדבר עם יהושע בלאקי שהיה עולה חדש כמוהו. ובן ציון היה חשוך עבודה ובעת שאסא עמיקם בא לעיר הדרומית הוא התגייס לטובת בן ציון והלך עמו מלשכה אחת למשנה על מנת שתימצא לו עבודה כאוצר מוזיאון -משרה מאוד שכיחה באותה עיר דרומית. ולז'ק בוקאי נמאס מטורדנותו של בן ציון והיה מצעק עליו ומצווח עליו רבות שהרי אותו בן ציון היה מחתים אנשים לעצומה של טרנספר לערבים והיה מאוד קיצוני בדעותיו, עד כי לא התאים לרוח "ארץ מכורה" שנה אחרי זה, כשעזב את ארץ מכורה. מיאן בן ציון להאמין כי אין בעיר הדרומית ולו מוזיאון אחד לבולים. יום אחד פתחתי את עיתון "שמונה" ובו גיליתי את תמונתו של בן ציון תחת מחזיק שלט בינוני ליד העיריה עם הכותרת: "מר בן ציון שובת רעב למען פתיחת מוזיאון בולים" ---------------- מסעודה בעלת הסעודה, כך קראו למסעודה ביטון שהייתה בעלבוסטה ומשבירה שולחנה לכל רעב בביתה אשר באחת משכונות העיר.ארוחה שכוללת קוסקוס כיד המלך עם מחשי שעשוי ממעיים של פרה ומעקודה בטטה מפירה תפוחי אדמה. ריאות בקר ברוטב עגבניות ותמרים ממולאים במיני סוכרין ודבשין וכרעה מזוטה, וזיתים עם עוף ותפוחי אדמה בטאג'ין וכל טוב הארץ ובעלה המסכן זגגה היה סוחב כל יום שני סלים מן השוק העירוני ושובר את הגב שנאמר "גב אל גב יסחב" תנו רבנן לא אישברו אלא תשברו, קפד ראשו -היום תאכלו ממולאים.פעמיים היא נבחרה להיות אם השנה בשל כך והיא התגאתה בארבעת ילדיה: בבר, ז'וז'ו, סולטנה ופרוספר. האחרון שימש זה מכבר כחבר מועצת העיר מטעם הליכוד והביא לה הרבה הרבה כבוד וגם הרבה סועדים לבית הרעפים של הסוכנות ברחוב מגידו חמש. בית שאותו שכרו מאז שנת חמישים ותשע מתי שעלתה היא ובעלה זגגה מהעיר קזבלנקה. והנה ישבה מסעודה אחרי יום עבודה וצפתה בטלוויזיה והנה ראתה בחדשות כתב ובה איש רזה מאוד שובת רעב מול העיריה והנה לפתע ראתה את בנה פרוספר מגיע לעיריה והנה נתקל בבן ציון השובת ובן ציון חסם את דרכו ופרוספר נתן לו לטמה והדף אותו והמשיך בדרכו ובן ציון נפל לארץ ואף אחד לא התייחס וכתב הטלווזיה סיים ואמר: "אכן תמונות קשות" ומסעודה נרעשה ומיד הרימה טלפון לפרוספר וכך אמרה: "יא לא מתבייש! ככה אתה מתייחס לרוסי הזה? אתה רוצה שאני אכנס בך? ככה גידלתי אותך? יא אבו נפחה !" ופרוספר נרעש מן המתקפה של אמא שלו ואמר: "אבל האהבל הזה חסם לי ת'דרך!" "לא אכפת לי אהבל או טמבל! אתה צריך לעשות לו כבוד. אתה נבחר ציבור באמונה ולא בזכות הקשרים או הקוסקוס והמחשי שלי..." ופרוספר שתק כי לא רצה להתחצף לאמא מסעודה והיא הסבירה לו בדיוק בדיוק מה לעשות. ובואתו הלילה לא יכלה מסעודה לישון שהרי ריחמה על הבחור. והיא קמה באמצע הלילה. אמרה כמה דפים של תהלים נישקה את התמונות של הבבא סאלי והבבא חאקי וסבא שלה ורבי מאיר בעל הנס כמידי יום ימים ימימה. ומיד הוציאה מהמקפיא עוף ומחשי וקוסקוס ומופלטה והתחילה לעבוד. ובן ציון קדח מחום ושכב על הרצפה ליד העיריה כמו הומלס המחזר על הפתחים ומבקש שקל או שניים והחום חום יוני והוא כמעט קודח ורצה לשבור את הצום אבל לא היה לו כסף אפילו לארטיק. והנה פמליה מגיעה ופרוספר, זה שדחף אותו הגיע עם חליפה ועניבת פרפר ומיד ניגש עם חמש עשרה צלמים ולבש חיוך מזויף שנאמר "הווי מקדים שלום לכל אדם" ומיד כמה פועלים הקימו אוהל גדול ושמו מיטה והכניסו את בן ציון ופרוספר בתור במאי אמר: "אקשן!" וניגש אל בן ציון: "שלום בן ציון. אני מתנצל על התקרית. יש על מה לדון לגבי מוזיאון בולים. אתה יכול לשבור את הצום!" "באמת?" אמר בן ציון "כן" אמר פרוספר בחיוך מזויף והוסיף " אמא שלי הכינה סעודה כיד המלך" ומיד באה מסעודה עם שני סלים ופתחו שולחן עם כל המעדנים שנאמרו לעיל ובן ציון נראה כמו גרוגרת דרבי צדוק מרוב רזונו כאותו חתול, זר ומוזר. "גרוגרת דרבי צדוק". תאנה יבשה, צמוקה, מדולדלת, שטעמה החמצמץ עובר כחוט השני בפרקי החורבן השונים. כמעט תואם את מראהו הכחוש של רבי צדוק, שכל מה שאכל – היה נראה מבחוץ אך מיד ראה את המחשי ואת הכפיתות והמטבוחה וקיבל תאבון רב ומיד אמר: "חן חן" "אתה חבר מרכז ליכוד?" שאל פרוספר בן ציון ראה את האוכל ואת היחס החדש וקצת חשש ומיד אמר: "בקרוב בקרוב!!!" ומסעודה באה ונישקה אותו ואמרה: "קום קום יא איבני ותאכל!. רק מסעודה תרחם עליך" וכך שבר בן ציון את שביתת הרעב בזכות טוב ליבה של מסעודה המשבירה מזון לכל חי וגם זכה לקבל מקלט בשכונה בעיר הדרומית למען יפתח שם מוזיאון בולים. אך זהו רעיון לסיפור אחר.
 
מוי ארמוזו

מהיכן הסיפור הזה ?האם מאותו ספר ממנו הבאת את הסיפור הקודם, הירושלמי ? הסגנון מאד דומה. מאד מיוחד, נהנתי לקרוא.
 

tsiporganeden

New member
אביב קרידו רק עכשיו היה לי זמן

לקרוא את הסיפור, יפה מה שהבאת כאן, כמו תמיד נהנית לקרוא את הסיפורים שלך. יישר כח.
 

רותי ב.

New member
קוריניקה, אביב וסתיו כותב את

הסיפורים בעצמו. בחור מוכשר וכותב שווה
 
אתה צריך לפרסם קובץ של סיפורים

קצרים, להוציא אותם בספר, נראה לי שרבים יהנו מהסגנון המיוחד, מזכיר בנמידה מסוימת את הר' סבתו, ויכול לפתח את הז'אנר, השפה ועיצוב הדמויות הם משב רוח מרענן. חזק וברוך.
 
חלק ג'

והנה קיבל סופסוף בן ציון את המפתחות לאותו מקלט עלום שם ששכן באחת משכונותיה הצפוניות והקשות של העיר הדרומית. ורק פתח את דלת המקלט והנה קפץ עליו ענן של יתושים מזמזמים וכאשר נכנס פנימה גילה כי המקלט שימש מיסתור לנרקומנים ופרוצות והיה מוצף מי אפסיים וג'יפא רדיואקטיבית קטלנית ונייר טואלט. אך מיד התעשת בן ציון והזמין את כל הג'מעא הרוסית שכללה את יהושע בלאק, בוריס דולינסקי ושאר הירקות לעזור לו לנקות את המקלט והם עשו מאמץ והביאו משאית מן הגרר של איציק מהמוסך ופינו את כל הג'יפא הקטלנית. ומיד אחרי זה ירד בן ציון העירה וקנה מברשות וצבע והחל לצבע את הקירות ולשוות למקלט מימד חדש למען יוכלו הפילטליסטים להחליף בניהם בולים ומטבעות בניחותא רבה. והנה קרב טקס החנוכה של המועדון והמוזיאון ומלא תמונות של בולים מצולמים היו תלוים מקיר לקיר ומסעודה הביאה סעודה שלמה ופרוספר המנופח מחשיבות גזר את הסרט והביא חמש עשרה חברי מרכז ליכוד לחנוך את המוזיאון ואמר שבזכותו קם המוזיאון של הבולים שמעתה ישמש כאבן שואבת לחובבי הבולים במזרח התיכון כולו שנאמר "הווי כל בעל רעיון –ילך נא למוזיאון" וכל החבר'ה וגם חברי מרכז הליכוד פצחו במחיאות כפיים ממש סוערות למי שהואיל להקצות מקלט לבולים ואילו בן ציון ישב בצד מבויש ושתק. שהרי זה בעיקר בזכותו. ומי הביא משאית וניקה את הג'יפא? ומי ירד העירה והביא מברשות וצבע? ולאחר מכן חוללה מקהלת פרחי הדרום כל מיני ריקודי עם ופרוספר ישב בשורה הראשונה מדושן עונג. ומישהו שישב בקהל. איש עם משקפי שמש וקרחת שנאמר עליה כי גרעא היא. הביט בבן ציון אריאל במבט בעל תשומת לב מרובה ותכנן כל מיני דברים. לאחר יום אחד בדיוק ראה בן ציון והנה נפרצה הדלת של המקלט ומלא תמונות נגנבו ותכולת הארון נפרצה וכל מה שנשאר מהסעודה של הקוסקוס נגנב והשולחנות הפוכים. הוא יצא החוצה בזעם רב מאוד וראה מולו כמה ערסים (שם רשעים ירקב) ממיטב פרחחי השכונה והם מצחקים ומלעיגים. הוא שוב נכנס פנימה וחשב הכיצד נא ישמור על המועדון שבנה בעשר אצבעות.והוא התקשר לפרוספר. אבל פרוספר התעלם וביקש מהמזכירה שלו לחסום את השיחות של בן ציון אריאל הנודניק והנאג'ס. אז ככה ישב אריאל בן ציון על שולחן הפוך במקלט מהרהר ומהרהר. ופתאום הופיע מאי שם אותו אחד קירח, בערך בחור בן שישים שנכח בטקס הפתיחה עם משקפי שמש. לחץ את ידו ואמר: "אני י' מח' שקשורה לשירות הביטחון הכללי" "מההה?" המהם בן ציון "במילים אחרות" אמר הטיפוס " אני ירון זהבי מחסמב"ה שקשורה לשב"כ" "חסמב"ה?" אמר בן ציון שלא היה מעורה בנבכי הארץ "חבורת סוד מוחלט בהחלט" אמר " אנחנו פועלים כבר מאז קום המדינה מהמערה החשמלית שמתחת למלון הילטון בתל אביב" "ולמה באת לכאן?" קונן בן ציון " באת כדי להוסיף מכאוב על מכאובי?" "באתי כדי להציע לך שתצטרף לחסמב"ה. אנחנו מחפשים מערה חשמלית חדשה. בעיקר אחרי שהביוב של מלון הילטון הציף את המערה שלנו. אנחנו מחפשים מקלט בעיר הזאת שממנו נחפור מנהרה סודית שתשמש אותנו. זה יהיה מוזיאון גלויות וגם מערה חשמלית" "ומה יצא לי מזה? עוד סירים של קוסקוס?" אמר בן ציון "לאאאא!" צחקק ירון זהבי " אתה תקבל פרוטקשן. הגנה על מוזיאון הגלויות. מצלמות אלקטרוניות שיעקבו אחרי כל המתקרב לכאן. סיורים קבועים מסביב למקלט. מכשיר זומבי שיחשמל כל מי שיכנס למקלט וינסה לפרוץ. אתה תקבל תקציב מהשב"כ לניהול המוזיאון. פעם בשבוע נתכנס במערה" "הולך!" אמר בן ציון מעודד "אבל בתנאי אחד!" "מהו התנאי?" "אין דרך חזרה" אמר זהבי בקול חמור "אם אתה בוגד בנו, אם אתה בוגד במדינה. אנחנו נרדוף אותך!!! עד חרמה!" "אין סיכוי ירוק" אמר בן ציון העסקה נחתמה.ממש למחרת באו טכנאים ואנשי מקצוע שחצבו מנהרה עמוקה וחמימה. הפתח הוסווה עם ספסל מסתובב. על הקיר של הפתח שם זהבי תמונה של הבבא סאלי זצוק"ל.
 
למעלה