סיפורון ושאלה

[jonatan11]

מסכימה עם האיש המקסים.

אנחנו בהחלט אמורים ללמוד ממה שעברנו עם הורינו, אך לא כולנו מספיק מודעים לעצמנו, לאפשריות שפתחות לפנינו וליכולת שלנו לחיות ולגדל את ילדנו אחרת. לדעתי, ניתן להשוות התנהגות של אדם שחווה קושי גדול בילדותו לכל תסמונת נפשית שנובעת מקשיים או מחוויות אחרות.(לדוגמא, תסמונת הילד המוכה שמכה, הילד העשיר שרודה וחושב שמגיע לו הכל, החסרים בתשומת לב וחיבה שמתמסרים למבוגרים והופכי/ות להיות חסרי עמוד שדרה גם בבגרותם וכו'). לשמחתי הרבה מאוד, אני מוצאת עצמי כאמא נפלאה לשני ילדי (בני 9 ו 8 חד'), אמא שונה לחלוטין מאימי (מודה על כך שוב ושוב), ברור לי, ללא ספק דל, שהמקור והבסיס ליחסי עם ילדי כלומר, יכולת הנתינה, ההקשבה, הסבלנות אין קץ שלי נובעת ישירות מהילדות שלי, לעולם לא אשפיל, אנזוף בהם ליד חבריהם, תמיד מלטפת ומזכירה שוב ושוב כמה הם חשובים, אהובים ונבונים. אני בטוחה שהיחסים הקשים בנינו חישלו וחיזקו אותי ועל כך אני מורידה בפניהם את הכובע. אני עושה הכל הפוך מהורי, ברמה כזו שאני שונאת את עבודות המטבח והבישולים כשאימי בזה דווקא היתה טובה (למבוגרים, אנחנו הילדים, היינו מתים לשניצל, צ'יפס וסלט פשוט וקיבלנו תמיד בישולים עם פטרוזליה וכוסברה

..) יום טוב, ופורים עליז. אני בחופש היום, הגדולה אצל קרובים, הקטן משחק ואני... אךךךךך, יחי הנחת....

 

[jonatan11]

../images/Emo163.gif../images/Emo163.gif../images/Emo163.gif

עניתי על משהו אחר לחלוטין, קראתי את השאלה, התחלתי לענות בבוקר, סיימתי בצהריים והיבנתי אותה רק אחרי שלחצתי על שלח.

בכל מקרה עניתי שם על משהו אחר, אבל אמיתי... אז.. השאלה הבאה שלי אל כולנו (גלבוע) היא, איך השפעו היחסים שלנו עם הורינו על ההורות שלנו ועל יחסינו עם ילדנו בכלל? (טוב?, יצאתי מזה בסדר?) ולשאלתך, כו, אני חושבת שהורינו צריכים לעשות מאמץ בכדי " להדביק" את נכדיהם. לקשר המשפחתי יש חשיבות עליונה בעיני, חשוב לי מאוד הקשר של ילדי עם הסבים והסבתות שלהם. אצלינו במורחב... יש לי חמה מדהימה, מבוגרת בהרבה מאימי, שאין כמוה לילדיה ולנכדיה, מבינה אותם, מקשיבה להם, מפנקת, שומרת באהבה רבה, בקיצור.. נדירה.. היא מקבלת המון אהבה, כבוד וחיבה מאיתנו ומנכדיה, מבקרים המון, בחגים, בשישי וכו', כי רוצים ולא מכורח, מרגישים שמגיע לה את כל הטוב שבעולם. ילדי מאוד אוהבים גם את הורי, גם אותם היינו מבקרים הרבה מאוד, רק בשם זה שהם הורי ולמען הגיבוש המשפחתי (את הביקורים הפחתתי בחצי השנה האחרונה, כיום אני מבקרת בשישי אחת לשבועיים, ולעיתים רחוקות מאוד, כשיוצא). כשמתראים, הורי מתיחסים לילדי בהרבה אהבה, אימי דאגה לנסות לחנך את ביתי מידי פעם, לעקוץ אותה פה ושם, אבל, הקטנה, עם חוש ההומור שלה, למדה אותה וזרמה, היום אימי לא מנסה ולהפתעתי, ביתי מאוד אוהבת אותה (גם לשימחתי). אני בטוחה שהיחס האוהב של ילדתי להורי בא בעקבות כך שתמיד, תמיד דאגתי שיהיה בינהם קשר (היו 2 תקופות ארוכות מאוד, שלא הייתי איתם בקשר,אז הם פשוט לא היו בקשר גם עם ילדי, תמיד נשברתי בשלב כלשהו, למען ילדתי ודאגתי שאחיי יקחו אותה אליהם), מעולם לא עירבתי אותה בתחושות שלי בנוגע להורי, מעולם לא דיברתי עליהם רעות לידה (פשוט חושבת שהיא קטנה מידי בכדי לחוות את המכאובים האלו שלי, עם מכאובים אחרים, אני בהחלט משתפת אותה). בכל מקרה, יש מערכת יחסים בינהם, רק במידה ואני דואגת שיהיו. אני יודעת שלילדי אני אשתדל לתת יד בכל, אשמור על נכדי, אוהב אותם, אפנק ואתמוך בהם, גם אם זה יבוא על חשבון פרטיותי. אני מכירה את הקושי להתקדם ללא תמיכה, לפתח קרירה, להתקדם בעבודה, להרוויח טוב יותר, לקנות דירה, וואו...הפרוייקט האישי הענק של כל אחד מאיתנו... אני רוצה וארצה להקל עליהם ככל שניתן, אני יודעת שכשטוב להם הסיפוק שלי הוא ענק וכשקשה לגוזלים שלי, קשה לי עוד יותר.

 

[m i t a l y]

את מוזמנת לפתוח הודעה חדשה

ולשאול את השאלה ששאלת בראשית הודעתך...

ותודה לך על השיתוף

 

[m i t a l y]

לא ממש הבנתי את התיאוריה

אבל אנסה לענות מהתגובות... אני לא מתערבת ביחסים שבין הוריי לבנותיי. יש קשר חם בין הבנות לאמי שמשתדלת להגיע פעם בשבוע ויש קשר חם עם אבי, למרות שהן רואות אותו לעיתים רחוקות מדי (לטעמי). כמובן שהייתי רוצה שהם יתראו יותר, אבל אני מניחה לאבי לעשות את הביקורים...

 

[גלבועא]

התיאוריה פשוטה

הפער של השנים בין הורים לבין ילדיהם הוא פער איכותי-מהותי-תרבותי ולא רק פער של שנים. אם אנחנו ההורים חיים בפער הזה, בוודאי ובוודאי הורינו חיים בפער הרבה יותר גדול. איך הם יכולים לסגור פער זה? בכך שירוצו מהר יותר מהזמן שלהם, כלומר יתעדכנו בתרבות של הצעירים, יכירו את השפה שלהם, את תחומי הענין - אבל שלא יהפכו לחברים, הכל כדי ליצור אפשרות לדיאלוג עם הנכדים שלהם, אם זה חשוב להם.

 

[jonatan11]

הם חייבים להיות מעודכנים ברזי...

הפאבים, האינטרנט ורוני סופרסטאר בכדי לדעת לתקשר היטב עם הנכדים? חמותי למדה עד כיתה ב', עבדה מגיל עובר, לא יודעת קרוא וכתוב והיא סבתא שאוהבים לבוא אליה, לצחוק ולדבר איתה. תקשורת טובה בהחלט יכולה להתקיים בין בני אדם עם תרבות והשכלה שונים. (הרבה מחברי הם בעלי תארי פרופ' ודוקטורט, אני לא סיימתי (עדיין) תואר ראשון ואני לא מרגישה כל פער בנינו, אני מודה ומתוודה שלומדת מהם המון, אך אני גם בטוחה שאני מפרה אותם לא פחות).

 

[גלבועא]

לא חושב שזו היתה כוונתו

אבל ובהחלט ברזי הלשון והשפה ותחומי הענין שלהם. כן, גם שוחחנו על אותם סבים-סבתות ששלמים עם עצמם, ובכך מייצרים דמות אהובה על נכדיהם, בין היתר כיוון שהם מתענינים בנכדים. נקודת המפתח, ולא חשוב איך מבצעים אותה היא תקשורת, שוב תקשורת. התענינות עמוקה, אנושית. והאחריות היא על הסבים-סבתות. לגבי תקשורת בין אנשים בעלי השכלה שונה , זה נושא בו לא נגעתי ואף לא התיחסתי אליו, כי קשרים תוך משפחתיים לא ממש רלוונטיים לסוגית התקשורת הזו.