סיפורה של קטיה...

[ivgy1980]

קצת דחיפות, קצת הקנטות, קצת מהכל -

והבלון התפוצץ. ככה למדתי שתמיד כדאי להיות יותר חזק מהאחר!

 

[beatman]

מדוע זה קרה ?

מהי באמת הסיבה שזה היה היחס לעולים חדשים בתחילת ה-90 ?
האם חלק נכבד מהישראלים לא היו פתוחים לאנשים מעט שונים מהם ?
האם מדובר בהתפרעות ילדותית שלא נעצרה ע"י המבוגרים ?
האם לא אהבו ספציפית עולים חדשים ולא רצו אותנו כאן ?

 

[M a r U s k A]

ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים

אבל הבעיה טמונה בחינוך המגיע מצד ההורים,
בשנות ה - 90 המועדות לקבלת האחר השונה, לסבלנות וסובלנות,
ולתמיכה הדדית הייתה מאוד נמוכה וההתנהגות כמובן בהתאם.

אני גם מאמינה שהגישה של העולים המבוגרים אשר הגיעו ברובם
עם האף למעלה לא תרמה לאהבתם של הישראלים כלפי העולים החדשים והמתנשאים.

 

[Astroo]

לדעתי הסיפור מומצא

לא יתכן שגם הקניטו אותו וגם החרימו בעת ובעונה אחת. חרם זה כשמתעלמים ממישהו. בנוסף, אף ילדה עולה אמיתית לא היתה צועקת "במוסקבה זה לא היה קורה".

 

[Astroo]

*אותו=אותה

 

[M a r U s k A]

יש בסיפור הזה אי דיוק מסוים

ייתכן ומדובר בזיכרון ולכן אינו מדויק, אבל הוא מאוד קרוב למציאות, לפחות למציאות שאני ועוד רבים חוו בשנים הראשונות שלנו בישראל.

בכל מקרה הסיפור זה (בין אם הוא אמין או לא) נגע בי,
העלה זיכרונות רבים.

 

[Astroo]

האם עברת משהו דומה בבי"ס?

 

[M a r U s k A]

עברתי דברים גרועים יותר ...

הסיפור של קטיה עוד "מעודן".

 

[אלי צפון]

תוכלי לספר ולשתף אותנו?

בקשר לסיפור של אותה קטיה, ייתכן שהוא רק סיפור והדברים לא באמת אירעו, אבל הוא בהחלט מבוסס על מקרים אמיתיים. ייתכן גם שהשמות של המעורבים או העלילה שונו מעט.

פעם, לפני כמה שנים טובות, התגלגלתי במקרה לאיזשהו אתר ושם ילדי "דור 1.5" סיפרו על מה שעבר עליהם בבית הספר. אני מודה שהתהפכה לי הבטן ולקח לי זמן כדי לעכל את מה שקראתי. התעללו בהם כל כך קשה, גם פיזית, גם מילולית, גם נפשית, שצריך ממש נס כדי לא לאבד את השפיות ולהשתגע. חשוב גם לציין שכל המקרים אירעו בערים ובעיירות שאוכלסו עד אז כמעט לחלוטין ע"י בני עדות המזרח. הגעת העולים מרוסיה לאותם מקומות הייתה כמו זריקת גור חתולים קטן לכלוב של זאבים רעבים וכועסים.

 

[M a r U s k A]

כשעלינו לארץ בשנת 94

"התיישבנו" בפריפריה בדרום, בעיר קריית גת ואני
חושבת שהשנתיים הראשונות היו הכי קשות בשבילי.

עליתי לכיתה א', חוץ ממני היו 2 ילדות דוברות רוסית בכיתה, עם כל שאר ילדי הכיתה, לא הייתה לי תקשורת, תקשורת נורמאלית.
למדתי קצת עברית בסיסית לפני שהגעתי לארץ, הייתי ילדה מאוד ביישנית, חסרת ביטחון ורגישה ולמרבה הפלא למרות החוסר ידע בשפה העברית תלמידה טובה.

לא באמת היו לי חברים, עברתי הרבה אלימות מילולית ופיזית (מכות של ממש), הצקות והטרדות (מכל הסוגים האפשריים). הייתי בוכה המון. כשאני נזכרת בשנים האלו, מציף אותי גל של כאב, ולמרות זאת לא מצליחה להיזכר בשום מקרה ספציפי, תחושה של בלאק אאוט טוטאלי.

בכיתה ג' עברתי לבית ספר אחר, הייתה שם אוכלוסייה מאוד גדולה של רוסים והמצב השתנה, לצערי לשנה בלבד.
עברנו שוב דירה, לנס ציונה. בנס ציונה הלכתי לכיתה ד', כבר לא הייתי עולה חדשה והעברית שלי כבר הייתה טובה אבל בעיניי ילדי הכיתה נתפשתי עדיין כשונה (זה היה פאדיחה להיות חברה שלי ולהסתובב איתי). בגלל שנס ציונה היא עיר מאוד קטנה, התגית הזאת ליוותה אותי עד סוף כיתה ט'.

בתיכון למדתי בתיכון הנדסאים בצפון ת"א, שם רוב האוכלוסייה הייתה כמוני ולכן לא הייתה לי בעיה להשתלב שם, להפך ממש פרחתי בשנים האלו. באותה תקופה גם הכרתי את הפורום

 

[Astroo]

אני לשמחתי לא עברתי שום דבר דומה

כנראה מכיוון שהתחלתי ללמוד בארץ רק מכיתה י"א (ב-י' הייתי בכיתת אולפן), וגם כי רוב התלמידים שם היו אשכנזים. אומנם לא היו לי חברים, אבל אף אחד גם לא הציק לי ולא התעלל בי.

 

[אלי צפון]

אמרתי לך כבר

שהוריך עשו בשכל שהלכו לגור במעוז אשכנזי, כי אם הם היו מתיישבים באיזו עיירת פיתוח או שכונת מצוקה, אז אותך היו מעבירים שבעה מדורי גיהנום.