סינטקס

[dabus דבוז אנשים]

סינטקס

נניח לצורך השאלה שלי, שלכל המשפטים שאנחנו שומעים וקוראים, יש כוונה שאליה הבנאדם מתכוון כשהוא מדבר או כותב. 1. מילות מפתח ראשוניות: כיצד המוח מתרשם (כהתרשמות ראשונית) מהגשטלט שאפשר להסיק שאליו הבנאדם מתכוון כשהוא מדבר/כותב? האם תמיד המוח מתרשם ממסקנות שכבר מוכרות לו ושולף אותן מהמאגר (לטווח ארוך) כלומר המוח משליך מעצמו כבר בגשטלט? 2. הסינטקס : כיצד המוח בונה את המילות הראשוניות (שבשאלה הראשונה) מהסינטקס (התחביר שיוצר את החיבור בין המילים הנקראות/הנשמעות) של המשפטים?

 

[יאיר שחר]

מה זה "הגשטלט"? ../images/Emo12.gif

נראה לי שבגדול זה כמו תוכנת מחשב שרצה בזיכרון, היא מקבלת קלט ממקורות שונים (עכבר, מיקלדת, חיישנים שונים) לאחר מכן מעבדת את הנתונים השונים ויוצרת מהם פלט, במקרה של המוח הפלט יכול להיות מחשבה, הסקת מסקנות, דיבור, תנועה וכדומה.

 

[אחמס1]

Gestalt = צורה

 

[dabus דבוז אנשים]

ברשותכם, אחדד את השאלות שלי

אחדד את השאלות שלי ברשותכם: 1. אדם מזהה את הצורה של משפטים, אבל לכל מספר משפטים קיים מבע משותף (נניח שמדובר בטקסט כזה). ההנחה שלי, היא שהתוכן הוא שלם המורכב מפסיפס, ולפסיפס יש צורה. ואת הצורה צריך לזהות כדי לגלות את הפסיפס השלם באופן כזה שלא יהיו "נעלמים" ונוכל לראות את התוכן בשלמותו. זוהי הנחת היסוד שלי (נניח שמדובר בטקסט שההנחה הזאת נכונה לגביו). ?-

מתוך המשפט השלם ולא מילה בודדת מתוכו, כיצד אפשר לזהות את הצורה של התוכן שלו? 2. לאחר שלב זיהוי הצורה של התוכן של משפט שלם, יש צורך לזהות את התוכן בשלמותו. זאת אומרת לאחר שזיהינו את הצורה של הפסיפס ואת כל החיבוריות בין המילים ואת כל החיבוריות בין ההקשרים והאסוציאציות, צריך לראות את האור (מלשון "הארה", לראות את "האור" שבהבזק הזרם שהצית את מנורת הפלורוסנט) שהרי זוהי המטרה של כל החיבורים בין המשפטים וכל החיבורים וההקשרים שבין המושגים והאסוציאציות שכל מרכיב בפסיפס מזכיר לנו דברים שאנחנו כבר מכירים. לא מדובר בסתם משמעות (הסמנטית) של כל המשפט, אלא במשמעות שמתקבלת בשניה (מהר יחסית משאר התהליכים) כמו "הארה" של המשמעות של כל המשפט. כי אחרי שמבינים משפט, מפנימים אותו, ואחרי ההפנמה פתאום תוך אלפית שניה מתרחש משהו שבו כאילו מישהו הדליק אור ורואים הכל ("המשמעות של המשמעות" קראתי לזה כאן). ?-

האם "האור" של שלמות התוכן (התוצאה הסמנטית שהתקבלה כתוצאה מכל החיבורים בין המילים) הוא אור שכבר היה קיים בזיכרון לטווח ארוך ורק פשוט התהליך הנ"ל גרם לנו להיות מודעים אליו או שהתהליך גרם באמת ל"אור חדש"? 3. מלכתחילה התחביר מאפשר את המעבר ממילה בודדת אחת או שתיים (או רק ביטוי המורכב מצמד מילים) אל משפט ארוך שמורכב מ 8-12 מילים ויותר. אז השאלה שלי היא

לא כיצד המוח תופס את מילות הקישור ואת מילות התחביר של המשפט, אלא כיצד המוח בונה לעצמו את ה"תוצאה" של כל המבעים שהתחברו (התבחרו על ידי מילות הקישור והתחביר שתפס כבר)?

כיצד הוא בונה מכל החיבוריות את "התוצאה הראשונית" שתשמש לו למעין תיזכורת פנימית שמקפלת בתוכה את כל פרטי הפסיפס ותשמש לו כמגירה לשליפת כל פרטי הפסיפס כשירצה להיזכר בהם ולספר עליהם?

 

[יאיר שחר]

נסה כאן נראה לי שזה ממש בכיוון שלך

מאמר 1 מאמר 2 מאמר 3 תגיד לי אם זה עזר במשהו.