סימני שאלה
סימני שאלה מה אני מרגיש? שאלה טובה ומה באמת? אתה שואל אותי? שכחת שאני זה ששואל? אתה לא חושב שיש פה יותר מדי סימני שאלה? אז אולי תשים פה נקודה, בשביל הגיוון. אני מרגיש. ו.... אז עברנו לנקודות? עברנו, אבל עוד פעם השחלת סימן שאלה, אתה לא מתאפק. אני אשים לב, מבטיח. מרגיש. מתוסכל, עצוב, בודד. ריק מכדי להכיל את כל המערבולות שיש בי. עייף מלהבין איך להתמודד עם כל 'איך אני מרגיש' הזה. עצוב, כי אף אחד לא מבין, מתוסכל כי הוא לא מבין. כי הייתי בשבילו תמיד והכלתי כל מה שרצה וכל מה שבכה וכעת עכשיו, כשאני צריך, הוא איננו, הוא מעדיף להסתגר בבועה שלו ולהחליט שהוא הקורבן. אך בעיקר אוהב, אני כל-כך אוהב אותו. שמת לב שהכנסת פסיקים? אז מה, ואתה עוד פעם ברחת לסימני שאלה. אבל אני השואל כאן ואתה צריך לענות. אין דבר כזה צריך, יש רוצה ואני מוכן ורוצה, אתה לא משער כמה אני רוצה. מה? אותו. אהה, חשבתי שאותי... הנקודות לא יעזרו לך, ההחלטה לא תשתנה כי שמת נקודות. הנה גם אני אשים ומה יקרה.... היית צריך לשים את סימן השאלה. על מה אנחנו דנים? עליך. אתה בטוח? איך אתה מרגיש? אחרי השיחה הזאת? כן. מבולבל. למה? כי אני שם נקודות ואתה פורץ עם הסימני שאלה ואני לא מבין את התפקיד שלי. למה תפקיד? כי אתה לא מפסיק לשאול. שאפסיק? גם אם אתה רוצה, סימני השאלה משתרבבים לך בסוף כל מילה. זו השפה העברית, על מה אתה מתקומם? פיספסתי איזו מטפורה? מה פתאום מטפורה. הנה החלפנו תפקידים. אתה רוצה? כן. אותו. אבל הוא לא פה. ומי פה? אני.... אמרתי לך שזה לא יעזור! חזק, עברנו לסימני קריאה. כי אתה לא מבין! אני מבין, גם הוא מבין, השאלה... אל תתחיל. עם מה? אתה יודע, עם הנקודות המרמזות, הנוגעות, המלטפות ואני לא רוצה. לא נעשה מה שאתה לא רוצה. כל השיחה הזאת, היא לא רוצה.
סימני שאלה מה אני מרגיש? שאלה טובה ומה באמת? אתה שואל אותי? שכחת שאני זה ששואל? אתה לא חושב שיש פה יותר מדי סימני שאלה? אז אולי תשים פה נקודה, בשביל הגיוון. אני מרגיש. ו.... אז עברנו לנקודות? עברנו, אבל עוד פעם השחלת סימן שאלה, אתה לא מתאפק. אני אשים לב, מבטיח. מרגיש. מתוסכל, עצוב, בודד. ריק מכדי להכיל את כל המערבולות שיש בי. עייף מלהבין איך להתמודד עם כל 'איך אני מרגיש' הזה. עצוב, כי אף אחד לא מבין, מתוסכל כי הוא לא מבין. כי הייתי בשבילו תמיד והכלתי כל מה שרצה וכל מה שבכה וכעת עכשיו, כשאני צריך, הוא איננו, הוא מעדיף להסתגר בבועה שלו ולהחליט שהוא הקורבן. אך בעיקר אוהב, אני כל-כך אוהב אותו. שמת לב שהכנסת פסיקים? אז מה, ואתה עוד פעם ברחת לסימני שאלה. אבל אני השואל כאן ואתה צריך לענות. אין דבר כזה צריך, יש רוצה ואני מוכן ורוצה, אתה לא משער כמה אני רוצה. מה? אותו. אהה, חשבתי שאותי... הנקודות לא יעזרו לך, ההחלטה לא תשתנה כי שמת נקודות. הנה גם אני אשים ומה יקרה.... היית צריך לשים את סימן השאלה. על מה אנחנו דנים? עליך. אתה בטוח? איך אתה מרגיש? אחרי השיחה הזאת? כן. מבולבל. למה? כי אני שם נקודות ואתה פורץ עם הסימני שאלה ואני לא מבין את התפקיד שלי. למה תפקיד? כי אתה לא מפסיק לשאול. שאפסיק? גם אם אתה רוצה, סימני השאלה משתרבבים לך בסוף כל מילה. זו השפה העברית, על מה אתה מתקומם? פיספסתי איזו מטפורה? מה פתאום מטפורה. הנה החלפנו תפקידים. אתה רוצה? כן. אותו. אבל הוא לא פה. ומי פה? אני.... אמרתי לך שזה לא יעזור! חזק, עברנו לסימני קריאה. כי אתה לא מבין! אני מבין, גם הוא מבין, השאלה... אל תתחיל. עם מה? אתה יודע, עם הנקודות המרמזות, הנוגעות, המלטפות ואני לא רוצה. לא נעשה מה שאתה לא רוצה. כל השיחה הזאת, היא לא רוצה.