סילחו לי, אבל עוד קצת על סבל

[neophile]

הגישה הזאת היא סיפור

סיפור שסיפרתי לעצמי , עוד לפני שבכלל נחשפתי לדרך הרביעית קראתי ספרות ניו אייג'ית שמלאה בדברים מהסוג הזה שאתה אומר ובאמת האמנתי בזה ובדיוק כמו שאתה אומר הייתי בגישה הזאת שאני יותר בוגר ומסוגל להתמודד עם מה שלא הייתי מסוגל וכו'
ויודע מה - זה אפילו עזר !

אבל כל השלב הזה הוא לפני מה שמיסט מדבר עליו ,
נניח ואכן הצלחת "לעכל" את כל הדברים שעברת ועכשיו אתה מודע להזדהות הזאת ולאופן שזה גורם לך להתנהג - זה לא אומר שזה נגמר .
אולי אפילו הצלחת לעשות מאמץ עילאי בסיטואציה מסויימת שקודם לא יכולת אפילו לדמיין שתהיה מסוגל ! ( או ליתר דיוק אתה דמיינת שאתה מסוגל אבל היית לא מודע לחוסר היכולת שלך)

היה לי נסיון שכזה והייתי בטוח שזהו זה ! הצלחתי ! התגברתי ! ואז שוב פעם חזרתי לישון ... ואותם סיטואציות המשיכו לחזור על עצמם והדבר היחיד שזכיתי בו מכל זה או ליתר דיוק מה שהפסדתי - זה את ההרגשה שמשהו לא בסדר , כי לכאורה הצלחתי להתגבר על הבעיה , כלומר הצלחתי להיות מודע למה שלא הצלחתי להיות מודע לו ..

כלומר כל הגישה הזאת היא שגוייה בגלל שהיא מתייחסת לנסיון להפסיק את הסבל בגלל חוסר היכולת שלי לעשות דבר מה - אז אני מפתח בנוגע לזה שוויון נפש בהתבסס על הצלחה אחת ...

אני לא אומר שהשיוויון נפש הזה הוא דבר רע , אבל אם אתה מרוצה ממנו אז למעשה לא התקדמת לשום מקום , כי דווקא בזכות השיוויון נפש הזה - אתה עכשיו מסוגל לעשות דברים שלא היית מסוגל לעשות קודם מבחינה מודעותית .

הגישה של הדרך הרביעית היא אבולציונית , כל הישג שאתה מגיע אליו מאפשר לך לעשות דברים חדשים - אז במקום לנוח על זרי הדפנה - מה הלאה ?

קודם לכן התמודדת עם סיטואציות שהעלו בך קשיים רבים , עכשיו אתה בשיוויון נפש יחסי כלפי אותן סיטואציות , טוב ויפה טוב ויפה .
אבל בוא נשנה לרגע את נקודת המבט - אחרי הכל - אותן סיטואציות עוררו אותך למשהו - והגעת למסקנה כלשהיא שיש בעיה וכו' ואחרי שעשית סשנים שלמים של פסיכוטרפיה או מה שזה לא יהיה הגעת לשיוויון נפש ...

מנקודת מבט של שלב גבוה יותר- המצב הזה שהגעת אליו הוא עדיין שינה , כלומר שמת בולם זעזועים מסוג אחר , רוחני , על אותם בעיות , עבדת על עצמך ... ניטרלת את אותה הרגשה של "משהו לא בסדר"

מנקודת מבט של השלב הנוכחי - אכן התקדמת אבל מנקודת מבט של שלב גבוה - אתה דווקא הלכת צעד לאחור ... מוזר אני יודע .

אל תיקח את הדברים שלי כפשוטם ותנסה לראות את הגישה שאני נוקט בה .

 

[lightflake]

סורי, אבל אני משוכנע שאתה טועה לחלוטין...

 

[neophile]

תאמר לי

אתה קיבלת את המציאות או שאתה מקבל את המציאות או שאתה מחכה למתי שתקבל את המציאות באופן טוטאלי ?

 

[lightflake]

ד. אף תשובה לא נכונה

 

[neophile]

כלומר אתה פשוט לא

 

[neophile]

לא מדובר רק בחיפוש

מדובר בעשייה .

אם אתה למדת לעשות משהו שמכניס אותך למצב תודעה מסויים - אז יש לך אפשרות לעשות את זה .

שם החיפוש שעשית עד אז מפסיק , ומתחיל חדש מפני שאתה מסוגל לעשות משהו שמשנה לחלוטין את הקיום שלך -

זאת הכוונה שיש שלבים לעבודה .

קבלה היא הדבר הראשון שאתה בכלל יכול לעשות , זה אומנם מאוד פסיבי אבל זה בדיוק מה שזה ...

 

[שרה תטא הילינג]

קבלה

קבלה זה אכן שהאדם יקבל את עצמו כפי שהוא. כל אדם מכיר את עצמו ויודע ואפילו למאית השניה אם הוא משחק או שהוא אמיתי
הענין להיות אתה או לא זה ענין של בחירה כמו כל דבר אחר בחיים.
האדם צריך לקבל את עצמו כפי שהוא ולא לנסות להיות אחר לחלוטין אך אין זה אומר שאינו צריך לשנות את עצמו.
הכוונה לרוחניות (מודעות) להיות מודע לכל מה שאתה עושה ולחילופין גם לכל מה שקורה לך בחיים וכך להבין את הסיבה והתוצאה.
הסבל הוא חלק מבחירה בחיינו - מעין מעגל שאנשים יכולים לצאת ממנו במידה ויבחרו בכך - לא קל אך בהחלט אפשרי על ידי כך שיהיו
התוצאה עצמה. בכך שיעבדו על המודעות ויבינו את המשמעות לכך.
ברגע שאנשים אינם ערים ומעדיפים לברוח מעצמם או ממעשיהם מבלי להתחשב באחרים לא קל להגיע לחיים ללא סבל.
גם לפי מה שראיתי בפורום אי קבלה של אחד את השני לא תורם הרבה למודעות של המשתתפים.....

 

[צחי שוחט]

הנה דוגמה מאתמול להתייחסות לסבל. מומלץ לכולם

לבת שלי בת השבעה חדשים, צומחות שיניים. זה אומר כאבים ובכי.
יש אצלנו בבית כ 20 נשים בקורס.
אחת הנשים שמעה וראה את ביתי בוכה לאורך זמן. ברגישות היא אמרה לי - "אוייש איזה סבל

". אמרתי לה "סבל?" היא ענתה "כן, ממש". אמרתי לה - "מי סובל את או היא?" היא ענת לי -"אני. קשה לראות אותה כך".
אז יש או אין סבל.
יש...בעיניי המתבונן.
ואז מה קורה ? הוא מעביר זאת לסביבה שלו והסבל יכול להתפשט כמו אש בשדה קוצים.

זו דוגמה להתייחסות שלי לסבל.
אין זה אומר כטוב או כרע.

 

[Mist2]

כפי שרשמתי בהודעה הקודמת

ישנו סבל אמיתי וישנו סבל מדומה.
אתה מתיחס כאן לסבל מדומה והלא נחוץ.

ההתיחסות שלך לסבל, מזכירה לי את אותו אדם שחושב שאם הוא יעצום את עיניו ולא יראה, גם אחרים לא יראו אותו.

צחי, האם אתה זוכר מה רשמתי לך כבר בהתחלה רק כשהתחלנו להתכתב? לא ברור לי למה כל כך חשוב לך להתנצח איתי.
אני לא מגיב על ההודעות שלך, כיוון שאני מבין שאנו לא משדרים על אותו גל, למה אתה לא יכול להבין את זה?

 

[צחי שוחט]

סליחה. ארד מזה. חשבתי משהו אחר.

 

[Mist2]

“All circumstances—good or bad—must change in time;
and if one can only pass through them equally, without being borne too much up or too much down, one becomes ready for other change.
It is not the happy or tragic role that makes the difference between actors, but the way the role is played.
Some parts of life are very hard.
At the same time one can no longer wish it to be otherwise…”

רודני קולין

 

[lightflake]

At the same time one can no longer

...wish it to be otherwise

 

[Mist2]

סבל מכוון

"הסבל הופך מכוון אם אינך מתקומם נגדו, אם אינך מנסה להתחמק ממנו, אם אינך מאשים אחרים, אם תקבלו כחלק הכרחי של עבודתך ברגע הזה וכאמצעי להגשמת מטרתך."

פ.ד. אוספנסקי