סיכומשבועיים
זה מתחיל להיות דפוס קבוע. רשמתי לפניי לטיפול.
תקציר השבועיים ב-3 מילים: ארבעה-עשר יום.
הטוב: אנשים שהשתחררו מהמילואים ושבו הבייתה, אנשים שיצאו לשבת. הייתי במרפאת כאב, שום שינוי כמובן, וזה טוב. ההליכונות שלי מתרחבות, אני כבר מגיעה לעץ האלה ולחצבים שפורחים לידו. יותר משאני שמחה על המרחק אני שמחה על היציבות – השביל פה מאוד רעוע ובשיפועים משתנים, זה מסלול אתגרי
הפחוטוב: טרי מאתמול - עשן בבית ממקור בלתי ידוע. מספיק עשן כדי לברוח עם הביפאפ לבית של ההורים לכמה שעות, בזמן שאחרים בודקים כל שקע, כל מכשיר וכל פינה בבית ומאווררים אותו. לא מצאו כלום ועד הערב הריח כבר התנדף וחזרתי, אבל זה עדיין מטריד ולנשימה ייקח כמה ימים עד שתסתדר שוב. אחי החמוד שבא לרחרח הצביע על מאדה הקנאביס ואמר – אבל העשן הזה (הקנאביס) טוב יותר, לא הספיק לך?
הבלתי מוגדר: המלחמה הזו...
וגם הזיכרון שלי, והמילים, לא כל כך הלך לי איתם לאחרונה ואני לא מצליחה להגיע לאמצע רשימת המה-שצריך-לעשות, אבל לפחות הפעם לא עשיתי נזקים...
איש השבוע: אחי. בכבוד.
ספר/סרט השבוע: עמודי תבל / קן פולט. כמות האלימות שיש בו, זה נורא (היה פה פירוט, חסכתי אותו מכם). הספר אמנם כתוב טוב, אבל בעיניי לא שווה את כאב הלב.
___________ : אני ערה משלוש בבוקר שבת, ואין לי שום תירוץ. לפי החישוב שלי זה יוצא כבר כמעט עשר שעות. אני כל כך הולכת להירדם לאחותי באמצע הסרט שרצינו לראות...
יאללה, שיהיה לנו שבוע זרוע חיוכים
סיגל