הקדמה -
זה לא פוסט ערוך. אני פשוט משפריץ מילים ודיעות לכאן, אני מתכנן לדבר קצת על הטיירים של הקבוצות בקונפרנס, על כמה תופעות, כמה תחזיות שלי שהתממשו וכמה שנשברו. כמו כן, אני מעדיף לא לחזק את הדיעות שלי בסטט׳, מפאת זמן ורצון לשמר חוט מחשבה. מוזמנים לסתור אותי עם עובדות מספריות בתגובות.
מזרח
באופן כמעט וחסר תקדים, המזרח השנה הרבה יותר מעניין מהמערב. זה קורה מהמון סיבות שנפרט, אבל אתחיל עם שתיים לא צפויות - חוקי מדינת ניו יורק והסירוב של קיירי להתחסן. סך הכל, עם שלושת הכוכבים ברוקלין היתה מועמדת ודאית לאליפות, כזו שרק פציעה - כמו בשנה שעברה - יכולה למנוע ממנה את התענוג, וגם זה כמעט ולא נמנע ממנה (דוראנט והמידה 51 בנעל שלו). חושב שאנשים לא הופתעו מהגזרה של הארדן שחגג עם חשפניות בפגרה במקום לעבוד על הכושר שלו, אבל די היה ברור שהוא היה משחק את עצמו לתוך כושר. בפועל, ברוקלין - כפי שהגדיר את זה יפה מאוד זאק לואו - משחק עם 1.75 סופרסטארים במקום 3, ועדיין מובילה את הקונפרנס, בגלל שאחד מהסופרסטארים האלה זה פאקינג קווין דוראנט. דוראנט ממש מעמיס את הקבוצה על הגב השנה. תראו משחקים, הבנאדם פשוט קולע זריקות בלתי אפשריות השנה. נראה כאילו הוא נכנס יותר גם לאיזור של הפליימייקינג, והוא עדיין האופציה ההגנתית הטובה ביותר בקבוצה. תרומה מפתיעה מלמרכוס אולדרידג׳ גורמת למשחקים מול הקבוצות הקטנות להיראות כמו smooth sailing והנטס נמצאים כרגע בפסגה בטייר משלהם.
הדבר המטורף באמת, זה שבין המקום השני לתשיעי מפרידים רק 2.5 משחקים, ומוצאים שם קבוצות שציפינו מהם להיות בלוטרי, לצד קבוצות שציפינו מהם להיות בטופ, וקצת מג׳עג׳עות. הטייר הזה רחב אז נחלק אותו למפתיעות, עונות על הציפיות, ועושות רושם של התדרדרות.
המפתיעות
נתחיל דווקא מהקאבס. היה רעש עליהם בתחילת שנה אבל אני חשבתי שהם הולכים לצלול ללוטרי. הם בחרו בדראפט את מובלי, ואני תמיד אומר שביגמנים לוקח להם זמן להבשיל, החתימו את רוביו הבינוני, שילמו הרבה מדי כסף לג׳ארט אלן ואז הוסיפו למיקס את מארקנן משום מה. מלא גבוהים, מלא גארדים, אין ווינגס בכלל. כמה שטעיתי, ואני שמח לטעות. הקאבס משחקים כדורסל שמח, הפציעה של סקסטון האגואיסט פשוט הקפיצה אותם למעלה. רוביו וגארלנד נראים הרבה יותר טוב מסקסטון וגארלנד. האחרון עשה קפיצה מטריפה לדעתי, ומוביל התקפה מאוזנת עם 18.5 למשחק. הוא מוביל את הקבוצה באסיסטים עם 7.2 (יותר מרוביו - אחד המוסרים הטובים בליגה), ועושה את כל זה ביעילות מרשימה. ג׳ארט אלן עשה קפיצת מדרגה התקפית ובהגנה הוא עדיין תורן שמשנה זריקות. ההפתעה הכי גדולה אבל היא מובלי. בעונתו הראשונה, הסבן פוטר הצעיר מראה יד רכה עם 49% מהשדה ו-35% מהשלוש, הוא מוביל את הקבוצה בבלוקים עם 2 למשחק, מוסיף 8.2 ריבאונדים ואת כל זה הוא עושה בשקט. בהגנה, הוא משנה זריקות, הוא מחליף על גארדים, הוא יודע איפה לעמוד בהגנה, איך לסגור חורים, איך להשהות ולחזור. הוא מקום שלישי בקבוצה באסיסטים. לי הוא נראה איפשהו בין אנטוני דייויס לראלף סמפסון קשישא, או אפילו השילוב של כל הטוב בינהם. הוא עדיין נורא רזה, אבל אני מאמין שכשיעלה מסת שריר הוא גם ישתפר אתלטית ויוסיף אקספלוסיביות למשחק השלם שלו. איזה כוכב, והוא כולה בן 20.
הוויזארדס עומדים משחק וחצי אחרי הנטס, בעיקר בגין העובדה כי הם הצליחו בשנתיים להמיר את הגופה של ג׳ון וול בסגל משלים מצויין מסביב לבראד ביל, שאגב איכשהו כל הטוב הזה קורה בעונה מאוד בינונית שלו. עדיין מוביל את הוויז בנקודות (22.7) ואסיסטים (6.2), אבל בהשוואה ל-30 שקלע שנה שעברה, זה לא להיט. 27 אחוז משלוש יכולים להסביר את העניין הזה. דני אבדיה גדל להיות שחקן הגנה מצויין, מסתבר, וזה משהו שממש לא ראיתי קורה. את אבא שלו תמיד עניין רק לזרוק, גם כששיחק בליגת העל וגם כששמרתי עליו בליגה ב׳. עיקר הסיפור אבל, שוב, היא השלישיה שהגיעה בתמורה לווסבטרוק - KCP, מונטרז הארל וקייל קוזמה. כולם משחקים בשני צידי המגרש, כולם מפרגנים, האנרגיות טובות. לצד גאפורד היעיל שהגיע במקרה מהבולס, ודינווידי שהוחתם בשושו, הוויזארדס מציגים סגל של 8 שחקני ליגה לגיטימים (ארון הולידיי מצטרף לשביעיה שדוברה כאן), וזה עוד לפני שרוי האצ׳ימורה ותומאס בראיינט יחזרו לסגל, שלדעתי זה אמור לעשות רק טוב, כי נראה פחות את ברטאנס (חוזה רע) וראול נטו (שחקן רע). אין הרבה דרופ בין דקות הספסל לחמישיה, והמאמן ווס אנסלד ג׳וניור בעונת הרוקי שלו עושה עבודה מצויינת.
עומדות בציפיות
כאן יש את רוב הקבוצות בדבוקה, הבאקס האלופים אמנם רק מקום רביעי, אבל התחלה חלשה בהחלט היתה צפויה לאחר עונה מאוד ארוכה, שנמשכה עוד יותר באולימפיאדה עבור שניים משלושת הכוכבים שלה - מידלטון וג׳רו הולידיי. יאניס התחיל חלש לאחר שהותקף בגז פרומונים בהופעה של הארי סטיילס, אבל מהר מאוד הגיעה לכושר ה-MVP שלו, וכשהפצועים חזרו הבאקס חזרו לנצח, ואין תיאוריה שהם לא מסיימים בטופ 2 של הקונפרנס. גרייסון אלן נראה טוב מאוד, הוא מתאים להם ממש וממלא את החור של טאקר שעזב להיט. אולי הוא לא פיזי כמוהו ושומר ברמתו, אבל בהתקפה הוא טוב יותר. ברוק לופז עבר אתמול ניתוח בגב וייתכן וגמר את העונה, ולא בטוח שבוגי קאזינס יוכל למלא את הנעליים שלו, אבל אני אוהב את ההימור הזה. ניצוץ התקפי כשלו בקבוצה יחסית אפורה יכול להיות שווה הרבה, והם מאוד הגנתיים מה שאמור לכסות עליו. יש לו סייז יותר טוב משל פורטיס, ואם ידע לשים את הגוף על גופות גדולים אחרים, זה יפנה את יאניס למשימות הגנה מיוחדות. פורטיס אגב גם נראה טוב מאוד, וזה עוד לפני שקיבלו בחזרה את דונטה דיוינצ׳נזו.
מיאמי היט גם עומדת בציפיות בעיני. בהשוואה לפציעות שחוו, 2.5 משחקים מאחוריי הנטס זה לא נורא בכלל. כשהם בסגל מלא מאוד קשה לשים עליהם סל, ויש להם הרבה מאוד אופציות התקפיות. המנהיגות של ג׳ימי באטלר לעיתים היתה נטולה בספק, כי יש בו מן השיגעון, אבל קייל לאורי ממש מאזן את זה, ולמרות גילו המתקדם, נראה שהוא בכושר ושולט בקצב שם. טיילר הירו עם עונת באונס-בק, והם אמורים להצטרף לטופ 3 בהמשך העונה, אם הלואוד מנג׳מנט שלהם לא יפגע בהם יותר מדי.
שארלוט הורנטס מדהימים בעיניי. הם אמנם מקום 9, אבל המאזן שלהם הוא 13-11, שלוש הקבוצות שלפניהן הן 12-10.חמישה שחקנים קולעים מעל 15 למשחק, הם מאוזנים, שומרים, חסרי פחד, ומשלימים אחד את השני מצויין. טרי רוזייר (He got game, for real) ממשיך להיראות מצויין ולגרום לסלטיקס להצטער שהם נכנסו להרפתקת קיירי על חשבונו. הייוורד יציב מאוד וסוגר להם כל כך הרבה פינות וחורים, רק שיישאר בריא. הוא גם וטרן שלא כופה את וטרניותו ומשחרר המון לצעירים. קלי אוברה משתלב פה טוב, כי הדרישות השכליות בשביל דקות רוטציה הרבה יותר נמוכות מבווריירס. אני באמת חושב שהוא חמצן את השיער שלו כדי שיותר חמצן יעבור למוח. מצד שני הוא לוחם והוא שומר והוא שיפר משמעותית את הקליעה משלוש. מיילס ברידג׳ס הוא המועמד שלי לשחקן המשתפר של העונה, הוא ממש Beast וקשה לשמור עליו. הוא חזק הוא מהיר הוא Hyper Athlete, הוא חסר פחד, הוא יודע לקלוע (32% לשלוש - שזה מדהים אגב, זה הכי נמוך מתשעת השחקנים שזרקו לשלוש העונה בקבוצה), יש לו דריבל מעולה לביג,קשה להישאר מולו, הוא רץ את המגרש והוא פינישר מעולה. אמנם ״רק״ 20 נקודות למשחק אבל הם רועשות (כפי שתיאר את זה ג׳מאל בשידור). מעל כולם אבל עומד לאמלו בול, גם 20 למשחק, בספליטים של 90-42-39, הוא מוביל את הקבוצה בנקודות, ריבאונדים (7.7), אסיסטים (8.3), וחטיפות (2), וכשרואים אותו משחק, מבינים שיש לו כל כך הרבה לאן לגדול וכל כך הרבה להשתפר בקבלת החלטות. אני אהבתי את ההורנטס עוד משנה שעברה, ולכן היכולת הטובה שלהם לחלוטין עומדת בציפיות בעיניי.
שיקגו בולס הפתיעה הרבה אנשים, אבל לא אותי. אהבתי את המחשבה של לונזו מוביל התקפות מעבר עם דרוזן ולאבין רצים בכנפיים, ובאמת זה נראה מצויין. דרוזן (26) ולאבין (25) מובילים את הקבוצה עם אחוזים מצויינים מכל הטווחים, ווצ׳ביץ׳ לקח צעד אחורה בכיף, אבל מהווה את העוגן ומעניש במיסמאצ׳ים, לונזו שיפר את הקליעה (מוביל את הקבוצה עם 43% מהשלוש, בממוצע 3-7 למשחק) אבל מה שאני הכי אוהב זה את הפרגון - כל החמישיה של הבולס (הנ״ל + קארוסו) מוסרים בין 3.8 ל-4.9 אסיסטים למשחק. קארוסו זה בכלל סיפור, היה אמור לעלות מהספסל אבל אז וויליאמס גמר את העונה, והוא פשוט סוגר לבולס כל חור אפשרי, הוא מעלה את האייקיו של הקבוצה הזו בטירוף, הוא מכניס להם את האנרגיות, את האקסטרא פאס ואת כל מה שלא כתוב בסטטיסטיקה. יחד עם לונזו הם שומרים מצויין על כל בקקורט. הבעיה של הקבוצה הזו זה העומק, מספרים 6,7 שלהם זה דריק ג׳ונס וקובי ווייט (סבירים), אבל משם הדרופ גדול. בכל מקרה, חמישיה כזו אף אחד לא רוצה לפגוש בפלייאוף והבולס בהחלט בדרך לשם (כרגע מקום שני בקונפרנס, משחק אחרי ברוקלין).
מאכזבות
אני ציפיתי להרבה יותר מההוקס אחרי הפלייאוף מעורר ההשראה שלהם בשנה שעברה, אבל איכשהו משהו שם לא נדבק. אני חושב שיש שם יותר מדי פיות להאכיל. קולינס וקאפלה מתגלגלים נפלא לסל לצד יאנג, שמשחק ממש טוב ומנהיג אותם, אבל איכשהו בוגדנוביץ׳, רדיש, הוארטר, דיאנדרה האנטר (נפצע שוב אם אני זוכר נכון), גלינארי, לו וויל, גורג׳י דיאנג ודלון רייט לא מצליחים לייצר סביב השלישיה יכולת שאפשר לסמוך עליה. בינתיים מקבלים גם את סולומון היל בממוצע דקות דו ספרתי למשחק... בכל מקרה, מוקדם ועדיין לא מאוחר מדי. אני חושב שרדיש מפתיע לטובה ביכולת שלו, ובוגי עוד יתחבר, אבל ההוקס צריכים לארגן את ההיררכיה טוב יותר, ולהכניס קצת סדר לבלגן, כי ברמה הנוכחית של המזרח, ביכולת הזו, הם לא הולכים לשחזר גמר קונפרנס.
בסלטיקס יש אינסוף בלגן. אפילו קפטן לא הצליחו לבחור. טייטום לא יציב, בראון נפצע כל הזמן, סמארט מדבר לא חכם, ונראה שאין הרבה סגל ואפס פוטנציאל מסביב לנ״ל. עונת הרוקי של המאמן יודוקה נראית רע בעיניי, ויותר סביר שנראה אותו מוחלף מאשר טרייד כלשהו. קרן האור היחידה היא שרודר, זה אומר הרבה. גם אל הורפורד לא נראה רע, אבל לא נראה שמישהו מפחד מהחמישיה הזו. טייטום מתפשר על הזריקה מבחוץ, וה-32 אחוז שלו לא מצדיקים 8.5 השלכות מהטווח. בראון שיחק חצי מהמשחקים עד עכשיו. אנאס פרידום משחק הרבה יותר גרוע מאנאס קאנטר, רומיאו לאנגפורד לא מתקדם לשום מקום, כנ״ל ארון נייסמית׳. יותר מדי דקות גראנט וויליאמס (סוג של נדב הנפלד עם הרבה פחות שכל וקלאס), ורוברט וויליאמס, היילייט מאשין, אבל הם נדירים מדי. לפחות הוא כבר לא פאול מאשין. צרות בחדר ההלבשה, חולשה בצוות האימון, ולפספס את הפלייאוף נראה יותר סביר מביתיות.
בטייר הבא, מאזן 11-11, יש את פילדלפיה, שעם הפציעות החוזרות של אמבייד והסיפור סביב סימונס, לא תגיע רחוק. הם כנראה יעשו פלייאוף או פלייאין, אבל לא באמת מאיימים. סת׳ קארי בעונת שיא, וטייריס מקסי נראה מצויין, אז יש סיבה לעקוב, אבל לא להאמין. הניקס אחרי עונת שיא, היה די ברור שהם ידרדרו בחזרה להיות קבוצת סף פלייאוף, יש לי אפס אמונה בת׳יבודו.
במאזן השלילי יש רק 4 קבוצות (באמת המזרח חזק השנה, אה), וארבעתן לא הולכות לשום מקום. הראפטורס או הפייסרס עוד יכולות להידחף לפלייאין בהינתן כישלון קולוסאלי של כמה קבוצות מהדבוקות לעיל, אבל אני לא רואה את זה קורה. אני יותר רואה טריידים על סיאקם ו/או טרנר ו/או סאבוניס, ונסיון להגיע לעמדה טובה בלוטרי. המג׳יק והפיסטונס בעיקר מנסות לפתח את בחירות הדראפט הגבוהות שלהן.
טוב שיט כתבתי ים זמן ולא הגעתי למערב, למירוץ ה-MVP ולעוד כמה תופעות... טוב נו ננסה להשלים מחר.
זה לא פוסט ערוך. אני פשוט משפריץ מילים ודיעות לכאן, אני מתכנן לדבר קצת על הטיירים של הקבוצות בקונפרנס, על כמה תופעות, כמה תחזיות שלי שהתממשו וכמה שנשברו. כמו כן, אני מעדיף לא לחזק את הדיעות שלי בסטט׳, מפאת זמן ורצון לשמר חוט מחשבה. מוזמנים לסתור אותי עם עובדות מספריות בתגובות.
מזרח
באופן כמעט וחסר תקדים, המזרח השנה הרבה יותר מעניין מהמערב. זה קורה מהמון סיבות שנפרט, אבל אתחיל עם שתיים לא צפויות - חוקי מדינת ניו יורק והסירוב של קיירי להתחסן. סך הכל, עם שלושת הכוכבים ברוקלין היתה מועמדת ודאית לאליפות, כזו שרק פציעה - כמו בשנה שעברה - יכולה למנוע ממנה את התענוג, וגם זה כמעט ולא נמנע ממנה (דוראנט והמידה 51 בנעל שלו). חושב שאנשים לא הופתעו מהגזרה של הארדן שחגג עם חשפניות בפגרה במקום לעבוד על הכושר שלו, אבל די היה ברור שהוא היה משחק את עצמו לתוך כושר. בפועל, ברוקלין - כפי שהגדיר את זה יפה מאוד זאק לואו - משחק עם 1.75 סופרסטארים במקום 3, ועדיין מובילה את הקונפרנס, בגלל שאחד מהסופרסטארים האלה זה פאקינג קווין דוראנט. דוראנט ממש מעמיס את הקבוצה על הגב השנה. תראו משחקים, הבנאדם פשוט קולע זריקות בלתי אפשריות השנה. נראה כאילו הוא נכנס יותר גם לאיזור של הפליימייקינג, והוא עדיין האופציה ההגנתית הטובה ביותר בקבוצה. תרומה מפתיעה מלמרכוס אולדרידג׳ גורמת למשחקים מול הקבוצות הקטנות להיראות כמו smooth sailing והנטס נמצאים כרגע בפסגה בטייר משלהם.
הדבר המטורף באמת, זה שבין המקום השני לתשיעי מפרידים רק 2.5 משחקים, ומוצאים שם קבוצות שציפינו מהם להיות בלוטרי, לצד קבוצות שציפינו מהם להיות בטופ, וקצת מג׳עג׳עות. הטייר הזה רחב אז נחלק אותו למפתיעות, עונות על הציפיות, ועושות רושם של התדרדרות.
המפתיעות
נתחיל דווקא מהקאבס. היה רעש עליהם בתחילת שנה אבל אני חשבתי שהם הולכים לצלול ללוטרי. הם בחרו בדראפט את מובלי, ואני תמיד אומר שביגמנים לוקח להם זמן להבשיל, החתימו את רוביו הבינוני, שילמו הרבה מדי כסף לג׳ארט אלן ואז הוסיפו למיקס את מארקנן משום מה. מלא גבוהים, מלא גארדים, אין ווינגס בכלל. כמה שטעיתי, ואני שמח לטעות. הקאבס משחקים כדורסל שמח, הפציעה של סקסטון האגואיסט פשוט הקפיצה אותם למעלה. רוביו וגארלנד נראים הרבה יותר טוב מסקסטון וגארלנד. האחרון עשה קפיצה מטריפה לדעתי, ומוביל התקפה מאוזנת עם 18.5 למשחק. הוא מוביל את הקבוצה באסיסטים עם 7.2 (יותר מרוביו - אחד המוסרים הטובים בליגה), ועושה את כל זה ביעילות מרשימה. ג׳ארט אלן עשה קפיצת מדרגה התקפית ובהגנה הוא עדיין תורן שמשנה זריקות. ההפתעה הכי גדולה אבל היא מובלי. בעונתו הראשונה, הסבן פוטר הצעיר מראה יד רכה עם 49% מהשדה ו-35% מהשלוש, הוא מוביל את הקבוצה בבלוקים עם 2 למשחק, מוסיף 8.2 ריבאונדים ואת כל זה הוא עושה בשקט. בהגנה, הוא משנה זריקות, הוא מחליף על גארדים, הוא יודע איפה לעמוד בהגנה, איך לסגור חורים, איך להשהות ולחזור. הוא מקום שלישי בקבוצה באסיסטים. לי הוא נראה איפשהו בין אנטוני דייויס לראלף סמפסון קשישא, או אפילו השילוב של כל הטוב בינהם. הוא עדיין נורא רזה, אבל אני מאמין שכשיעלה מסת שריר הוא גם ישתפר אתלטית ויוסיף אקספלוסיביות למשחק השלם שלו. איזה כוכב, והוא כולה בן 20.
הוויזארדס עומדים משחק וחצי אחרי הנטס, בעיקר בגין העובדה כי הם הצליחו בשנתיים להמיר את הגופה של ג׳ון וול בסגל משלים מצויין מסביב לבראד ביל, שאגב איכשהו כל הטוב הזה קורה בעונה מאוד בינונית שלו. עדיין מוביל את הוויז בנקודות (22.7) ואסיסטים (6.2), אבל בהשוואה ל-30 שקלע שנה שעברה, זה לא להיט. 27 אחוז משלוש יכולים להסביר את העניין הזה. דני אבדיה גדל להיות שחקן הגנה מצויין, מסתבר, וזה משהו שממש לא ראיתי קורה. את אבא שלו תמיד עניין רק לזרוק, גם כששיחק בליגת העל וגם כששמרתי עליו בליגה ב׳. עיקר הסיפור אבל, שוב, היא השלישיה שהגיעה בתמורה לווסבטרוק - KCP, מונטרז הארל וקייל קוזמה. כולם משחקים בשני צידי המגרש, כולם מפרגנים, האנרגיות טובות. לצד גאפורד היעיל שהגיע במקרה מהבולס, ודינווידי שהוחתם בשושו, הוויזארדס מציגים סגל של 8 שחקני ליגה לגיטימים (ארון הולידיי מצטרף לשביעיה שדוברה כאן), וזה עוד לפני שרוי האצ׳ימורה ותומאס בראיינט יחזרו לסגל, שלדעתי זה אמור לעשות רק טוב, כי נראה פחות את ברטאנס (חוזה רע) וראול נטו (שחקן רע). אין הרבה דרופ בין דקות הספסל לחמישיה, והמאמן ווס אנסלד ג׳וניור בעונת הרוקי שלו עושה עבודה מצויינת.
עומדות בציפיות
כאן יש את רוב הקבוצות בדבוקה, הבאקס האלופים אמנם רק מקום רביעי, אבל התחלה חלשה בהחלט היתה צפויה לאחר עונה מאוד ארוכה, שנמשכה עוד יותר באולימפיאדה עבור שניים משלושת הכוכבים שלה - מידלטון וג׳רו הולידיי. יאניס התחיל חלש לאחר שהותקף בגז פרומונים בהופעה של הארי סטיילס, אבל מהר מאוד הגיעה לכושר ה-MVP שלו, וכשהפצועים חזרו הבאקס חזרו לנצח, ואין תיאוריה שהם לא מסיימים בטופ 2 של הקונפרנס. גרייסון אלן נראה טוב מאוד, הוא מתאים להם ממש וממלא את החור של טאקר שעזב להיט. אולי הוא לא פיזי כמוהו ושומר ברמתו, אבל בהתקפה הוא טוב יותר. ברוק לופז עבר אתמול ניתוח בגב וייתכן וגמר את העונה, ולא בטוח שבוגי קאזינס יוכל למלא את הנעליים שלו, אבל אני אוהב את ההימור הזה. ניצוץ התקפי כשלו בקבוצה יחסית אפורה יכול להיות שווה הרבה, והם מאוד הגנתיים מה שאמור לכסות עליו. יש לו סייז יותר טוב משל פורטיס, ואם ידע לשים את הגוף על גופות גדולים אחרים, זה יפנה את יאניס למשימות הגנה מיוחדות. פורטיס אגב גם נראה טוב מאוד, וזה עוד לפני שקיבלו בחזרה את דונטה דיוינצ׳נזו.
מיאמי היט גם עומדת בציפיות בעיני. בהשוואה לפציעות שחוו, 2.5 משחקים מאחוריי הנטס זה לא נורא בכלל. כשהם בסגל מלא מאוד קשה לשים עליהם סל, ויש להם הרבה מאוד אופציות התקפיות. המנהיגות של ג׳ימי באטלר לעיתים היתה נטולה בספק, כי יש בו מן השיגעון, אבל קייל לאורי ממש מאזן את זה, ולמרות גילו המתקדם, נראה שהוא בכושר ושולט בקצב שם. טיילר הירו עם עונת באונס-בק, והם אמורים להצטרף לטופ 3 בהמשך העונה, אם הלואוד מנג׳מנט שלהם לא יפגע בהם יותר מדי.
שארלוט הורנטס מדהימים בעיניי. הם אמנם מקום 9, אבל המאזן שלהם הוא 13-11, שלוש הקבוצות שלפניהן הן 12-10.חמישה שחקנים קולעים מעל 15 למשחק, הם מאוזנים, שומרים, חסרי פחד, ומשלימים אחד את השני מצויין. טרי רוזייר (He got game, for real) ממשיך להיראות מצויין ולגרום לסלטיקס להצטער שהם נכנסו להרפתקת קיירי על חשבונו. הייוורד יציב מאוד וסוגר להם כל כך הרבה פינות וחורים, רק שיישאר בריא. הוא גם וטרן שלא כופה את וטרניותו ומשחרר המון לצעירים. קלי אוברה משתלב פה טוב, כי הדרישות השכליות בשביל דקות רוטציה הרבה יותר נמוכות מבווריירס. אני באמת חושב שהוא חמצן את השיער שלו כדי שיותר חמצן יעבור למוח. מצד שני הוא לוחם והוא שומר והוא שיפר משמעותית את הקליעה משלוש. מיילס ברידג׳ס הוא המועמד שלי לשחקן המשתפר של העונה, הוא ממש Beast וקשה לשמור עליו. הוא חזק הוא מהיר הוא Hyper Athlete, הוא חסר פחד, הוא יודע לקלוע (32% לשלוש - שזה מדהים אגב, זה הכי נמוך מתשעת השחקנים שזרקו לשלוש העונה בקבוצה), יש לו דריבל מעולה לביג,קשה להישאר מולו, הוא רץ את המגרש והוא פינישר מעולה. אמנם ״רק״ 20 נקודות למשחק אבל הם רועשות (כפי שתיאר את זה ג׳מאל בשידור). מעל כולם אבל עומד לאמלו בול, גם 20 למשחק, בספליטים של 90-42-39, הוא מוביל את הקבוצה בנקודות, ריבאונדים (7.7), אסיסטים (8.3), וחטיפות (2), וכשרואים אותו משחק, מבינים שיש לו כל כך הרבה לאן לגדול וכל כך הרבה להשתפר בקבלת החלטות. אני אהבתי את ההורנטס עוד משנה שעברה, ולכן היכולת הטובה שלהם לחלוטין עומדת בציפיות בעיניי.
שיקגו בולס הפתיעה הרבה אנשים, אבל לא אותי. אהבתי את המחשבה של לונזו מוביל התקפות מעבר עם דרוזן ולאבין רצים בכנפיים, ובאמת זה נראה מצויין. דרוזן (26) ולאבין (25) מובילים את הקבוצה עם אחוזים מצויינים מכל הטווחים, ווצ׳ביץ׳ לקח צעד אחורה בכיף, אבל מהווה את העוגן ומעניש במיסמאצ׳ים, לונזו שיפר את הקליעה (מוביל את הקבוצה עם 43% מהשלוש, בממוצע 3-7 למשחק) אבל מה שאני הכי אוהב זה את הפרגון - כל החמישיה של הבולס (הנ״ל + קארוסו) מוסרים בין 3.8 ל-4.9 אסיסטים למשחק. קארוסו זה בכלל סיפור, היה אמור לעלות מהספסל אבל אז וויליאמס גמר את העונה, והוא פשוט סוגר לבולס כל חור אפשרי, הוא מעלה את האייקיו של הקבוצה הזו בטירוף, הוא מכניס להם את האנרגיות, את האקסטרא פאס ואת כל מה שלא כתוב בסטטיסטיקה. יחד עם לונזו הם שומרים מצויין על כל בקקורט. הבעיה של הקבוצה הזו זה העומק, מספרים 6,7 שלהם זה דריק ג׳ונס וקובי ווייט (סבירים), אבל משם הדרופ גדול. בכל מקרה, חמישיה כזו אף אחד לא רוצה לפגוש בפלייאוף והבולס בהחלט בדרך לשם (כרגע מקום שני בקונפרנס, משחק אחרי ברוקלין).
מאכזבות
אני ציפיתי להרבה יותר מההוקס אחרי הפלייאוף מעורר ההשראה שלהם בשנה שעברה, אבל איכשהו משהו שם לא נדבק. אני חושב שיש שם יותר מדי פיות להאכיל. קולינס וקאפלה מתגלגלים נפלא לסל לצד יאנג, שמשחק ממש טוב ומנהיג אותם, אבל איכשהו בוגדנוביץ׳, רדיש, הוארטר, דיאנדרה האנטר (נפצע שוב אם אני זוכר נכון), גלינארי, לו וויל, גורג׳י דיאנג ודלון רייט לא מצליחים לייצר סביב השלישיה יכולת שאפשר לסמוך עליה. בינתיים מקבלים גם את סולומון היל בממוצע דקות דו ספרתי למשחק... בכל מקרה, מוקדם ועדיין לא מאוחר מדי. אני חושב שרדיש מפתיע לטובה ביכולת שלו, ובוגי עוד יתחבר, אבל ההוקס צריכים לארגן את ההיררכיה טוב יותר, ולהכניס קצת סדר לבלגן, כי ברמה הנוכחית של המזרח, ביכולת הזו, הם לא הולכים לשחזר גמר קונפרנס.
בסלטיקס יש אינסוף בלגן. אפילו קפטן לא הצליחו לבחור. טייטום לא יציב, בראון נפצע כל הזמן, סמארט מדבר לא חכם, ונראה שאין הרבה סגל ואפס פוטנציאל מסביב לנ״ל. עונת הרוקי של המאמן יודוקה נראית רע בעיניי, ויותר סביר שנראה אותו מוחלף מאשר טרייד כלשהו. קרן האור היחידה היא שרודר, זה אומר הרבה. גם אל הורפורד לא נראה רע, אבל לא נראה שמישהו מפחד מהחמישיה הזו. טייטום מתפשר על הזריקה מבחוץ, וה-32 אחוז שלו לא מצדיקים 8.5 השלכות מהטווח. בראון שיחק חצי מהמשחקים עד עכשיו. אנאס פרידום משחק הרבה יותר גרוע מאנאס קאנטר, רומיאו לאנגפורד לא מתקדם לשום מקום, כנ״ל ארון נייסמית׳. יותר מדי דקות גראנט וויליאמס (סוג של נדב הנפלד עם הרבה פחות שכל וקלאס), ורוברט וויליאמס, היילייט מאשין, אבל הם נדירים מדי. לפחות הוא כבר לא פאול מאשין. צרות בחדר ההלבשה, חולשה בצוות האימון, ולפספס את הפלייאוף נראה יותר סביר מביתיות.
בטייר הבא, מאזן 11-11, יש את פילדלפיה, שעם הפציעות החוזרות של אמבייד והסיפור סביב סימונס, לא תגיע רחוק. הם כנראה יעשו פלייאוף או פלייאין, אבל לא באמת מאיימים. סת׳ קארי בעונת שיא, וטייריס מקסי נראה מצויין, אז יש סיבה לעקוב, אבל לא להאמין. הניקס אחרי עונת שיא, היה די ברור שהם ידרדרו בחזרה להיות קבוצת סף פלייאוף, יש לי אפס אמונה בת׳יבודו.
במאזן השלילי יש רק 4 קבוצות (באמת המזרח חזק השנה, אה), וארבעתן לא הולכות לשום מקום. הראפטורס או הפייסרס עוד יכולות להידחף לפלייאין בהינתן כישלון קולוסאלי של כמה קבוצות מהדבוקות לעיל, אבל אני לא רואה את זה קורה. אני יותר רואה טריידים על סיאקם ו/או טרנר ו/או סאבוניס, ונסיון להגיע לעמדה טובה בלוטרי. המג׳יק והפיסטונס בעיקר מנסות לפתח את בחירות הדראפט הגבוהות שלהן.
טוב שיט כתבתי ים זמן ולא הגעתי למערב, למירוץ ה-MVP ולעוד כמה תופעות... טוב נו ננסה להשלים מחר.
