שנת 2015 והתקבעות האבסורד של תואר "הבועה התל אביבית".
אולי זה לא הארוע המשמעותי ביותר שמסכם את 2015 שלי,
אבל זה הסיפור שיש לי לחלוק היום:
היה לי הכבוד לארח קבוצה קטנה מחו"ל.
לשעות הפנאי של סוף השבוע, תכננתי להם כמה טיולים קצרים לאטרקציות התיירותיות המקובלות. (ירושלים, ים המלח וכאלה...) אלא שהם נחתו כאן לאקשן הסכינאות ורעד להם הפופיק, (גם לי, מפאת האחריות לשלומם), לכן וויתרו על ההסתובבויות והעדיפו להישאר בתל אביב.
אז לקחתי אותם לכל מיני מקומות בתל אביב.
למרות שאני מכירה את האורחים מחו"ל כאנשים מאוד מאופקים שלא לומר מרובעים עד בלומים, (שלפעמי זה מעלה לי את הקריזה והרצון לנער אותם שישתחררו קצת,) בבילוי בתל אביב הם יצאו מהכלים מרוב הנאה ופליאה על מגוון החוויות התוכניות (מהמילה תוכן), חושיות וויזואליות שיש לעיר הזאת להציע.
גם אני ביקרתי בערי עולם, ותוך כדי סיורים ובילויים עם הקבוצה, ניסיתי גם אני לראות את תל אביב דרך העיניים של תייר שנחשף כאילו בפעם הראשונה למקום.
חשבתי בליבי, שוואלה, יש לנו בהחלט סיבה טובה לגאווה שבמדינתנו הקטנה ישנה עיר/כרך לתפארת שאינה נופלת מערי עולם גדולות אחרות.
ולא רק זאת. במבט מהצד, כביכול, הרגשתי שלתל אביב יש עוד משהו להציע שאין באף מקום אחר. איזשהו סוג של פתיחות וחופש שמובילים לחיבור ממש אינטימי למקום. איזו מין אווירה מקבלת ועוטפת בטבעיות נעימה ושבעיקר משדרת שפיות, יומיומיות נורמלית של כרך מודרני.
אבל לא.
איכשהו במחוזותינו, וכמו שאומרים אצלנו, כמו גם לדעתם ולשימושם של מובילי דעת הקהל, בעצם כל הכתוב לעיל, מבוטל! כי התל אביב הזאת "שלנו" הפכה מוקד לחיצי שנאה, לסמל נתעב לנגח בו, כאילו הייתה הבסיס והמוצא לכל הרע שבא עלינו לכלותינו.
"בועה" מנותקת, אומרים אצלנו, ומתנערים!
כאילו זאת בושה גדולה שעל אדמת ארצנו הקדושה קם לו מקום כזה שנקרא תל אביב, ושקרוב לוודאי שכל הנאמר בניגוד לאיזה "קונצנזוס פטריוטי" שמקובל היום, וודאי בא מהמחוזות ההזויים והנוראיים האלה של הבועה התל אביב.
עוד לא מצאתי את המילים הנכונות להסביר את האבסורד הזה. איך העיר הנהדרת הזאת הפכה למושג ממשי שמסמל היום קיום, שאיפות ובעיקר דיעות בזויות.
עניין זה מתבטא בעיקר בביטול חשיבות ההפגנות שיוצאות מתל אביב, או בביטול גורף של כתבות, דיעות המושמעות מפי אדם שגר האו מזוהה עם תל אביב. כולם בזויים ודעתם לא נחשבת מראש ולא נשמעת אף לא בחצי אוזן, כי הצעקה הגדולה קוראת חד משמעית, הם מה"בועה" על כן, נגועים! שומר נפשו ירחק מהבזויים.
העיר שהפכה לסמל הביזיון הלאומי
לא דימונה וירוחם מוכות העוני והשיכחה, לא בית שמש השסועה, לא ירושלים של זהב המאוחדת והמחולקת בבלוקים של בטונים... תל אביב, העיר הכי שפוייה, היא הפכה לסמל לכל מה שבזוי, נתעב, ובוגד בערכים שעליהם מבוססים האידיאולוגיות של קיומינו כאן. תל אביב, זה השם שניתן לרוחות המנשבות במחוזותינו, כמו שם הניתן לסופת טורנדו הרסנית...
אני אוהבת את תל אביב. נהנית מכל מה שיש לעיר הזאת להציע, ויש המון, בכל רמה שנבקש לחוות אותה. התפתחות צביונה של העיר הזאת, צריכה להיות נר לרגלי כל חזון של עיר מודרנית בישראל. אני לא גרה בעיר, אבל פוקדת אותה לפגישות עסקים או בילוי ויודעת שהקולות השפויים, בוקעים דווקא משם, מאותו המקום שמאפשר מחשבה חופשית, שמאפשר מחאה גלויה, שמאפשר חשיפה לעשייה רב גוניות ובמרחב תרבותי מעורר השראה.