הסיפור הכי מעניין קרה לפני יומיים.
ביליתי עם חברים במסעדה בלילה. לא אכלנו כלום, רק שתינו ואני שתיתי מוקה.
שעתיים אחרי כן התחלתי להרגיש בחילות. שעתיים אחורי זה: הקאתי את נשמתי (פעמיים) וכמובן כל שאר הדברים שנלווים לקילקול קיבה (או מה שזה לא היה) שכמובן גורם לגוף להתייבש אם לא שותים.
אה, כן... לא הצלחתי לשתות. כל לגימה גרמה לי לבחילה. והתחלתי להתייבש מהר שחברה כבר הציעה שאלך לבית חולים לקבל עירוי נוזלים:
"בית חולים?" שאלתי אותה "על גופתי המתה!!!!" עניתי בשינאה מטורפת כלפי מוסדות שאוגרים רק מחלות, מגבירים את הסבל של הלקוחות שלהם, שלא לדבר מאיצים את זמן התפוגה שלהם. יאללא, אם למות, אז לפחות בדירה שלי, במיטה שלי. בסבבה XD
בסוף שלחתי ווטסאפ לקוויני, שהיא הרי מומחית קלינית בענייני מחלות ודרך התמודדות. ושאלתי מה לעשות.
לשתות כפית קולה. לחכות. ושוב כפית, ולחכות. וככה לאט לאט ובסוף זה יעבור.
צדקה.
אמנם עבר אחרי כמעט 20 שעות. מה שמנע ממני לישון, כי לא רציתי שהגוף יתדרדר להתייבשות.
למחרת כבר הרגשתי יותר טוב והחלטתי ללכת לעבודה. והסיבה האמיתית היא שלא רציתי למצוא רופא שיתן לי גימלים, כי אין לי מושג איפה המרפאות והרופאים שנמצאים תחת הביטוח הרפואי הממשלתי (אף אחד לא אומר כלום. חפש לבד, חחח)
אבל זה היה שיקול טוב. היו שם אנרגיות חיוביות שעודדו אותי, וגם יכולתי כבר לשתות מים, אז השתדלתי לשתות הרבה (עדיין הייתי מיובשת). כך שבסוף היום הרגשתי באמת יותר טוב
וזהו. כמעט קיבלתם צימוק מכשפתי, אבל... נו שוין. תאלצו לסבול אותי עוד קצת חחחחחח
הנה שיר שזכיתי להכיר באוסטרליה:
https://www.youtube.com/watch?v=fiore9Z5iUg