לא יודעת. כשהיו קטנים, הצרות היו גדולות
ועכשיו הרבה יותר קל.
 
אני חושבת שהמשפט הזה מתייחס בעיקר ליכולת השליטה של ההורים על מה שקורה לילדים.
 
בעבר, אם היתה בעיה כלשהי, לרוב השליטה היתה כולה בידיים שלי (פרט ל'כוח עליון'
)
יכולתי לשלוט מתי יוצאים וחוזרים ולאן הולכים ומה אוכלים וכו'.
 
עכשיו, כשהגדולה כבר נערה, אני בעיקר רק יכולה להתפלל שאף גבר לא יפגע בה. אין לי באמת שליטה על זה... לצערי כמובן.
וכן, היו שיחות, גם שלי וגם של אבא שלה וההרגשה שלי היתה שאבא שלה יותר מידי מתרגש וחושש ורק מחמיר את המצב וגורם לה גם למצוקה נפשית (היא הגיע לבכי מכל ההפחדות האלה...) וגם מרחיק אותה מאיתנו.
 
(הוא רצה לאסור עליה להביא חברים-בנים הביתה לישון. אני טענתי שזו טעות נוראית והוא צריך לתת לה, כי אחרת היא תלך לישון שם ואז באמת לא יהיה לו מושג מה קורה... דוגמא אחת. אין ספק שיש בעולמנו מורכבות לא קלה לגידול נער/ה מתבגר/ת אבל זה קושי שונה שאני אישית מעדיפה אותו)