סיכום שבועי

queen helen

New member
סיכום שבועי

אביב הגיע, פסח לא בא.
אבל הספ"ש כן!
אז איך עבר השבוע שלכם?
דברים טובים? רעים? סתמיים? מרתקים?

ושיר!
 

קלייטון.ש

Well-known member
השבוע דיברתי עם אחותי בטלפון

אחרי 11 שנה של נתק מוחלט.
התקשרתי אליה לשאול אותה משהו על אמא שלנו.
בהתחלה היא היתה בהלם. אמרה לי שחשבה שאני מת. נזכרה בפגישה האחרונה שלנו, שכנראה אמרתי לה משהו שהעליב אותה ונעלמתי.
אחותי מבוגרת ממני בהרבה. היא בת 50 עוד מעט. אני זוכר שהיא נורא כעסה עלי שנטשתי את הילדים.
היא לא ידעה לענות לי על השאלות על אמא. במקום זה שאלה אותי מה שלומי. שואלת "אתה נשוי?". לא בפעם הראשונה אמרתי לעצמי שאנחנו פשוט לא מבינים זה את זו ולהפך, בכלל. שום שפה משותפת.
אמרתי לה שאני חי לבד. שואלת "אתה מיזנטרופ?". צחקתי קצת, באמת. אמרתי שמיזנטרופ זה אדם ששונא אנשים, ואני לא שונא אותם, רק לא רוצה איתם בקשר.
לסיום ביקשתי שתבדוק את הענין עם אמא, כי היא זו שיש לה את המסמכים וההיסטוריה. אמרה שתשתדל ותחזור אלי.
 

שמבול

New member
יש לי שאלה

אתה אומר שאתה לא רוצה קשר עם אנשים. האם היית רוצה שהמצב יהיה שונה ושתוכל להרגיש דברים כלפי אנשים?
אני שואל את זה כי אני מכיר אנשים כאלה שלא צריכים קשר עם אנשים וזה פשוט לא מפריע להם. (אני מדבר על קשר רגשי ולא קשר מיני)
 

קלייטון.ש

Well-known member
בהתחלה רציתי, כן

כשהייתי נשוי מאד רציתי להרגיש משהו אל אשתי, גם מבחינה מינית. וכשנולדו הילדים עשיתי מאמצים אדירים למצוא איזו תחושה מיוחדת אליהם כמו שכל אבא אמור.
גם בתור ילד ונער היו לי רגשות אשמה על כך שלא הרגשתי שום דבר להורים ולאחותי.
כשהסכמתי ללכת לאבחון המטרה הכללית היתה לפתור בעיה.
אבל האבחון עשה לי שני דברים חשובים. אחד שפתאום גיליתי שמה שעובר עלי יש לו שם, תווית. שאנשי מקצוע מכירים אנשים כמוני ואפילו מסוגלים לתת לנו רשימה של מאפיינים (שאני, אגב, עומד בכולם). מבחינה מסויימת זה גרם לי להרגיש "בסדר", מהבחינה שאני לא לגמרי לבד אלא בכל זאת יש קבוצה של אנשים כמוני.
הדבר השני היה שהמאבחן שלי היה בדעה שאי אפשר לשנות את המצב שלי. אני לא יודע אם באופן עקרוני או רק לגבי, אבל הוא היה מאד ברור בשאלה הזו. שכל מאמץ שלי להשתנות יהיה בזבוז זמן.

היום אני לגמרי שלם עם האישיות שלי. זה מה שאני ואלה היכולות שלי. כמי שחי שנים תוך מלחמה באישיות שלו אני חושב שזה קשה אולי כמו לחיות עם כאב כרוני.
 
היי לכולם

ובמיוחד לקלייטון - השם הוא לא הדבר ורק בגלל שיש שם לתופעה שאתה חווה אינה הופכת את הדבר לבלתי פתיר אם ברצונך לפתור או שמסיבות השמורות איתך אתה מעדיף להשאר במצב זה.
 

hatzilonit

Member
מנהל
גם "כוח כבידה" זו תופעה שאפשר לפתור?

תזהר עם אמירות כלליות כאלו.
זה גם מטעה
וגם יכול לפגוע כי משתמע מזה:
1. המצב הוא בעיה = משהו רע.
2. זה אשמתו של האדם המדובר.

 
בטח קשה למשפחה שלך

גם למשפחת המקור (הורים ואחים) וגם לאלו שניסת להקים אח"כ.
במיוחד לילדים שלך....

אני מוכרחה לציין שחשבתי על זה לא פעם, אם הייתי הילדה שלך, עד כמה הייתי מצליחה לקבל את זה, כמו שקל לי עכשיו כאדם שאין לו קשר אליך ולא באמת משנה לו מה קורה לך בחייך, את העובדה שאני לא מעניינת אותך בשום צורה שהיא עד כדי נתק מוחלט.

יש בזה משהו מעליב שקשה להתעלם ממנו. אחרי הכל, אתה אבא שלהם.
אתה הראשון שצריך להיות שם עבורם. וכילד זו נראת לי חוויה מאוד לא קלה וקשה לקבלה.

מקווה שהאמהות של הילדים שלך מצליחות למלא את החלל ולספק להם את כל הצרכים שלהם בצורה כזו שזה ימזער את הנזק שבהעדר אבא.
כשחושבים על זה, אתה בעצם סוג של 'תורם זרע'
 

קלייטון.ש

Well-known member
הבת הגדולה שלי פתחה את המכתב שלה אלי במילים

"אמא הסבירה לי שיש לך הפרעה נפשית ובגלל זה עזבת אותנו".
ובהמשך איזה אלף מילה על החיים שלה, החברים, הלימודים, הטיולים, התחביבים, התוכניות לעתיד, מזג האויר ומה לא. הכל צבוע בצבעים בהירים ואופטימיים.
בסה"כ אם מתחילים לקרוא מהמשפט השני, עולה תמונה של בחורה מאושרת וחסרת דאגות. המשפט הראשון (שהוא לא מדוייק לא רק בטענה הראשונה אלא גם בשניה - אשתי דרשה שניפרד כי "אני לא מרגישה אשה", ואם לא היינו מתגרשים כנראה הייתי סוחב את הנישואין עד היום) מסכם את ההתייחסות שלה אלי: אביה הביולוגי "חולה" ולכן זו לא אשמתו וגם לא אשמתו של אף אחד אחר. זה הגורל ואפשר לעבור לסדר היום.
הרבה שנים חששתי לפגוע באנשים בכך אגלה להם שהם לא מעניינים אותי. הרבה שנים חייתי בתוך זיוף מתמשך. אבל הסתבר לי שאנשים לא באמת מחשיבים אותי במיוחד, ולא מושפעים באמת מהשאלה אם אני מתעניין בהם או לא. אני לא קריטי אפילו לחייהן של בנות הזוג. אשתי התחתנה עם בעלה השני בתוך פחות משנה מהגירושין, והיא כבר היתה בהריון ממנו. אנשים חברותיים מוקפים בתשומת לב, ואם היא לא באה ממני היא באה מעשרה אחרים. היום עם הפייסבוק היא יכולה לבוא מאלף אחרים. לגרושתי יש 2500 חברים בפייסבוק ולבת הזוג השניה יש 3000. היא מתחברת עם כל לקוח פוטנציאלי וכל מי שמקבל ממנה הצעת מחיר מקבל גם קישור לכרטיס האישי שלה.
אנשים כשהם מחפשים קשר איתי הם לא עושים זאת כדי ליצור משהו מיוחד או בלעדי. אני עוד אחד ממיליונים. לאור זאת אני לא מרגיש יותר שום אשמה על זה שאני לא מתאים. זו הביולוגיה שלי.
 

hatzilonit

Member
מנהל
שקלת לענות לה במכתב משלך?


ולתקן את הרושם המטועה שנוצר לה?
רק כדי שהיא תדע את כל האמת...

תשתדל לא לכעוס עליה על זה שהיא מספרת לך דברים שלא מעניינים אותך, זו הדרך שלה לנסות לשמור על קשר, גם אם זה חד-צדדי.
 

קלייטון.ש

Well-known member
עניתי לה לפי ההנחיות של אמא שלה

שהגיעו כמה דקות אחרי המכתב של הילדה.
מה שמעיד שכל הענין של לכתוב לאבא הביולוגי הנעדר הוא תחת פיקוח צמוד:
"1 - אל תגיב למשפט הראשון
2 - אל תדבר על הבעיות הנפשיות שלך
3 - אל תסגור חשבונות שלך איתי (אין לי)
4 - אל תכתוב בצורה דיכאונית (אני לא בדיכאון, סביר שהחיים שלי מלאים ביותר שמחה משל רוב בני האדם)
5 - אם אתה רוצה להיפגש איתה קודם תקבל אישור ממני (אני לא רוצה)
6 - אשמח לקרוא את התשובה שלך לפני שאתה שולח לה (זה כבר נראה לי מוגזם ולא צייתתי)"

לאור זאת הגבתי בנימוס לסיפורים של הילדה והשתדלתי להביע דעה בוגרת על חלק מההתלבטויות שמסרה. בטח הכל יצא מנותק לאור זה שאת רוב החוויות וההתלבטויות האלה לא עברתי אפילו כשהייתי בגילה. סיפרתי לה על החיים שלי בלי לדבר על הלבדיות. היא בטח תמלא את הרקע באנשים כמו שהיא רגילה.

אני חושב שזה הכל ענין של "הגעתי לגיל 18 ויש לי אבא ביולוגי אז אני אשים V על המשבצת הזו עם מכתב אליו", ואמא שלה מחשיבה את זה יותר מהילדה.
 
אגב, אני לא חושבת שזה עניין של לסמן V כי הגעת

לגיל 18.
אני חושבת שזה יותר סקרנות ועכשיו היא בגיל שהיא יכולה הכיל את זה (ולקבל אישור מאמא לעשות את זה...)
 
גילוי נאות - אני בת לאמא שמעולם לא אובחנה

אבל אין לי ספק (ולכל האחים והאחיות שלי....) שהיא איפשהו על הציר האוטיסטי.
אני אומרת את זה, כי למרות שהיא לא הובחנה, לא קשה להבין שיש לה בעיה 'והיא לא אשמה'.
אבל כילדה זה עדיין היה מאוד כואב ופוגע ההתנהגות שלה ואני מודה שעד היום קשה לי לסלוח על זה ולקבל אותה, למרות שהיום אני מבינה אפילו יותר את הנושא.
בגלל זה ציינתי שבטח קשה למשפחה שלך ובעיקר לילדים.
אני שמחה לשמוע שזה לא ככה ואולי זה משום שגרושתך התחתנה ממש מהר עם מישהו אחר והיה שם מישהו שהחליף אותך בתפקיד האבא.
בסופו של דבר, אני חושבת שמה שחשוב זה שיהיה שם מישהו למלא את התפקיד הזה. אחרי הכל זה כמו הורים מאמצים. זה לא באמת משנה ואתה הופך להיות משהו כמו 'תורם זרע'.

וכמובן שלא היתה לי כוונה לפגוע וכד'.
 

קלייטון.ש

Well-known member
אבא שלי גם היה לו משהו

אמא שלי היתה עסוקה בקריירה שלה ונעדרה הרבה, ונדמה לי שאבא שלי היה לו לגמרי נוח עם זה.
אני זוכר שציינתי את הדברים האלה לפסיכולוג כדי להציע הסבר למצב שלי.
אבל הוא ביטל את זה בהנף יד.
 
ההסבר הוא פשוט: גנטיקה

ידוע שהדברים האלו עוברים בתורשה.
במשפחה שלי מצד אמא שלי (כולל אחיינים שלי) יש עוד כמה על הציר האוטיסטי מבן-דוד (אחיין של אמא) שהוא אוטיסטי קשה ועד כל מיני מקומות על הספקטרום של רמות תפקוד גבוהות יחסית, ככה שהם מתפקדים בחברה, אבל 'מוזרים' 'חריגים' מתבודדים וכד'. (יש לי שני אחים כאלה...)

בנוסף, לא יודעת למה, אבל רוב האוטיסטים (על כל הציר) הם גברים.
אני יודעת שאתה לא אוטיסט, אבל יש הרבה דברים שמזכירים/חופפים בין הדברים וזה מעניין ההקשר המגדרי. (אולי יש משהו בכרומוזם X שמכפר על זה או שצריכים את זה משני הצדדים כמו בעיוורון צבעים ואז כרומוזום Y הוא 'חוליה חלשה')

אז אני מניחה שבכל מקרה היו לה תסמינים של האישיות הזו, אבל אני די משוכנעת שסביבה מחמירה או משפרת כל תכונה גנטית שיש לנו, מה שאומר שהעובדה ששני ההורים שלך לא ממש היו נוכחים, בטוח החמירה וחיזקה את הסממנים האלו.

אני חושבת שהצורה בה הגבת למכתב של הבת שלך היה נכון.
לא בטוח שהיא ציירה סביבך אנשים, כי נראה שאמא שלה ספרה לה מספיק דברים ובטח ציירה את זה אפילו באור חזק יותר.
בכל מקרה, אני בהחלט מסכימה עם זה שיש סיכוי גבוה ביותר שאתה מאושר יותר מרוב האנושות.
זו טעות שלנו להניח תמיד שמה שרע לנו - רע לאחרים (ולכן בדידות היא בהכרח דיכאון...) ומה שטוב לנו בהכרח טוב לאחרים (ולכן סקס זה פסגת האושר...)
ממה שאני למדתי מהחיים, זה נכון שיש דברים שהם נכונים לרוב האוכלוסיה בכל תחום, אבל תמיד יהיו חריגים וחשוב לזכור את זה ולא לנסות לצבוע את כולם באותם צבעים.
 

koantin

New member
האמירה שחשוב שיהיה מישהו למלא את התפקיד...

מעט צורמת בוודאי לחד-הוריים מחד, ולהורים חד-מיניים מנגד.
הייתי מוסיפה גם משפחות שבהן יש יותר מזוג הורים(למשל קשר פוליאמורי), גם אם זה משהו שעוד פחות מקובל בחברה, זה אפשרי ויש לי נטייה לחשוב שאולי מומלץ יותר(לא לחינם ישנה נטייה לתת לסבים לשמור על הילדים והם מתפקדים כהורים נוספים).
 
הסבר

א. אני גלדתי ללא נכוחות של אף הורה.
ב. לא יודעת איך זה בא לידי ביטוי בזוגות חד-מיניים או חד-הוריים, אבל אני יודעת שני דברים:
1. כשאין אמא או אבא, זה לרוב מורגש ולא תמיד פשוט. זה לא אומר שאי אפשר לגדל ילדים לבד, מספיק נשים עשו את זה וגם כמה גברים, אבל זה לא מובן מאליו בכלל וברוב המקרים הילדים האלו כן יחפשו את 'החלק' החסר.
זה אגב אחת הסיבות שנולד המזם שנקרא 'אח בוגר' שכל משמעותו הוא לשמש דמות של גבר בוגר לילדים שאין להם אבא. זה נוצר מתוך צורך שחשו בשטח וזה בהתנדבות מלאה ולא מתוך גחמה חברתית של 'ילד חייב לחוות את שני המינים'.

2. יכול להיות שבזוגיות חד-מינית העובדה שלרוב צד אחד מאופיין על ידי יותר סממנים גבריים והשני נשיים זה מאזן את זה. אולי פשוט כל מה שצריך זה שני הורים שמשלימים אחד את השני בתכונות שלהם מהבחינה הזו (אחד יותר רך ומכיל, אחד יותר קשוח ודוחף. לא חייב להיות דווקא גבר/אישה בהתאמה וזו רק דוגמא מהמותן)

אני מודעת לזה שגם זוגות חד-מיניים מגדלים ילדים באהבה ובהצלחה ואני לא רואה כל בעיה בזה. יכול להיות שסעיף 1 נובע בעיקר מתוך התרבות שאנחנו חיים בה והיא זו שיוצרת בנו את תחושת המחסור ויכול להיות שסעיף 2 זו התשובה ויכול להיות שזה שילוב של השניים...

שורה תחתונה, כמו שכבר אמרתי עשרות פעמים בהקשרים של זוגות חד-מיניים:
אני מכירה כ"כ הרבה נשים שלא ראויות להיות אמהות והיה עדיף שלא היה להן יכולת ללדת. וזה כמובן באופן מפתיע ובניגוד לאמונה שנשים וילדים זה חיבור מולד וטבעי

אני גם מכירה הרבה גברים כאלה. אבל את זה משום מה אנחנו מקבלים בקלות רבה מידי...
ושמעתי (כי מה לעשות, עוד לא יצא לי להכיר באופן אישי זוג כזה) על מספיק זוגות חד-מיניים שגידלו ילדים נפלאים.

אז צר לי על הצרימה ודווקא קשר פוליאמרי נראה לי הכי אידאלי לילדים - הסיכוי שתמיד יהיה הורה זמין לצרכים שלהם גבוה יותר
 

koantin

New member
פוליאמוריה בהחלט הכי טובה לילדים.

במיוחד פוליאמוריה ביסקסואלית, כך ניתן להבטיח מגוון אנשים שיוכלו לטפל בילדים ולשמור עליהם.

ואני לא ממליצה רק כי אני פוליאמורית ביסקסואלית מהממת.
 


אני חושבת שצורת הגידול השיבטית שהיתה פעם, היתה מאוד טובה לילדים.
להורים זה כבר ספור אחר....

אם זה היה קל ופשוט, הייתי כפי הנראה חיה בקומונה.
 

koantin

New member
אני צריכה להקים קומונה עם כל בני הזוג.


אבל שישמרו ילדים בפינה שלהם, מי מהם שרוצים, אני אלהורית מדי לזה.
 

שמבול

New member
אז ככה:

אבא שלי הולך לעזור לי עם המחיר של הכרטיס להופעה ואני הולך לראות את הפאקינג רולינג סטונס בישראל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!


השבוע סיימתי את הקורס תסריטאות והמרצה ממש גאה בתסריט שלי וגם אני גאה בו.

טוב. אז מתבקש שאשים שירים של הרולינג ועדיף בהופעות. (הם נשמעים הרבה יותר טוב בהופעות מבגירסת האולפן
)

https://www.youtube.com/watch?v=XSjT1JBLnN4

https://www.youtube.com/watch?v=RS_yyRk_dj8

ולכבוד חודש אפריל הבא עלינו לטובה בשבוע הקרוב


https://www.youtube.com/watch?v=2eRTQnSzoUI

סוף שבוע נעים.
 
למעלה