הסבר
א. אני גלדתי ללא נכוחות של אף הורה.
ב. לא יודעת איך זה בא לידי ביטוי בזוגות חד-מיניים או חד-הוריים, אבל אני יודעת שני דברים:
1. כשאין אמא או אבא, זה לרוב מורגש ולא תמיד פשוט. זה לא אומר שאי אפשר לגדל ילדים לבד, מספיק נשים עשו את זה וגם כמה גברים, אבל זה לא מובן מאליו בכלל וברוב המקרים הילדים האלו כן יחפשו את 'החלק' החסר.
זה אגב אחת הסיבות שנולד המזם שנקרא 'אח בוגר' שכל משמעותו הוא לשמש דמות של גבר בוגר לילדים שאין להם אבא. זה נוצר מתוך צורך שחשו בשטח וזה בהתנדבות מלאה ולא מתוך גחמה חברתית של 'ילד חייב לחוות את שני המינים'.
2. יכול להיות שבזוגיות חד-מינית העובדה שלרוב צד אחד מאופיין על ידי יותר סממנים גבריים והשני נשיים זה מאזן את זה. אולי פשוט כל מה שצריך זה שני הורים שמשלימים אחד את השני בתכונות שלהם מהבחינה הזו (אחד יותר רך ומכיל, אחד יותר קשוח ודוחף. לא חייב להיות דווקא גבר/אישה בהתאמה וזו רק דוגמא מהמותן)
אני מודעת לזה שגם זוגות חד-מיניים מגדלים ילדים באהבה ובהצלחה ואני לא רואה כל בעיה בזה. יכול להיות שסעיף 1 נובע בעיקר מתוך התרבות שאנחנו חיים בה והיא זו שיוצרת בנו את תחושת המחסור ויכול להיות שסעיף 2 זו התשובה ויכול להיות שזה שילוב של השניים...
שורה תחתונה, כמו שכבר אמרתי עשרות פעמים בהקשרים של זוגות חד-מיניים:
אני מכירה כ"כ הרבה נשים שלא ראויות להיות אמהות והיה עדיף שלא היה להן יכולת ללדת. וזה כמובן באופן מפתיע ובניגוד לאמונה שנשים וילדים זה חיבור מולד וטבעי
אני גם מכירה הרבה גברים כאלה. אבל את זה משום מה אנחנו מקבלים בקלות רבה מידי...
ושמעתי (כי מה לעשות, עוד לא יצא לי להכיר באופן אישי זוג כזה) על מספיק זוגות חד-מיניים שגידלו ילדים נפלאים.
אז צר לי על הצרימה ודווקא קשר פוליאמרי נראה לי הכי אידאלי לילדים - הסיכוי שתמיד יהיה הורה זמין לצרכים שלהם גבוה יותר
