סיכום שבועי

[hatzilonit]

כל השבוע הייתי חולה ולא יצאתי מהבית

עכשיו כבר בשיפור משמעותי (טפו-טפו-אפצ'י)

שונאת להיות חולה ועייפה

2-3 ימים בשנה שיש לי חום ואני ממש חולה, זה הזמן היחיד שבו אני מרחמת על עצמי שאני לבד. אין כמו להיות מסטול מתרופות באמצע הלילה כדי שיבואו המחשבות "אם אני אמות בלילה, מתי ישימו לב?" "איזו מסכנה אני שאין אף אחד שיכין לי תה..." וכאלה.
אבל אז החום חולף, הבוקר עולה ואני נזכרת כמה אני מרוצה שאני לא חולקת את הדירה שלי אם אף אחד

והנאום של אלן פייג' (Juno) שבו היא יצאה מהארון עשה לי רק נחת

שיר לא קשור לכלום
(זהירות, ישראלי)

 

[קלייטון.ש]

אני נסעתי ביום שלישי למרכז

לפגישת עבודה במשרד. הבוסים כתבו לי שהם לא זוכרים איך אני נראה, ואם אני מוכן לבוא ידאגו שמישהו יסיע אותי הלוך ושוב. הסכמתי לבוא אבל אמרתי שאגיע בכוחות עצמי. לא נראה לי להיות תקוע שעות במכונית עם איזה נהג של החברה. נסעתי עם מישהו מוקדם בבוקר בטרמפ לנהריה ומשם ברכבת לת"א, ומשם אוטובוס למשרד. כל הדרך על ז'בוטינסקי חשבתי לעצמי איך אנשים מסוגלים לחיות בתוך הזוהמה והעשן האלה.
במשרד הסתבר שלא בדיוק פגישת עבודה אלא יותר אסיפה של העובדים לבשר לנו על איזו עסקת ענק שעושים, ואיך העתיד של החברה לפרוח וכן הלאה והלאה. לא כל כך עניין אותי, למרות שנדמה לי שהבוסים דווקא רצו לשמח במיוחד אותי, לאור זה שאני שכיר מספר 1, הראשון שלהם.
במבט מסביב לא זיהיתי 80% מהעובדים. רק הותיקים ממש אמרו לי שלום ומה שלומי ואיך בצפון הרחוק. ניסו להכיר לי כמה מהחדשים. חלק שמעו עלי, חלק נראו שהם לא מבינים מה אני עושה ואפילו לא מודעים שיש לחברה שהם עובדים בה מחלקת פיתוח. השאר התעלמו ממני לגמרי, ומבחינתי זו התגובה העדיפה.
אחרי הפגישה מנהלת השירות, שהיא גם מהותיקות, אמרה לי שמחכה לי הפתעה במכירות. הלכתי לשם וכבר מהחלון ראיתי שזו בת הזוג לשעבר. מסתבר שכבר כמה חודשים היא בחזרה בתפקיד שלה. חוץ ממנה לא היה אף אחד במחלקה. הבטיחו לנו פרטיות. ישבנו קצת והשתדלתי לענות על השאלות ולעקוב אחרי הדיבור המהיר והקולח שלה. בסוף שאלה אם אני רוצה בערב לצאת. הזכרתי לה שעומדת בפני נסיעה של 4-5 שעות הביתה. אמרה שאני יכול לבוא לישון אצלם, כלומר היא והילדה. שתקתי על זה קצת ובסוף אמרתי שאולי בפעם הבאה. הסתכלה עלי בעיניים עצובות. אני לא יודע אם היא עצובה עלי או על עצמה.
אחריה נכנסתי לפגישה אישית עם שני הבוסים. מאד מרוגשים מהעסקה החדשה, רוצים לדעת שיהיה בסדר מבחינת פיתוח. אמרתי שנראה לי שיהיה בסדר, אבל צריך לדבר עם מנהלת הפיתוח שלא טרחה לבוא, למרות שהיא גרה בפתח-תקווה. אמרו שדיברו איתה והיא גם אמרה שיהיה בסדר. חיכו אולי שאשתף אותם בפגישה הרומנטית שלי, אבל לגמרי לא התחשק לי.

 

[hatzilonit]

יפה שלא התעצבנת על "ההפתעה"

אם מישהו היה חושב לעשות לי דבר כזה, בטוח היה נגמר בדם...
רמזת למישהו שלא יתערבו בחיים שלך?

 

[קלייטון.ש]

אני אף פעם לא מתעצבן

אני מבין את קיומו של הרגש הזה כמו שאני מבין את הרגש "אהבה". אני יודע שרגשות כאלה קיימים, מתאר לעצמי מה התוכן שלהם בערך, אבל לא חווה אותם בעצמי.
אני גם לא מטיף מוסר לאנשים. אני מאמין שאנשים ביסודם טובים ופועלים מטוב לב. הצעות ופניות שאני מקבל אני דוחה בנימוס רב ככל האפשר, ולא אומר דבר מעבר לכך.