סיכום שבועי

queen helen

New member
מבינה אותך

לא מבינה למה אני צריכה להתנצל לאנשים שאני צריכה קצת "זמן בית", אם אני חוזרת כל יום מהעיסוקים בסביבות 10.
 
בגדול, אני הכי אדם של ביחד

ושונאת להיות לבד.
אפילו בלי קשר לפעילות משותפת. העיקר שיהיו א/נשים סביבי.
אחרי הגירושים, בגיל 31, ישנתי פעם ראשונה בבית לבד!
זה הרגיש מוזר ובודד וריק ושקט ועוד כל מיני תחושות שכל חיי ברחתי מהן.
כל פעם שיצא לי להיות לבד לכמה זמן בעבר, זה הרגיש לי נורא וקיוויתי שזה יגמר מהר.
ופתאום, לגור לבד. לגמרי לבד... (טוב, היו הימים שהבנות היו אצלי, אבל זה היה חצי שבוע בלבד. חצי שבוע הייתי לבד. ובגלל שהן קטנות, תחושת הלבד היתה שם גם כשהן היו אצלי, אם כי פחות)
זה כמובן בניגוד גמור לעצמאות שלי מבחינה פיזית.

מאז הגירושין עברו כבר די הרבה שנים ואני זוכרת שלאט לאט התרגלתי ללבד ולמדתי למצוא שם את השקט שלי ולהעריך את הרגעים האלו.
היום אני מגלה שהם לפעמים חסרים לי.
אני עדיין לא רוצה לחיות לבד ועדיין רוב הזמן מעדיפה חברה, אבל לפעמים, אפילו אני, צריכה היום לבד...

נגיד, בקיץ הייתי שבוע שלם אצל ההורים שלי ועזרתי לאחותי לעשות קייטנה על אחיינים שלי שההורים שלהם היו בחו"ל.
יחד איתם (3 קטנטנים...) היו גם הבנות שלי והבן של בן-הזוג.
זה היה שבוע מתיש בטירוף!
כשהוא הסתיים סוף סוף כל מה שרציתי זה שבת לבד.
חזרנו ביום חמישי בערב, החזרתי את הבן לבן-הזוג ואת הבנות לאבא שלהן והלכתי לישון לבד בבית.
ביום שישי בן-הזוג התקשר שאבוא אליו לשבת ושהם (הוא ואחותו +) הולכים מחר לבריכה וכל מיני תוכניות ואת חייבת לבוא.
אמרתי לו שאני חייבת שבת לבד בבית ולא רוצה לראות א/נשים בכלל.
הוא לא הבין אותי וחשב שזה משהו 'נגדו' וניסה כל הזמן לשכנע בכוח עד שבסוף התייאש.
עד היום אני לא חושבת שהוא הבין למה נשארתי באותה שבת בבית.

אני לא רוצה לעשות דברים מתוך לחץ. מצד שני, אני יודעת שאני פשוט מפחדת ממה יקרה אם הקשר לא יצלח ואני חושבת שבהקשר הזה חבר שלי צודק שאני מונעת יותר מידי מפחד ושאי אפשר להתקדם ככה בחיים.

מקווה שמה שלא יקרה - יהיה טוב...
 

avi1283

New member
מזדהה עם תחושה

של לרצות להיות לבד מן הסתם. אבל נראה לי שכשאתה בן אדם של ביחד זה לא בעיה גדולה, כי לא צריכים הרבה אלא רק קצת להתאורר ולצד השני זה לא מאוד יפריע.
ואפשר פשוט לתכנן מראש שיהיה זמן מסוים לזמן איכות לבד, או לדברים משלך שלא קשורים לזוגיות, בסגנון של מפגש פורום רק דברים בתדירות של נגיד פעם בשבוע.
ולסנכרן את זה עם הצד השני, ואז כשיש קצת זמן קבוע לבד, הרבה פחות מגיעים למצבים פתאומים שלא יכולים יותר ולא רוצים לראות אף אחד, וכך גם זה לא יפול בתזמונים גרועים שחשוב לצד השני להיות ביחד.
 
האמת היא שאני חושבת שאני עדיין לא מרגישה

לגמרי פתוחה איתו ושאני יכולה להיות הכי אני לידו ולכן זה מפריע לי.
אחרת אין לי בעיה.
אני חושבת...

קצת קשה לי להסביר דברים בזוגיות הזו. אפילו לעצמי.
הכל מאוד מבלבל אותי.
 
תסבירי לו שזה עניין של איזון

אם מישהו מתרועע הרבה ובאינטנסיביות עם אנשים אז הוא צריך שקט
לאזן את עצמו. זה די פשוט אחרי שמבינים את זה.
 

orald

New member
אני התחלתי לאבד את הצפון בעבודה...

עד שביקרתי את החברה הא-מינית אמש. התגעגעתי אליה מאד, ותמיד היה לה אפקט מאד מרגיע עלי, עד כדי שאני יכולה להתעלם מעשן הסיגריות.

חוץ מזה הכי כיף לקום בבוקר איתה, ללכת לתחנת האוטובוס לעבודה ולראות אנשים שבוהים בנו, בקנאה בוודאי, בוצ'ה מקסימה והפמית שלה.
 
למעלה