"לא! זה לא!"
צעדת השרמוטות:
אתמול היינו בצעדת השרמוטות בחיפה. עשיתי שלט מגניב ויחד עם עינבר (שאספתי קודם בטרמפ) צעקנו את רוב הסיסמאות (לא בכולן הצלחנו להבין את המילים XD ) חלק מהצועדים הוסיפו סיסמאות קורעות משלהם ברגע שהיתה שתיקה (מה לעשות גם המובילות צריכות קצת אוויר לנשימה), ואנשים פשוט התחילו לצחוק ולצעוק את הסיסמא.
וכמובן כשצעקו "ג'נדרקויריות צועקות לביטחון ברחובות", "לסביות צועקות..." התלוננתי בפני דפנה "למה לא צועקים א-מיניות?", ושכחתי שזו שצעקה עם המגפון היתה בדיוק לידי, ומיד היא צעקה "א-מיניות צועקות לביטחון ברחובות!" XDDDD
היה בהחלט כיף. ואני חושבת שהחבר'ה שמחוץ לחיפה שלא הגיעו – הפסידו, ובגדול!
וכמובן קיבלתי מחמאות על השלט ו/או על האיפור (התאפרתי ציבעוני כמו "טווס"
)
הפקת איפור:
חברתי המאפרת הבין-לאומית המדהימה מכולם, שלומית מיגאי, הכריחה אותי לעשות הפקה עם חברה אחרת שלה (היא איימה עלי שאם אסרב, היא תבוא היישר מחו"ל ותרביץ לי! אמא'לה!!!!
). החברה עושה קולקציית בגדים ממש מגניבים שאם הייתי צעירה ב-20 שנה, יש מצב שהייתי הולכת איתם. והיא רוצה להציג אותם בחו"ל.
אז בעוד שבועיים ההפקה, אני יושבת עכשיו על הלוקים והראתי חלק למדריכה שלי. היא היתה מבסוטה ואמרה לי לשלוח חלק למעצבת לביקורת. מקווה שהיא תאהב
(האמת, שאני לא ממש אהבתי - זה לא הסגנון שלי >.<)
רבוטה:
לחוץ כרגיל.
ביום חמישי התכוננתי לצאת יחסית בזמן ובדיוק הבוסית שלי תפסה אותי ואמרה שהיא רוצה שאסיים איזה מסמך (שקודם לכן אמרה שאפשר לדחות). אמרתי לה שזה הרי לא דחוף. אז היא התעקשה שהיא רוצה דרפט עוד היום (והשעה היתה כבר 18:00), לידה עמד הבוס שלה-שלי, שעשה עצמו משחק עם הנייד תוך כדי שאנחנו מתווכחות.
אמרתי לה: "ומי יעשה את זה? אין פה אף אחד עכשיו". אז היא שאלה: "ומה עם X?" ואני עונה לה: "הלך הביתה, כאילו דה". והיא מתפלאת למה הוא הלך הביתה ואני תוהה אם היא באמת ובתמים חושבת שאנשים פשוט יושבים בקיוביקים אחרי שעות העבודה ללא מעש בשביל לחכות להוראה הבאה שלה גם אם היא תהיה ב- 23:00?
ואמרתי לה שגם אני לא יכולה כי אני צריכה לצאת עכשיו. והיא ממשיכה להתעקש "אבל אני צריכה את הדרפט" ואני עושה תנועה של: "מה לעשות" יש לי חיים. והלכתי
וכנראה שהבוס שלה-שלי אמר לה לעזוב אותי בשקט (הוא מהטיפוסים שמבינים שאם לא מודיעים מראש שמשהו דחוף, אי אפשר פתאום לאמר לי לבטל כל תוכניות אחרות שקשורות לחיים הפרטיים שלי, כי מה לעשות. אחרי שעות העבודה, לחיים שלי יש עדיפות. ומכיוון שהיא מראש אמרה ש"זה לא דחוף" היא לא יכולה לשנות את דעתה ברגע שאני מתכוננת לצאת ולצפות ממני לזרוק הכל ולעשות מה שהיא רוצה).
אז באמת כשיצאתי מהקיוביק והתיק עלי, ראיתי אותה שוב, והיא אמרה לי "זה בסדר. שיהיה שבת שלום" ואני עניתי לה: "אל תדאגי, יום ראשון תקבלי את המסמכים".
וזהו, הלכתי
אין לי שיר ^_^