הכמו-דודה המאוד חולה החליטה עקרונית שהיא לא רוצה לחיות יותר.
איכשהו זה לא מעציב או מדאיג אותי כמו שזה "אמור". אולי כי אני לא באמת מאמינה שהיא תעשה את זה.
בכל מקרה נתתי לה מבחר שירים שנועדו כדי לשכנע אנשים לחיות. אמנם האוזניות לא הכי בעולם, השירים לא יצאו לפי הסדר שרציתי, והיא יכולה לשים אוזניה רק באוזן אחת, אבל אולי בכל זאת זה יתן לה משהו...
(זה אחרי שהמכתב המרגש שלי לא השפיע, אם היא בכלל קראה אותו...)
--
עשיתי מבחן קבלה ב'ספיר', היה טוב בסה"כ. איזה 30 שאלות מ-33 סוגים.
הבאתי צילומים של עבודות, וראש המחלקה עברה עליהן (אפילו לא כולן) בזריזות והתעכבה על כל אחת בערך 3 שניות. היא אמרה שזה מספיק ושהיא ראתה כל מה שצריך. שיהיה
חוץ מזה חזרתי לבנות את הקולב ל'הדסה'.
אני אמורה להתחיל עוד עבודה בסקרים. הפעם בת"א, שזה לא הכי נוח אבל מילא. זה יתן לי הזדמנות לבקר יותר באלפי הדברים שיש רק/בעיקר בת"א
--
הכנסתי כמה שירים חדשים, רובם מאלה שאחותי חרשה עליהם בעבר, ועכשיו אני שומעת במנות מדודות. אבל השיר השבועי שלי הוא שוב של אותה להקה שאני מציינת כל הזמן
אבל גם את זה הכנסתי
(קוויני, אני לא מחדשת לך
http://www.youtube.com/watch?v=Hxd2-qmQix8
