45ט89הו958טוצ?!?!
התחלתי להירשם ללימודים. מקום אחר צריך לשלוח לי אימייל שאומר מה אני בדיוק צריכה לשלוח. אבל כבר עברו "כמה ימים" שאמורים לעבור עד שישלחו, ובעקרון אני צריכה לשלוח את המסמכים תוך 10 ימים...
אולי אתקשר לברר בטלפון שנתנו לי.
חוץ מזה קבעתי פגישה בעוד מקום. עכשיו חשבתי להזיז אותה טיפה כדי ללכת לחוג שזנחתי, אשאל מחר.
יצא שעבדתי רק יום אחד השבוע. השותף הרגיל היה במבחן. השותפה המחליפה החדשנית היתה חולה לצערי, אז הייתי שוב עם השותף המחליף הרגיל.
בקיצור היו לנו שתי הפסקות ענקיות, ולא יותר מדי מה לעשות. בראשונה הלכנו הרבה עד שמצאנו מקום עם אוכל. אני התענגתי על פלאפל כהרגלי, הוא הסתפק בתה.
בהפסקה השניה התיישבנו במסעדה ודיברנו הרבה, בין השאר על פוליטיקה
(ולא רבנו!
). היה כיף. חוץ מזה היה שם אביגדור ליברמן, אהבת חיי
כי זאת מסעדה מפורסמת שמושכת אנשים גם מישובים אחרים. ריכלנו עליו טיפה, בשקט.
בשבוע הבא יהיו רק קצת השלמות, ואז מסיימים עם הסקרים באשדוד. אמרו לנו שבעוד חודש נוכל לעבוד ברשל"צ אם נרצה.
הזמנתי עוגה טבעונית ליום ההולדת (חגגנו אצל סבתא היום, התאריך עוד שבוע), והיא לא משהו :/
אבל כשבאתי לקחת אותה גם אכלתי על הדרך פסטה מהממת
סוף סוף אזרתי אומץ להתחיל לכתוב למוזיקאי ההוא. וכשכבר התחלתי, זה היה ממש פשוט- תוך שעתיים (עם הפסקות) כמעט סיימתי (כמה טיוטות). למחרת (או אחרי יומיים?
) שיניתי משהו בעקבות התפתחות נפלאה. המכתב הפך להיות כל כך מפרגן, מחמיא ושמח, שבלי להילחץ פשוט שלחתי אותו D:
עכשיו אני כל פעם חושב "אולי החלק הזה לא היה טוב? אולי לא הייתי צריכה להוסיף את זה?", אבל תכל'ס נראה לי שזה סתם פחד, ואין במכתב שום דבר טיפשי / מעליב / מביך.
התלבטתי ממש לגבי ההצבעה. חשבתי שאני סגורה על משהו, ואז מישהו נתן לי רעיון אחר לגמרי שנראה לא פחות טוב, ובלבל אותי. בסוף לא היה לי כוח להתלבט יותר והלכתי על התכנית המקורית.
איכשהו כשהצבעתי הרגשתי לא נוח, כי לא הייתי הכי שלמה עם הבחירה (לא שיש מפלגה מושלמת...), אז התכופפתי כדי שלא יהיה שום סימן, וסיימתי את הסיפור הכי מהר שיכולתי.
כצפוי אבא לא הצביע ("מה הסיכוי שזה ישפיע?" "לא שווה את הטרחה") למרות שהוא בא ללוות אותי...
אין שיר. שמעתי רק שירים ש"החזרתי מהמתים", ושירים שאני בספק לגבי האהבה שלי אליהם (טלנובלה ממש
). וגם היו ימים שלא שמעתי בכלל.