מגילה לה לה
רבוטה:
ראש הצוות שלי חזרה לעבוד לחצי משרה דרך הבית, ואני כבר מרגישה שלוקחים ממני את השליטה על הצוות. שמצד אחד זה טוב אבל מצד שני, עדיין מצפים ממני לתת החלטות. קצת קשה לתת החלטה כשבסוף יש את הראש צוות שיכולה לתת החלטה הפוכה... האמת זה יכול להיות מאוד מביך XD
היתה לי עוד שיחה עם הבוסית, ושוב עלה הנושא של ה"תגמול". היא אמרה לי שאפסיק לדבר על זה, זה שהיא כל הזמן משנה נושא כשזה עולה זה לא בגלל שהיא מתעלמת ממני, אלא בגלל שזה לא נושא לטלפון. והיא ביקשה שאהיה "סבלנית"... האם זה רמז שהם מתכננים העלאה? מעניין מתי...
בנתיים כבר נתתי לשותף שלי לקיוביק את הקו"ח שלי על מנת שאשתו (עובדת במשאבי אנוש בחברת חשמל) תבדוק ותיתן הערות.
גיבוש:
ביום רביעי היה לנו גיבוש של המחלקה בעבודה. נסענו צפונה למושב דישון ועשינו מסלול של רכבי שטח. החלטתי שאין לי שום עניין לנהוג על רכבי השטח האלה וחברתי לעבודה נהגה. זה היה מאוד... מלחיץ (לא בגלל הנהיגה שלה אלא בגלל השטח הסלעי). אמנם הרכבי שטח האלה חיות שעומדות בכל מצב אבל היו רגעים שחשבתי שאנחנו הולכים להתהפך.
לסיכום: היה... מאלף, אבל מבחינתי, אפשר לוותר על "התענוג".
חלק ראשון של המבחן באינגליש:
הגעתי לת"א ביום חמישי למבחן בדיבור (בשביל 8 דק' מחורבנות). נכנסתי לחדר הבחינה והיתה שם גברת בריטית מבוגרת שהתחילה להקריא את ההקדמה: "זהו מבחן IELTS, מועמדת מס.. בלה בלה בלה".
אני מצידי ישבתי עם כל תשומת הלב שלי אליה (גם חייכתי על מנת שהאווירה לא תהיה לחוצה ולא נעימה) ועניתי כשהיא רצתה. היא התחילה לשאול אותי שאלות כלליות (שבד"כ שואלים כמו "מה אתה עושה היום" "האם אתה נהנה ממש שאתה עושה" וכו'). ועניתי בסבבוש.
אחרי השאלות הכלליות יש קטע שנותנים לנבחן נושא והוא צריך לדבר עליו שתי דקות.
עכשיו רק אציין, שבתחילת השבוע ביקשתי מהמדריכה שלי שתתן לי כמה נושאים אופייניים על מנת שאתרגל עם עצמי, להפתעתי הרבה אחד הנושאים היה זה ששאלו אותי XDDDD
השאלה היתה: "ספרי על מתנה שנתת למישהו".
סיפרתי לה על הציור שציירתי לבן זוג של אמי, כהוקרה על זה שבזכותו סיימתי את התואר. התחלתי לתאר לה מה ציירתי: "ציירתי אותו ואת אמא שלי רוכבים על... דרקון.." *העיניים שלה נפערו בהפתעה* והמשכתי לתאר את הציור. והיא ממש היתה מבסוטה וצחקה (בשקט, כי הכל מוקלט).
אחרי שסיימתי את ההרצאה, היא שאלה אותי כמה שאלות המשך שקשורות לנושא.
"האם נתת מתנה כזו למישהו אחר?"
ואני בשיא ההתלהבות עניתי: "כ---ן!!!!!!!" והיא פשוט נזרקה אחורה מרוב הלם וכמובן צחקה XDDDD
סיפרתי לה שזה היה לכבוד יומולדת של סטודנט שלמדתי איתו וציירתי אותו כ... פיה - וגם זה הצחיק אותה.
קיצר כל המבחן הזה הפתעתי אותה עם תשובות לא קונבנציונליות, וכנראה זו הסיבה שהיא כל הזמן צחקה. זה כמובן גם שיעשע אותי וגרם לי להרגיש טוב (לא משנה שהייתי נתקעת במילים או עושה טעויות)
כשייצאתי מהמבחן סיפרתי למדריכה שלי (היא גם היתה שם באותו יום כאחד הבוחנים) שהיתה לי בוחנת ממש מקסימה ואני רוצה אותה תמיד. וכשהיא שמעה מי זו היא פשוט היתה בהלם.
מסתבר שהבוחנת הזו היא מאוד קשה (בריטית) ולא מחייכת ולא כזו נחמדה. והיא בכלל היתה מפתעת שהצלחתי להצחיק אותה.
ואז נזכרתי במשהו שהמדריך שלי הזהיר אותנו בבית הספר האמריקאי: "לא לצחוק עם הבוחן! כי אז הוא יחשוב שאתה לא רציני ולא לוקח את כל המעמד הזה ברצינות ויוריד ציון" (הוא התכוון כמובן לבוחנים הבריטים).
אבל תכלס, לא היתה לי שום כוונה להצחיק, התשובות שלי היו אמיתיות לחלוטין. אני לא אשמה שמה ואיך שאני עונה זה מצחיק XDDDD
לא נורא. תמיד אפשר לערער...
שבוע הבא החלק השני של המבחן.
שישי:
הייתי שוב בעבודה. אבל הפעם זה לא היה מרצוני החופשי. ודאגתי להדגיש זאת בפני הממונים שלי, שהפעם אני עושה את זה רק בשבילם ורק בגלל שהם לא היו מספיק חכמים לארגן את הזמנים כמו שצריך. קיבלתי "תודה" מהבוס (אפשר איזו העלאה ראויה של איזה K6???????).
שבת:
שוב ניסיתי את הרטלין. הפעם הכרחתי את עצמי לקום ב- 11:00 XD
עשיתי כמה מבחנים. אני חושבת שזה היה בסדר ויתכן שהרטלין כן עוזר קצת להיות מרוכזים... אני כן שוקלת לקחת אותו למבחן.
נצנץ, אם הרטלין זה סם מרץ, ואת היפרקטיבית, איך זה בדיוק משתיק את ההיפר הטבעי שלך?...
אין לי שיר