עדיף מאוחר מאשר לעולם לא
רע:
רציתי ללכת לאינדינגב, אבל לא היתה לי מוטיבציה לארגן כלום.
תכננתי ללכת להופעה של The Jesus and Mary Chain, אבל בגלל מזל נאכס זה לא יצא לפועל.
גם לתכנית החלופית שלי ליום חמישי לא מצאתי שותפים.
תכננתי לפגוש חברה בפאב בשישי, אבל היא היתה חולה.
רציתי ללכת להופעה כלשהי במוצ"ש, אבל לא הספקתי.
סגרו את הגלידריה האהובה עלי.
טוב:
מלא מלא מלא עבודה, וכבר לא אכפת לי.
זה לא שאני לא עושה המון שעות נוספות, אבל לא כמו לפני חצי שנה, וגם לא ממש מזיז לי אם לא סיימתי את העבודה בסוף היום, היא לא תברח לשום מקום. אני אוהבת את השינוי המחשבתי הזה.
חברה ישנה אצלי בשישי, ובשבת במשך 12 שעות נטו (לא מחשיבה את ארוחת הצהריים) ענינו ביחד על סעיף אחד בעבודה שהיא צריכה להגיש כדי לסיים את התואר - תכנון מוצר כלשהו. זה היה מבאס להכלא בבית כל השבת, זה היה מתיש (בעיקר עבורה, כי אני עשיתי דברים אחרים תוך כדי), רבנו, צעקנו, התעצבנו, התקוטטנו וב11 בלילה סיימנו את העבודה כמו גדולות, ואפילו היינו די מרוצות ממנה. לשם שינוי הרגשתי שאני קצת יעילה בעולם.
בשבוע שעבר הרגשתי טוב לשם שינוי, וגם השלמתי המון שעות שינה.
בכלל - מזג האויר השתנה וסוף סוף אפשר לנשום בערבים. אפילו התחלתי לישון עם שמיכה!
למרות זאת במהלך היום חום איימים אצלי בבית, ואת העבודה היינו צריכות לעשות עם מאוורר, כדי לא להתאדות. עד מתי???
סתם
שיר