שלי
וואו - מלא זמן לא כתבתי כאן!
טוב, אז...
טוב
חזרתי משבועיים מדהימים באתיופיה!
היה טיול מעולה במדינה מקסימה ובעיתוי מצויין.
ההורים שלי עשו לי הפתעה ובאו לאסוף אותי משדה התעופה. בחיים לא הייתי מעלה על דעתי שהם יעשו משהו כזה.
שלושה ימים אחרי שחזרתי, נסעתי עם חברה לנופש חברה של שלושה ימים בדרום, וחזרתי רק עכשיו.
כמובן שהיה מצויין (יחסית לנופש חברה כמובן, זה לא הנופש שאני הייתי מפרגנת לעצמי), עם המון אנשים מקסימים, במלון יוקרתי להחריד, אוכל אלוהי והמון שעות שינה.
רע
היה רגוע בעבודה, ואז טסתי לשבועיים לחו"ל, חזרתי והמייל שלי נראה כמו אחרי הפצצה אטומית.
בשניה שסיימתי לאכול עם ההורים אחרי שהם החזירו אותי מהשדה פרגנתי לי זמן איכות עם המחשב של העבודה, ועד שלא עברו כמה שעות טובות, לא התפנתי אפילו להרים טלפון לחברים.
אפילו את מה שקרה בפורום בשלושת השבועות האחרונים סיימתי לקרוא רק היום.
בעבודה צפוי עומס נוראי כל החודש, והשבוע הייתי בחצי יום מחלה מתוך שני הימים שנותרו לי לעבוד. יופי...
חליתי. הרגשתי זוועה השבוע. את היוגה עשיתי עם עיניים עצומות בגלל סחרחורות, במקום לרוץ כמו שתכננתי, הקאתי את נשמתי ביום שאחרי, וביום הבא הגעתי לעבודה בגלל ישיבה שהתבטלה, ואז אחרי שבמשך שלוש שעות הדפסתי לי "שעורי בית" חזרתי הביתה לעבוד מהבית. יופי...
לפחות עכשיו אני פחות או יותר בסדר.
האוכל באתיופיה היה זוועתי ברמות קשות. אין לי מושג איך אנשים מצליחים להעביר חיים שלמים (או אפילו שבוע) עם האוכל מחריד הזה, וזה היה החלק הכי מבאס בטיול. אולי בגללו חליתי.
גם הפרעושים היו מבאסים כשחושבים על זה.
ה
שיר שמתנגן לי כבר איזה חודש בראש (ולאו דוקא בלל שהוא כ"כ מוצלח)