פיית ההגשמות
New member
סיכום רגע לפני
שלום לכולם, אני קוראת בפורום, אבל לא נוטה להיכנס לדיונים. לקראת הסוף, מדגדג לי להביע עמדה, אז הכנתי רשימה מנומקת היטב. מקווה שתיהנו. ארבעת השורדים האחרונים הם ללא ספק השורדים הראויים ביותר להגיע אל הגמר. כל אחד, בדרך שעבר, עשה משהו טוב, כמו שאומר גיא זוארץ, אם הם הגיעו לסוף. אף אחד מהם לא הגיע מתוך רחמים או מאין ברירה. אף אחד לא נגרר על גבו של האחר, לא נסחב. אף אחד לא ריצף את דרכו בשרשרות חסינות. אחד אחד הם עבדו כל אחד בדרכו שלו. ובפרק האחרון, בצדק פואטי הבחורה שתמיד הלכה עם הרוב, נבחרה ללכת פה אחד של ארבע מתוך ארבע קולות נגדה. זה לא מקרי. שי – הנחש הכי נאמן שי התחיל את דרכו, כסופר תוקפן. איומי הרצח שלחש באוזנה של מיטל היו רק ההתחלה לשלטון הטרור שנקט בשבט. בהתחלה, לא יכולתי לסבול אותו על המרקע שלי. בגלל זה אין לי הרבה מה לומר על תחילת דרכו במשחק. רק איכסה. הקערה התחילה להתהפך, בהדחה של אבי, כאשר הוא תמרן את כולם להצביע לאבי ולא רשם את שמו על הפתק. באותו רגע הבנתי שנאמנות היא שם המשחק אצלו וכיבדתי אותו על כך. עדיין דרכו התוקפנית לא נעמה לי, אבל סימנתי וי קטן של נאמנות. ההדחה של ליעד ותשובתו לשאלה, חשפה את שי. הוא אמר לה שלטלכו הוא נתן מילה ולה לא. זה נכון, אבל היה משהו מעבר לזה. טלכו הציל אותו מהדחה, ושי יודע לתגמל בנדיבות כמו גם באכזריות. אבל את זה הוא לא אמר, כדי לא לפגוע בליאורה ולגרום לה להבין שהוא פעל יחד עם טלכו בהדחה של אביגייל. בתשובה הקצרה, שי הוכיח כיצד כל מילה שלו מחושבת בדיוק רב, הוא לא אומר דבר שאינו מתוכנן לו מראש. לאורך הפרקים, שי נלחם במשימות, ולא ויתר, הוא קרא את המפה, הדיח את מי שאיים עליו וביקש מזיו להרגיע. הוא גילה נחישות והתמדה בעיקר בכל הנוגע לשמירת קלפי המשחק צמודים חזק חזק לחזהו. הוא לא מספר לנו ולא להפקה את התכנון האמיתי שלו, וברור שזה קיים אצלו. הוא יודע היטב, שלמרות התוקפנות שהפגין, הוא הראה גם רגישות ואכפתיות. הוא היה אמיתי, כשדאג לאביטל שנפלה והיה אמיתי גם כשראשו היה בסכנת התזה. הרצון שלו להשאיר את טומי במשחק נובע מההערכה שהוא רוחש כלפיו ולא מתוך טעות. הוא יודע שהדחה של טומי תעלה לו ביוקר אצל המושבעים ואבל בעיקר, לדעתי, הוא מעדיף לנצח את טומי בקרב פנים אל פנים, כמו גברים, לא כמו שפנים. זה יכול לעלות לו במיליון. הוא בטוח ירוויח את הכבוד. טומי – התום שאבד והחיוך שעבד. כשטלכו זרק במועצה הקודמת של השבט שיש טומי של השבט ויש טומי של מועצת השבט זה הדליק נורה אדומה, ובמועצה האחרונה, היה ברור שהוא צודק. טומי של יומיום, הוא בחור חביב, נעים הליכות, טוב לב, עם חיוך ענק השפתיים, ובניגוד להדס הוא לא מעצבן אף אחד. להפך. הוא גורם לכולם להעריך אותו, את נחישותו, את חוסנו הפיזי והנפשי גם יחד. אבל במועצות, הוא מרשה לעצמו לומר את שעל ליבו, ומתגלה שיש שם לא מעט. טומי לא צבוע ובטח שלא תככן, אבל הוא מהלך בעדינות בין הטיפות ויודע לשמור הרבה בבטן, לחייך, ולהגיב במועד המתאים. מה שלא הורג - מחשל, ואצל טומי, שהצליח להינצל מכמה וכמה הדחות במחיר פרידה מחבריו, רואים שהתבגר עם כל פרידה שכזו. הפרידה הראשונה והכואבת היתה מטל ירוק. למרות שהוא נשבר בה מעט, וחש אבוד ללא ברית יציבה, הוא מיהר להזדקף, לעמוד על הרגליים ולחזור לזירה להילחם. הוא פנה אל אביגייל ויצר ברית חדשה. הברית הזו היתה אמיתית יותר, יציבה יותר, ובלתי ניתנת להתרה. היפה אצל טומי, שהוא העדיף להאמין לטוב ולצאת פרייאיר מאשר להאמין לרוע ולצאת נחש. עד שהוא פגש את טלכו. טומי התבגר, התחשל, הוא השיל מעליו מהתום הילדותי אבל בלי לוותר על החיוך ועל טוב הלב שאפיינו אותו. נחישותו, חביבותו והתהליך שעבר הם שהובילו אותו לכך שהוא עומד על קו הסיום בחיוך של מנצח אמיתי. הוא לא שם בגלל חסינויות. הוא שם בגלל שברגע האמת, גם הנחשים העדיפו מתמודד ראוי ונאמן מולם. ליאורה- יחי הברית הנשית אם יש מישהו שליאורה פגעה בו במשחק במיוחד, הרי זהו קריספל שצריך לתבוע אותה על אובדן שלוותו הנפשית. ליאורה, אישה בת 50, חדורת אמביציה ויכולות מרשימות לעצבן השאירה אותו על האי, רק כדי לראות את יריבתה ריקי מנופפת להם לשלום וחוזרת כעבור איקס פרקים שוב, ושוב בוחרת שבטים ושוב בוחרת בה להיות צרתה. ליאורה דיברה על ברית נשית, אך בפועל פעלה להדחתן של הנשים על האי. התנהלותה של ליאורה, שגדלה לבד את ילדיה, ויודעת דבר או שניים על התמודדות עם אתגרים, היתה גברית, חדה וחותכת. היא לא נחה על זרי הדפנה ולא נתנה לאף אחד להגיד לה מה לעשות, בניגוד לריקי שהקריבה את עצמה למען שי, ליאורה חיפשה דרכים עוקפות מאחזים. הגברים בשבט ידעו איך לדבר איתה שי וטלכו כמו אישה נחשקת ומחוזרת. טומי ואוהד – כמו אמא. הבנות, החזירו אותה למציאות – היא אישה בת חמישים שראוי שתנהג כמו אישה בת חמישים. וליאורה חתכה אותן מיידית. ליאורה, כפי הנראה עם אינטואיציות נשיות ידעה לזהות שינויים ולעבור מברית אחת לשנייה, מבלי למצמץ. אין לה חברים. יש לה עבודה לעשות והיא עושה אותה על הצד הטוב ביותר. ליאורה, תיחמנה, ועיוותה, והקשיבה ונמרחה ומצאה את עצמה תמיד בצד המנצח. טלכו – הדרך הארוכה ביותר - בישיבה טלכו התחיל על הספסל. כבר במשימה הראשונה הוא היה הראשון שהפיל את המשקולת. הוא טען שהוא לא מתכנן לנצח, ומצא עצמו אחר כבוד באי המודחים. הוא נראה תימהוני ביותר כשתחתונים בלבד לגופו, ושיערו הליפתי משהו, מתבדר ברוח. מי חשב עליו אז כגאון אסטרטגי? ליעד. והדבר החכם ביותר שעשתה והיחידי היה שחברה אליו באי המודחים. כשטלכו חזר והתבקש לבחור באיזה שבט הוא רוצה להיות, הוא בחר בלי היסוס בטינאגו. קאראו, הוא אמר, שלחו אנשים טובים לאי המודחים, אז מוטב לרחק ממנו. באותה נשימה הוא בחר זיו. למען האמת, בשלב ההוא לא היתה לו ברירה, ובזמן אמת ההפרדה בין שי לזיו היתה הכרחית. בדיעבד ניתן לומר שבמקום שני גברים כוחניים ששולטים בשבט קיבלנו שלושה. שוין, לפחות זיו עזב מתי שהוא. טלכו עשה רושם חיובי ביותר של איש עקרונות, אדם בעל מוסר גבוה ולכן מפתיע היה שהוא דחה את ידו המושטת לשלום של טל ירוק וברית הראויים. הוא בחר להישאר עם שני בני ברית, אימפולסיביים, חסרי טקט, תובעניים, אנוכיים, ותוקפניים, שהצליחו לערער אפילו את טומי השליו בדרך כלל. נטלי הבינה באיזו ברית מרופשת היא לכודה, מלמלה כמה דברים על בעל וילדים והסתלקה. היא לא אמרה דבר על בועליה באי, אבל המבט המבוהל בעיניה, כשזיו חיבק אותה מהצוואר אמר הכול. וזיו, שהיכולת לראות מישהו מעבר לעצמו שווה אפס, העז לכעוס עליה שהיא נוטשת אותו. חטא ההיבריס המפורסם של טלכו, תפס נפח רב בהתנהלותו של טלכו שהמשיך, גם אחרי שחטף סטירה להאמין שהוא שולט בגורלות השורדים. לזכותו ייאמר, שאת מירב האנרגיה הוא הוציא למען הצלתם של בני בריתו, וכשהגיע רגע האמת והוא נזקק להגנה לעצמו, הוא בזבז כמעט, את כל הקרדיט שלו. כמעט, כי עדיין נשאר לו את שי. ניתן לומר, בסיכום, ששי וטומי שמרו על הכוח שלהם לאורך כל הדרך ומהתחלה הם היו חזקים, יציבים ומסומנים. טלכו שלט ביד רמה בתחילת האיחוד, ומסיים חסר מילים בעמדה של נחיתות ואילו ליאורה התחילה בתחתית והתקדמה עם הזמן לעמדת מפתח. הגמר יהיה מעניין.
שלום לכולם, אני קוראת בפורום, אבל לא נוטה להיכנס לדיונים. לקראת הסוף, מדגדג לי להביע עמדה, אז הכנתי רשימה מנומקת היטב. מקווה שתיהנו. ארבעת השורדים האחרונים הם ללא ספק השורדים הראויים ביותר להגיע אל הגמר. כל אחד, בדרך שעבר, עשה משהו טוב, כמו שאומר גיא זוארץ, אם הם הגיעו לסוף. אף אחד מהם לא הגיע מתוך רחמים או מאין ברירה. אף אחד לא נגרר על גבו של האחר, לא נסחב. אף אחד לא ריצף את דרכו בשרשרות חסינות. אחד אחד הם עבדו כל אחד בדרכו שלו. ובפרק האחרון, בצדק פואטי הבחורה שתמיד הלכה עם הרוב, נבחרה ללכת פה אחד של ארבע מתוך ארבע קולות נגדה. זה לא מקרי. שי – הנחש הכי נאמן שי התחיל את דרכו, כסופר תוקפן. איומי הרצח שלחש באוזנה של מיטל היו רק ההתחלה לשלטון הטרור שנקט בשבט. בהתחלה, לא יכולתי לסבול אותו על המרקע שלי. בגלל זה אין לי הרבה מה לומר על תחילת דרכו במשחק. רק איכסה. הקערה התחילה להתהפך, בהדחה של אבי, כאשר הוא תמרן את כולם להצביע לאבי ולא רשם את שמו על הפתק. באותו רגע הבנתי שנאמנות היא שם המשחק אצלו וכיבדתי אותו על כך. עדיין דרכו התוקפנית לא נעמה לי, אבל סימנתי וי קטן של נאמנות. ההדחה של ליעד ותשובתו לשאלה, חשפה את שי. הוא אמר לה שלטלכו הוא נתן מילה ולה לא. זה נכון, אבל היה משהו מעבר לזה. טלכו הציל אותו מהדחה, ושי יודע לתגמל בנדיבות כמו גם באכזריות. אבל את זה הוא לא אמר, כדי לא לפגוע בליאורה ולגרום לה להבין שהוא פעל יחד עם טלכו בהדחה של אביגייל. בתשובה הקצרה, שי הוכיח כיצד כל מילה שלו מחושבת בדיוק רב, הוא לא אומר דבר שאינו מתוכנן לו מראש. לאורך הפרקים, שי נלחם במשימות, ולא ויתר, הוא קרא את המפה, הדיח את מי שאיים עליו וביקש מזיו להרגיע. הוא גילה נחישות והתמדה בעיקר בכל הנוגע לשמירת קלפי המשחק צמודים חזק חזק לחזהו. הוא לא מספר לנו ולא להפקה את התכנון האמיתי שלו, וברור שזה קיים אצלו. הוא יודע היטב, שלמרות התוקפנות שהפגין, הוא הראה גם רגישות ואכפתיות. הוא היה אמיתי, כשדאג לאביטל שנפלה והיה אמיתי גם כשראשו היה בסכנת התזה. הרצון שלו להשאיר את טומי במשחק נובע מההערכה שהוא רוחש כלפיו ולא מתוך טעות. הוא יודע שהדחה של טומי תעלה לו ביוקר אצל המושבעים ואבל בעיקר, לדעתי, הוא מעדיף לנצח את טומי בקרב פנים אל פנים, כמו גברים, לא כמו שפנים. זה יכול לעלות לו במיליון. הוא בטוח ירוויח את הכבוד. טומי – התום שאבד והחיוך שעבד. כשטלכו זרק במועצה הקודמת של השבט שיש טומי של השבט ויש טומי של מועצת השבט זה הדליק נורה אדומה, ובמועצה האחרונה, היה ברור שהוא צודק. טומי של יומיום, הוא בחור חביב, נעים הליכות, טוב לב, עם חיוך ענק השפתיים, ובניגוד להדס הוא לא מעצבן אף אחד. להפך. הוא גורם לכולם להעריך אותו, את נחישותו, את חוסנו הפיזי והנפשי גם יחד. אבל במועצות, הוא מרשה לעצמו לומר את שעל ליבו, ומתגלה שיש שם לא מעט. טומי לא צבוע ובטח שלא תככן, אבל הוא מהלך בעדינות בין הטיפות ויודע לשמור הרבה בבטן, לחייך, ולהגיב במועד המתאים. מה שלא הורג - מחשל, ואצל טומי, שהצליח להינצל מכמה וכמה הדחות במחיר פרידה מחבריו, רואים שהתבגר עם כל פרידה שכזו. הפרידה הראשונה והכואבת היתה מטל ירוק. למרות שהוא נשבר בה מעט, וחש אבוד ללא ברית יציבה, הוא מיהר להזדקף, לעמוד על הרגליים ולחזור לזירה להילחם. הוא פנה אל אביגייל ויצר ברית חדשה. הברית הזו היתה אמיתית יותר, יציבה יותר, ובלתי ניתנת להתרה. היפה אצל טומי, שהוא העדיף להאמין לטוב ולצאת פרייאיר מאשר להאמין לרוע ולצאת נחש. עד שהוא פגש את טלכו. טומי התבגר, התחשל, הוא השיל מעליו מהתום הילדותי אבל בלי לוותר על החיוך ועל טוב הלב שאפיינו אותו. נחישותו, חביבותו והתהליך שעבר הם שהובילו אותו לכך שהוא עומד על קו הסיום בחיוך של מנצח אמיתי. הוא לא שם בגלל חסינויות. הוא שם בגלל שברגע האמת, גם הנחשים העדיפו מתמודד ראוי ונאמן מולם. ליאורה- יחי הברית הנשית אם יש מישהו שליאורה פגעה בו במשחק במיוחד, הרי זהו קריספל שצריך לתבוע אותה על אובדן שלוותו הנפשית. ליאורה, אישה בת 50, חדורת אמביציה ויכולות מרשימות לעצבן השאירה אותו על האי, רק כדי לראות את יריבתה ריקי מנופפת להם לשלום וחוזרת כעבור איקס פרקים שוב, ושוב בוחרת שבטים ושוב בוחרת בה להיות צרתה. ליאורה דיברה על ברית נשית, אך בפועל פעלה להדחתן של הנשים על האי. התנהלותה של ליאורה, שגדלה לבד את ילדיה, ויודעת דבר או שניים על התמודדות עם אתגרים, היתה גברית, חדה וחותכת. היא לא נחה על זרי הדפנה ולא נתנה לאף אחד להגיד לה מה לעשות, בניגוד לריקי שהקריבה את עצמה למען שי, ליאורה חיפשה דרכים עוקפות מאחזים. הגברים בשבט ידעו איך לדבר איתה שי וטלכו כמו אישה נחשקת ומחוזרת. טומי ואוהד – כמו אמא. הבנות, החזירו אותה למציאות – היא אישה בת חמישים שראוי שתנהג כמו אישה בת חמישים. וליאורה חתכה אותן מיידית. ליאורה, כפי הנראה עם אינטואיציות נשיות ידעה לזהות שינויים ולעבור מברית אחת לשנייה, מבלי למצמץ. אין לה חברים. יש לה עבודה לעשות והיא עושה אותה על הצד הטוב ביותר. ליאורה, תיחמנה, ועיוותה, והקשיבה ונמרחה ומצאה את עצמה תמיד בצד המנצח. טלכו – הדרך הארוכה ביותר - בישיבה טלכו התחיל על הספסל. כבר במשימה הראשונה הוא היה הראשון שהפיל את המשקולת. הוא טען שהוא לא מתכנן לנצח, ומצא עצמו אחר כבוד באי המודחים. הוא נראה תימהוני ביותר כשתחתונים בלבד לגופו, ושיערו הליפתי משהו, מתבדר ברוח. מי חשב עליו אז כגאון אסטרטגי? ליעד. והדבר החכם ביותר שעשתה והיחידי היה שחברה אליו באי המודחים. כשטלכו חזר והתבקש לבחור באיזה שבט הוא רוצה להיות, הוא בחר בלי היסוס בטינאגו. קאראו, הוא אמר, שלחו אנשים טובים לאי המודחים, אז מוטב לרחק ממנו. באותה נשימה הוא בחר זיו. למען האמת, בשלב ההוא לא היתה לו ברירה, ובזמן אמת ההפרדה בין שי לזיו היתה הכרחית. בדיעבד ניתן לומר שבמקום שני גברים כוחניים ששולטים בשבט קיבלנו שלושה. שוין, לפחות זיו עזב מתי שהוא. טלכו עשה רושם חיובי ביותר של איש עקרונות, אדם בעל מוסר גבוה ולכן מפתיע היה שהוא דחה את ידו המושטת לשלום של טל ירוק וברית הראויים. הוא בחר להישאר עם שני בני ברית, אימפולסיביים, חסרי טקט, תובעניים, אנוכיים, ותוקפניים, שהצליחו לערער אפילו את טומי השליו בדרך כלל. נטלי הבינה באיזו ברית מרופשת היא לכודה, מלמלה כמה דברים על בעל וילדים והסתלקה. היא לא אמרה דבר על בועליה באי, אבל המבט המבוהל בעיניה, כשזיו חיבק אותה מהצוואר אמר הכול. וזיו, שהיכולת לראות מישהו מעבר לעצמו שווה אפס, העז לכעוס עליה שהיא נוטשת אותו. חטא ההיבריס המפורסם של טלכו, תפס נפח רב בהתנהלותו של טלכו שהמשיך, גם אחרי שחטף סטירה להאמין שהוא שולט בגורלות השורדים. לזכותו ייאמר, שאת מירב האנרגיה הוא הוציא למען הצלתם של בני בריתו, וכשהגיע רגע האמת והוא נזקק להגנה לעצמו, הוא בזבז כמעט, את כל הקרדיט שלו. כמעט, כי עדיין נשאר לו את שי. ניתן לומר, בסיכום, ששי וטומי שמרו על הכוח שלהם לאורך כל הדרך ומהתחלה הם היו חזקים, יציבים ומסומנים. טלכו שלט ביד רמה בתחילת האיחוד, ומסיים חסר מילים בעמדה של נחיתות ואילו ליאורה התחילה בתחתית והתקדמה עם הזמן לעמדת מפתח. הגמר יהיה מעניין.
