נדירליאל
Well-known member
יכול להיות שיש הסברים פסיכולוגיים, סוציולוגיים ואנתרופולוגיים ליצירת סדרות טלוויזיה העוסקות בגברים שנולדו בשלהי המאה הקודמת, שנות ה- 80 או ה- 90 המוקדמות. אני גם צופה בסדרת אנימציה איטלקית בנטפליקס שעוסקת בגבר שנולד בשנות ה- 80 וחייו בהווה, כסף קטן.
שתי הסדדרות שעליהן אני רוצה לכתוב הן:
אחת בריטית - Half Man השנייה אמריקאית - DTF- St. Louis
כל אחת מתקיימת בעולם שונה ואחר הן מבחינה ז'אנרית והן מבחינת הנושאים שכל אחת נוגעת בהם.
עם זאת -
שתיהן עוסקות בקשרים בין גברים. קשרים רגשיים מורכבים שפעם אולי חששו מהם מאוד.
הסדרה הבריטית HALF MAN שנוצרה ע"י רצ'רד גאד בודקת מערכת יחסים בין שני גברים, שאמהותיהן היו זוג לסביות שחיו יחד והם נאלצו כנערים מתבגרים לחלוק חדר, תיכון וכו'
הסדרה עוקבת אחר מערכת היחסים מבוססת אלימות רגשית ומניפולציות רגשיות בלתי פוסקות. הסדרה מציבה גבר "סטרייט" וגבר "גיי", שמכחיש לאורך זמן את מיניותו ובודקת את גבולות "הכוח" ואפשרויות התקשורת הרגשית ביניהם.
בחציה הראשון נבנית מערכת יחסים בה יש תוקפן וקורבן, בפרק המעבר לחציה השני, פרק רביעי התמונה מתהפכת לגמרי ולא ברור מי הוא התוקפן ומי הקורבן, מי המניע של מערכת יחסים זו.
הסדרה מבחינת הזמן מתקיימת בשני מישורים:
זמן החתונה של אחד האחים, וחזרה בזמן להתפתחות היחסים שהובילו לרגע מסויים מאוד בחתונה.
הסדרה פותחת בסצינת הסיום של מערכת היחסים, אותו רגע מסוים בחתונה. כמו בטרגדיה, בה הסוף ידוע מראש, מוקד הענין עובר למעשה האומנותי ולא ל"מתח העלילתי-הדרמטי".
הדמויות מעוצבות היטב, השחקנים טובים, אין נטייה להגזמה בשל הסצינות הטעונות רגשית, האלימות באחד הפרקים מופיעה כריקוד - כלומר, המשיכה אל "המסעיר", "הדרמטי" מאוזנת היטב, כך שזו לא סדרה "מפחידה" אם כי קשה לצפייה.
הסדרה האמריקאית DTF, St. Louis שנוצרה ע"י סטיבן קונרד מתרחשת בעולם אחר מבחינה תרבותית, כלכלית או התיחסות להיבטים מיניים. נהפוך הוא.
הסדרה מעוצבת כסדרת פשע, בה זוג בלשים חוקרים מקרה מוות של גבר.
כמו בסדרה הבריטית, הסיום מוצג לפנינו יחסית די מהר, כך שמרבית תשומת הלב מוקדשת לתהליך פיענוח המוות והרחבה מעמיקה לדמויות המרכזיות באירוע זה. הסדרה היא בעצם הוידויים של אחת הדמויות בחקירה במשטרה על מערכת היחסים שלו עם הגבר השני, רעייתו והילד שלהם. זו סדרה מינורית מאוד שמבקשת מהצופה סבלנות רבה, יכולת לזהות את מרכיבי מערכת היחסים העדינה הזו, את מהות ה"אהבה" בין שני גברים שאיננה גופנית, רומנטית או אחרת. הסדרה גם מנפצת תפיסות על "בגידה, אמון, מציצנות\,, היא גם מבהירה את "מהות הטוב" ואת המחירים שהוא גובה.
אני ממליץ בפה מלא על צפייה בשתיהן, אפילו במקביל על מנת להתחיל לרדת לעומק של מודלים גבריים בתוכם גברים חיים, מתפקדים ומסכימים ל"תפקידי המגדר". מהן הדרכים שיש לגבר מודרני, אם בכלל, לפרוץ קירות המגדר הנוקשים, גם בחברה המתירנית, האומנם?, בה אנו חיים.
שתי הסדדרות שעליהן אני רוצה לכתוב הן:
אחת בריטית - Half Man השנייה אמריקאית - DTF- St. Louis
כל אחת מתקיימת בעולם שונה ואחר הן מבחינה ז'אנרית והן מבחינת הנושאים שכל אחת נוגעת בהם.
עם זאת -
שתיהן עוסקות בקשרים בין גברים. קשרים רגשיים מורכבים שפעם אולי חששו מהם מאוד.
הסדרה הבריטית HALF MAN שנוצרה ע"י רצ'רד גאד בודקת מערכת יחסים בין שני גברים, שאמהותיהן היו זוג לסביות שחיו יחד והם נאלצו כנערים מתבגרים לחלוק חדר, תיכון וכו'
הסדרה עוקבת אחר מערכת היחסים מבוססת אלימות רגשית ומניפולציות רגשיות בלתי פוסקות. הסדרה מציבה גבר "סטרייט" וגבר "גיי", שמכחיש לאורך זמן את מיניותו ובודקת את גבולות "הכוח" ואפשרויות התקשורת הרגשית ביניהם.
בחציה הראשון נבנית מערכת יחסים בה יש תוקפן וקורבן, בפרק המעבר לחציה השני, פרק רביעי התמונה מתהפכת לגמרי ולא ברור מי הוא התוקפן ומי הקורבן, מי המניע של מערכת יחסים זו.
הסדרה מבחינת הזמן מתקיימת בשני מישורים:
זמן החתונה של אחד האחים, וחזרה בזמן להתפתחות היחסים שהובילו לרגע מסויים מאוד בחתונה.
הסדרה פותחת בסצינת הסיום של מערכת היחסים, אותו רגע מסוים בחתונה. כמו בטרגדיה, בה הסוף ידוע מראש, מוקד הענין עובר למעשה האומנותי ולא ל"מתח העלילתי-הדרמטי".
הדמויות מעוצבות היטב, השחקנים טובים, אין נטייה להגזמה בשל הסצינות הטעונות רגשית, האלימות באחד הפרקים מופיעה כריקוד - כלומר, המשיכה אל "המסעיר", "הדרמטי" מאוזנת היטב, כך שזו לא סדרה "מפחידה" אם כי קשה לצפייה.
הסדרה האמריקאית DTF, St. Louis שנוצרה ע"י סטיבן קונרד מתרחשת בעולם אחר מבחינה תרבותית, כלכלית או התיחסות להיבטים מיניים. נהפוך הוא.
הסדרה מעוצבת כסדרת פשע, בה זוג בלשים חוקרים מקרה מוות של גבר.
כמו בסדרה הבריטית, הסיום מוצג לפנינו יחסית די מהר, כך שמרבית תשומת הלב מוקדשת לתהליך פיענוח המוות והרחבה מעמיקה לדמויות המרכזיות באירוע זה. הסדרה היא בעצם הוידויים של אחת הדמויות בחקירה במשטרה על מערכת היחסים שלו עם הגבר השני, רעייתו והילד שלהם. זו סדרה מינורית מאוד שמבקשת מהצופה סבלנות רבה, יכולת לזהות את מרכיבי מערכת היחסים העדינה הזו, את מהות ה"אהבה" בין שני גברים שאיננה גופנית, רומנטית או אחרת. הסדרה גם מנפצת תפיסות על "בגידה, אמון, מציצנות\,, היא גם מבהירה את "מהות הטוב" ואת המחירים שהוא גובה.
אני ממליץ בפה מלא על צפייה בשתיהן, אפילו במקביל על מנת להתחיל לרדת לעומק של מודלים גבריים בתוכם גברים חיים, מתפקדים ומסכימים ל"תפקידי המגדר". מהן הדרכים שיש לגבר מודרני, אם בכלל, לפרוץ קירות המגדר הנוקשים, גם בחברה המתירנית, האומנם?, בה אנו חיים.
נערך לאחרונה ב: