dirty boots
New member
סיכום: פרל ג'אם ../images/Emo13.gif
[האלבום לצערי נמחק מהמחשב אז אני קצת מטושטש בקטע של השירים, אבל ננסה
] הצד השלילי: תמיד תהיה להקה אחת מתוך הלהקות המרכזיות בגראנג' שמישהו לא יאהב, פעם פרל ג'אם, פעם סאונדגארדן, פעם נירוונה, וכיוצא בזה. יש כאלה שלא סובלים במיוחד את פרל ג'אם\לא מתחברים אליהם, ואת הדיסק הזה הם רק "מחבבים", שמעו את ג'רמי ואהבו, וואנס ואלייב מגניבים ופורץ' חביב נורא, אבל זהו. הם לא התחברו לקול של אדי, לנגינה, לשירים עצמם, וחשבו שהאלבום הוא סופר אוברייטד, ושמשהו בריבת הפנינים הזה לא עובד. נוסחת אם טי וי, הם אמרו. הצד החיובי: לא רק שהאלבום זכה להכרה מלאה ולפירסום שפרל ג'אם לא ידעו מאיפה הוא צץ והגיע, הוא השפיע בצורה חזקה על סצינת הגראנג' [ובהמשך, סביר להניח שגם על להקות פוסט גראנג']. באלבום אדי כותב על אבא שלו ועל עוד שלל נושאים (ד'רמי מדבר על מקרה ספציפי שבו ילד התאבד מול כל הכתה שלו), שנקלטו חזק מסיאטל ועד להתשפשטות הכלל ארצית. הרבה מאנשי הפורום קבעו שהם אוהבים את האלבום מאוד (למרות שהוא נחרש), ושזה אלבום חשוב שנחשב כבר לקונצנזוס בסצינת הגראנג'. בשורה התחתונה, Ten הוא אלבום חשוב, שהשפיע על הרבה אנשים והיה חלק חשוב בגראנג' ונכנס לתודעה של שנת 1991. אם אתם אוהבים את זה או לא, זה כבר משהו אחר לגמרי
.
[האלבום לצערי נמחק מהמחשב אז אני קצת מטושטש בקטע של השירים, אבל ננסה
Tool - prison sex