סיכום משתה לעורבים
טוב אז יש הרבה מה לרשום, נתחיל מהשם.
משתה לעורבים - שם שהוא לא פחות מגאוני. הוא מתאר בצורה כל כך מושלמת את התקופה שמתוארת בספר, ואת מעשי הדמויות, שלא מאפיינים שום ספר פנטזיה אחר. בשר הטבעות יצאו למלחמות על החיים והחופש והמלחמה הייתה הגאווה שלהם, לעומת זאת פה מרגישים את האמיתיות וההרסניות של המלחמה, הערים המוחרבות, הרוצחים שהם למעשה אבירים, שדות שרופים, ועורבים שטורפים בכל פינה, אני חושב שהקונספט המאוד מקורי הזה הוא אחד מנקודות הזכות הגדולות של הספר.
הכתיבה גם היא איכותית והספר די סוחף, אבל עדיין הפופולריות שלו היא לא כמו של הקודמים. למה? אני חושב ששלושת הדברים החסרים ביותר הם:
דמויות הרואיות - לרגעים הרגשתי שאני קורא את עלובי החיים שכל דמות מסכנה או פתטית בדרכה שלה וזה מה שמניע אותם. חסרים דמויות כאלו כמו דיינריז, ג'ון וכו... גם רגעים הירואים בסגנון הקרב על קאסל בלאק/חתונה אדומה חסרים, רגעים כאלו שאחרי שאתה קורא אותם אתה אומר וואאווו.
התפתחויות עלילתיות - אולי זה בגלל מספר הדמויות המצומצם אבל כל האירועים שמתרחשים בממלכה מגיעים עלינו מרחוק, בדרך כלל מסרסיי ששומעת ממישהו מה קרה במקום אחר. זה לא כמו בספרים הראשונים שהיינו עדים בעצמנו להרבה קרבות גדולים, ומהלכים מרהיבים.
פואנטה - אני די הרגשתי, שלכל הספר הזה חסר שורה תחתונה, התכלס, האמירה של הסופר. כלומר הרגשתי את זה בתיאור המצב אחרי המלחמה, אבל אם נסתכל על כל דמות ספציפית נראה שלא קרה איתם איזה משהו שגרם להם להגיע לשיא הפונצנציאל שלהם, או לשיא הייעוד שלשמו הם הוכנסו לספרים. שלא נדבר על הסוף שעליו ארחיב בהמשך.
פירוט קצרצר על הדמויות:
1)סרסיי - היה מעניין אין ספק, אולי הדמות המוצלחת ביותר של הספר, מה שכן היה אפשר להריח את המפלה שלה מקילומטרים, ברמה שידעתי שהולך לקרות לה משהו ממש רע כבר מעמוד 300 בערך.
2)ג'ים - אהבתי אותו בספר השלישי, אבל בספר הזה הוא היה פשוט מעפן, אתה לאניסטר לא אח לבן. ואני לא מאמין בשום אופן שהוא לא ילך לעזור לסרסיי. הוא כל הזמן מדבר על איך שהוא השתנה אבל ממשיך להתנהג באותו אופן שחצן ומתנשא, והפרקים שלו לרוב שיעממו אותי.
3)בריאן - מצד אחד בפרקים שלה הייתי ממש במתח, מצד שני גם בפרקים האלו הרגשתי חוסר בפואנטה ובהתקדמות של הדמות. אם כמה שאני אוהב אותה אני באמת מקווה שלא הורידו אותה מהעץ ושהיא באמת מתה, או שאולי נגלה בספר האחרון שהיא בחיים. אם נראה אותה בספר הבא זה סתם יהיה מריחה שתגרום לי לשנוא אותה.
4)סאמול - גם אחד האהובים עליי, אצלו היה גם קו עלילה מפתיע וגם התקדמות כדמות.
5) אריה - היו לה בערך 3 פרקים כל הספר, פרקים טובים ומעניינים, אבל ההרגשה היא שאין שום קשר לעלילת משחקי הכס, ושזהו איזשהוא ספין אוף על אריה סטארק.
6) סאנסה = גם לה היו איזה 3 פרקים רק, פרקים לא מפילים, היא דמות שמתחילה לשעמם, גם הדברים המעניינים שקורים בפרקים שלה הם תוצאות של פטיר, קיצר היה עדיף שכבר פטיר היה מקבל POV, ולדעתי בסוף הם לא יאחדו את הצפון ואת הבקעה והכול ישאר לא יותר מהתפתחות שנועדה להשאיר אותנו במתח עד הספר הבא.
7)דורנים - אדייר, אני אומנם פתחתי תאוריה על הקשר בין דאינריז לדורן עוד מאותו פרק בספר השני שהיא ביקרה במקדש, אבל ממש לא תיארתי לעצמי שזאת קנוניה שנרקמת לאורך שנים, אני ממש אוהב את אריין, לעומת אוטח שאני ממש לא אוהב.
8)איי הברזל - זה היה הספר שלהם ללא ספק. הם השיגו את התואר בכך שהם בצעו את המהלכים הכי גדולים שהיו בספר הזה. והתחילו לדבר על המהלכים שהם הולכים לבצע שכנראה ישפיעו על הסדרה כולה.
הסוף = אני פייר אומר, אם הספר הבא לא היה מחכה לי על המדף הייתי שוא את ג'ורג' מרתין, לא הייתה פה סגירה של קווי עלילה, ובנוסף גם לא הייתה מערכה אחרונה מטורפת, זה פשוט עצר באמצע. פשוט מעצבן! לדעתי עם מערכה אחרונה מלאה בהתפתחויות ואקשן הספר הזה היה יכול להיות טוב בכמה רמות.
טוב אז יש הרבה מה לרשום, נתחיל מהשם.
משתה לעורבים - שם שהוא לא פחות מגאוני. הוא מתאר בצורה כל כך מושלמת את התקופה שמתוארת בספר, ואת מעשי הדמויות, שלא מאפיינים שום ספר פנטזיה אחר. בשר הטבעות יצאו למלחמות על החיים והחופש והמלחמה הייתה הגאווה שלהם, לעומת זאת פה מרגישים את האמיתיות וההרסניות של המלחמה, הערים המוחרבות, הרוצחים שהם למעשה אבירים, שדות שרופים, ועורבים שטורפים בכל פינה, אני חושב שהקונספט המאוד מקורי הזה הוא אחד מנקודות הזכות הגדולות של הספר.
הכתיבה גם היא איכותית והספר די סוחף, אבל עדיין הפופולריות שלו היא לא כמו של הקודמים. למה? אני חושב ששלושת הדברים החסרים ביותר הם:
דמויות הרואיות - לרגעים הרגשתי שאני קורא את עלובי החיים שכל דמות מסכנה או פתטית בדרכה שלה וזה מה שמניע אותם. חסרים דמויות כאלו כמו דיינריז, ג'ון וכו... גם רגעים הירואים בסגנון הקרב על קאסל בלאק/חתונה אדומה חסרים, רגעים כאלו שאחרי שאתה קורא אותם אתה אומר וואאווו.
התפתחויות עלילתיות - אולי זה בגלל מספר הדמויות המצומצם אבל כל האירועים שמתרחשים בממלכה מגיעים עלינו מרחוק, בדרך כלל מסרסיי ששומעת ממישהו מה קרה במקום אחר. זה לא כמו בספרים הראשונים שהיינו עדים בעצמנו להרבה קרבות גדולים, ומהלכים מרהיבים.
פואנטה - אני די הרגשתי, שלכל הספר הזה חסר שורה תחתונה, התכלס, האמירה של הסופר. כלומר הרגשתי את זה בתיאור המצב אחרי המלחמה, אבל אם נסתכל על כל דמות ספציפית נראה שלא קרה איתם איזה משהו שגרם להם להגיע לשיא הפונצנציאל שלהם, או לשיא הייעוד שלשמו הם הוכנסו לספרים. שלא נדבר על הסוף שעליו ארחיב בהמשך.
פירוט קצרצר על הדמויות:
1)סרסיי - היה מעניין אין ספק, אולי הדמות המוצלחת ביותר של הספר, מה שכן היה אפשר להריח את המפלה שלה מקילומטרים, ברמה שידעתי שהולך לקרות לה משהו ממש רע כבר מעמוד 300 בערך.
2)ג'ים - אהבתי אותו בספר השלישי, אבל בספר הזה הוא היה פשוט מעפן, אתה לאניסטר לא אח לבן. ואני לא מאמין בשום אופן שהוא לא ילך לעזור לסרסיי. הוא כל הזמן מדבר על איך שהוא השתנה אבל ממשיך להתנהג באותו אופן שחצן ומתנשא, והפרקים שלו לרוב שיעממו אותי.
3)בריאן - מצד אחד בפרקים שלה הייתי ממש במתח, מצד שני גם בפרקים האלו הרגשתי חוסר בפואנטה ובהתקדמות של הדמות. אם כמה שאני אוהב אותה אני באמת מקווה שלא הורידו אותה מהעץ ושהיא באמת מתה, או שאולי נגלה בספר האחרון שהיא בחיים. אם נראה אותה בספר הבא זה סתם יהיה מריחה שתגרום לי לשנוא אותה.
4)סאמול - גם אחד האהובים עליי, אצלו היה גם קו עלילה מפתיע וגם התקדמות כדמות.
5) אריה - היו לה בערך 3 פרקים כל הספר, פרקים טובים ומעניינים, אבל ההרגשה היא שאין שום קשר לעלילת משחקי הכס, ושזהו איזשהוא ספין אוף על אריה סטארק.
6) סאנסה = גם לה היו איזה 3 פרקים רק, פרקים לא מפילים, היא דמות שמתחילה לשעמם, גם הדברים המעניינים שקורים בפרקים שלה הם תוצאות של פטיר, קיצר היה עדיף שכבר פטיר היה מקבל POV, ולדעתי בסוף הם לא יאחדו את הצפון ואת הבקעה והכול ישאר לא יותר מהתפתחות שנועדה להשאיר אותנו במתח עד הספר הבא.
7)דורנים - אדייר, אני אומנם פתחתי תאוריה על הקשר בין דאינריז לדורן עוד מאותו פרק בספר השני שהיא ביקרה במקדש, אבל ממש לא תיארתי לעצמי שזאת קנוניה שנרקמת לאורך שנים, אני ממש אוהב את אריין, לעומת אוטח שאני ממש לא אוהב.
8)איי הברזל - זה היה הספר שלהם ללא ספק. הם השיגו את התואר בכך שהם בצעו את המהלכים הכי גדולים שהיו בספר הזה. והתחילו לדבר על המהלכים שהם הולכים לבצע שכנראה ישפיעו על הסדרה כולה.
הסוף = אני פייר אומר, אם הספר הבא לא היה מחכה לי על המדף הייתי שוא את ג'ורג' מרתין, לא הייתה פה סגירה של קווי עלילה, ובנוסף גם לא הייתה מערכה אחרונה מטורפת, זה פשוט עצר באמצע. פשוט מעצבן! לדעתי עם מערכה אחרונה מלאה בהתפתחויות ואקשן הספר הזה היה יכול להיות טוב בכמה רמות.
.. אבל אני חושב שלהגיד שאין לספר הזה פואנטה זה כמו להגיד שאין להארי פוטר 5 פואנטה, נכון שלא קורה בהם הרבה מבחינת טוויסטים מרגשים או התפתחות של הדמויות, אבל הוא בא לענות על הרבה שאלות, כמו גם משתה לעורבים. אם ג'ורג' היה מכניס את הפרקים של סרסיי, ג'יימי, ילודי הברזל וסאם לספר אחד ביחד עם החמישי, הוא היה צריך לחתוך הרבה מאוד מהפרקים האלו וחבל, כי ברביעי מקבלים הרבה יותר אור על מעלה מלך מבכל ספר אחר, ובואו נודה בזה... זה אחד המקומות היותר מעניינים בסיפור.