סיכום משחקי שני

Rapgamer

Well-known member
דטרויט- אטלנטה: הרבה זמן לא היה משחק שהשיפוט גורם לך לעקם את הפרצוף שלוש פעמים בחצי דקה. משחקים מסוג זה מזכירים לי שרמת השיפוט עלתה בשנים האחרונות.
במצב של נקודה הפרש, השופטים שרקו כאן לעבירה של בוגדן שמכריעה את המשחק-
קייד שם את שתיהן כמו גדול. אלא שאז אטלנטה הריצה מהלך inbound לאלי הופ של קולינס, אפשר לדון האם הייתה שם עבירה אבל שריקה בהחלט הייתה במסגרת "להחזיר טובה". קולינס שם 1/2 והמשחק הלך להארכה בו ניצחה דטרויט. צריך לתת להם קרדיט- אמנם קבוצת תחתית אבל הם משחקים חזק, שומרים היטב, נותנים לעצמם צ'אנס בכל ערב על אף כישרון מוגבל. בנוסף לכך קנינגהאם מתקדם במהלך העונה. ניצחון שלישי ברצף של הפיסטונס, מה שקרה להם לאחרונה ב2019 לפני שמגיפת הקורונה נכנסה לחיינו.

פילדלפיה- שיקאגו: הבולס חסרים את ווצ'ביץ', לונזו וקארוסו אז אולי זה לא הוגן מצדי אבל הייתי מסכם את המשחק- לא כוחות. גם כששיקאגו הובילה במחצית הראשונה כי ניצחה בקטגוריות ההאסל היה נדמה שברגע שפילדלפיה תלחץ על הדוושה היא תברח וזה מה שקרה ברבע השלישי. אמביד היה בלתי ניתן לעצירה עם 43 נקודות, הארדן עם 14 אסיסטים והשווה את רג'י מילר במקום השלישי בהיסטוריה בשלשות. הבולס היו צריכים לעבוד יותר קשה כדי להגיע למבטים פחות טובים. ניאנג כרגיל נפלא מהספסל ואני תוהה האם נחכה לפלייאוף עד שישחק 30 דקות בערב כי הוא שווה את זה.
הבולס ירדו למאזן 0-14 מול הכמה קבוצות הכי טובות בליגה ואני מעריך שזה די מתאר את הסיכוי שלהם בפלייאוף מול הגדולות. הם דוקא הכי זקוקים לseed טוב במזרח אבל מידרדרים בטבלה בתקופה האחרונה, למעשה מתמקמים באופן יותר ריאלי.

מינסוטה- פורטלנד: אחד הניצחונות הקלים ביותר שלנו העונה מול קבוצת ג'י ליג. עזבו את דיים, מקולום ונרקיץ'- גם שחקני דרג ב' לא היו כאן. שליטה מוחלטת שלנו בצבע מהפתיחה אפשרה לנו לעלות ל16 יתרון כבר בתום הרבע הראשון וזה מבלי שהג'אמפרים שלנו נכנסו, פשוט כל החטאה הובילה לריב' התקפה וסל/פאול. לפורטלנד לא היה סייז כדי להתמודד בלוחות וגם לא כישרון בכדי לייצר נקודות, תוצאה המחצית 61-34 וזה כשהיינו בoff night מחוץ לקשת. טאונס עם 7 ריב' התקפה במחצית, הוביל אותנו עם 27-13 תוך שני רבעים וקצת ומאז ירד לנוח.
ג'יידן מקדניאלס עשה את זה:
אני נהנה מההתפתחות שלו בתור שחקן. הוא מאוד בוסרי אבל במהלך העונה התחיל לקלוע שלשות בmid thirties, לאחרונה מוריד יותר כדור לרצפה ומתחיל לעשות דברים יפים.

סאן אנטוניו- לייקרס: לברון נח והספרס הרוויחו מההפקר כאשר פופוביץ' משווה את דון נלסון עם הכי הרבה ניצחונות בכל הזמנים. דז'ונטה מורי הוביל עם כמעט-טריפל דאבל של 26 נקודות. יש ללייקרס מזל שפורטלנד בטנקינג והמקום שלהם לכל הפחות בפליי אין אינו בסכנה.
 

Rapgamer

Well-known member
דאלאס- יוטה: שתי קבוצות שבהחלט יכולות להיפגש בסיבוב הראשון, ראינו טעימה מאיך שסדרה כזו יכולה להיראות. משחק הגנה מרשים של דאלאס שאמנם אין לה המון שומרים מבריקים אבל מתואמת היטב, מקבלת החלטות נכונות וכו'. הופתעתי לראות אותם מצליחים להאט משמעותית את החמישייה של יוטה ולא באמצעות הגנת חילופים (מה שיוטה צפויה לפגוש לא מעט בפלייאוף) אלא כיסוי הגנתי מסורתי בביצוע מדויק.
בצד השני המתכון של דונצ'יץ' בפיק אנד רול עם 3 קלעים מסביב הוביל למבטים טובים. גם דקות המחליפים הפעם בראשות דינווידי היו טובות.
הטבלה במערב לכאורה מרמזת על קבוצות בכמה רמות אבל האמת היא שיש את פיניקס ואת כל השאר, אני לא חושב שיש איזשהן פייבוריטיות ברורות בין 2-6 אלא אם דריימונד חוזר ביכולת טובה וגם אז אני לא בטוח שגולדן תחזור לכושר שפתחה בו את העונה.

דנבר- גולדן: הווריורס ויתרו מראש על המשחק והושיבו את כל שחקני הגרעין. יוקיץ' מסיים בק טו בק סולידי סה"כ שכולל 78 נקודות ב70% מהשדה, 27 ריבאונדים ו24 אסיסטים.
הפנמתי כבר בתור אוהד מינסוטה שלא משנה כמה ננצח, לא נצליח לתפוס את דנבר (ניצחון 9 מ10 האחרונים) או את דאלאס (שלמעשה עוד רגע עוברת בעצמה את יוטה). אבל זה בסדר, גם אנחנו יכולים להינות מהדרך.
 

Krit123

Well-known member
נאגטס - ווריורס
הניצחון הכי מתסכל העונה. למה? כי לאחר שהעפתי מבט על הסגל הזמין של אוקייסי, הייתי בטוח שננצח YET אכלנו תבוסה. אי לכך למפגש מול גולדן הגעתי בכוננות ספיגה, וכל אחת מ-5 השלשות שמוזס מודי (הבן של זונה יש לציין) תפר ברבע הראשון איששה את החשש. מודי נחשב לקונצנזוס בתור כישרון לוטרי לפני הדראפט, מעטים אף ראו בו בחירת טופ 10. עבר מתחת לרדאר העונה, כיאה למי שלא נהנה מייחוס משפחתי נבלע ברוטציה של הווריורס. ניפץ את שיא הקריירה הקודם שלו בדרך ל-30 נק'.
מי שהצטרף אליו החל מהרבע השני היה ג'ורדון פול, סיים עם 32 נק'-7 אס' כולל 8 שלשות משלו (3 מהן היו ברצף) בדרגת קושי מגוחכת. ידעתי שקר העלה אותו במקום וויגינס בכוונה, רק בשביל לענות אותנו.
הרימו 40 שלשות וקלעו 17 מהן, כפו קצב מהיר ופשוט עלו נחושים בהרבה מאיתנו, האסטרטגיה כמעט השתלמה להם. כנראה שלרצף ההפסדים שלהם היה חלק בעניין.

הספסל היה סופר מתסכל, החדיר בהם אמונה והעניק להם יתרון בשלב מסוים. עשו טובה שחזרו להגנה והתפזרו התקפית, בפרט בונס וקאזינס שהתעסקו בעיקר בשופטים.
למזלנו נשאר ליוק משהו בטנק, ונמנענו ממבוכה נוספת. העייפות שלו התבטאה ב-6 החטאות מהקו tho. מונטה, ריברס וUncle Jeff תרמו למאמץ, מי שהכי נחלץ לעזרה היה דבון ריד, 17 נק' כולל 5 שלשות קריטיות, לא מבין איך הוא לא שחקן NBA. לצערנו הוא לא יוכל לקחת חלק בפלייאוף מכיוון שהוא על חוזה דו-צדדי, מקווה שלכל הפחות יראה יותר דקות בעונה הרגילה.

לא מתחבר לניחוס ההפוך של יובל מן הסתם, אל תאמינו לו. אנחנו לא מפסיקים לנצח ועדיין לא מתרחקים ממיני, בגלל שהם מחזיקים במאזן טוב מאיתנו ב-17 האחרונים (13-4 לעומת 12-5). בשתי המשחקים הקרובים הם פוגשים את אוקייסי ואורלנדו, אנחנו את הקינגס והווריורס. הפער עלול להיסגר כבר שם, קשה מאוד לעשות סוויפ על קבוצה לאורך עונה (אנחנו במאזן 3-0 מול שתיהן), בטח אם נפגשתם לאחרונה. הקינגס לא רעים, ואת גולדן נראה בבק2בק בהרכב מלא. מה גם שהלו"ז שלנו עד כה היה רווי במשחקי חוץ, לכן הסטרץ' המוצלח שלנו מאופיין בהמון הום גיימס, אותו כאמור לא הצלחנו לנצל על מנת להתרחק ממיני. המשמעות היא שנכנס לישורת האחרונה ללא יתרון יחסי בלו"ז, ואין לדעת איך זה יסתיים.
 
למעלה