סיכום משחקי הלילה

Rapgamer

Well-known member
יוטה- מיאמי:
הג'אז קיבלו בראש אצלם בבית ממיאמי בלי באטלר. בפתיחה יוטה דוקא שיחקה את הכדורסל שלה אבל הזריקות לא נפלו, בצד השני דאנקן רובינסון התחמם עם 3 שלשות. רובינסון בפתיחת עונה די מאכזבת דייק רק ב31% מהשלשות שלו עד המשחק הנוכחי, שמתי לב שרמת הקושי של המבטים שלו גבוהה יותר מעונות קודמות.
ספולסטרה ראה שיוטה קרה ועבר לשמור איזורית, הג'אז נתקעו כמה דקות בלי סל בזמן שבצד השני פיג'יי טאקר חוגג בריב' התקפה ומיאמי ביתרון דו ספרתי.
ג'ורדן קלארקסון עלה לקראת סוף הרבע ועשה ריצה פרטית משלו, קלע סלים חשובים נגד האיזורית ואני ספרתי לא פחות מ-6 פוזשנים רצופים של יוטה בהם קלארקסון זרק לסל, באחרון הביאו עליו שמירה כפולה 35 פיט מהסל והוא עדיין ברח מהדאבל טים וקלע זריקה קשה.
אלא שמיאמי המשיכה לכתוב בדקות של החמישייה, ברבע השלישי לאורי השתלט על המשחק עם old man game מבריק של קריאת הניואנסים של המשחק, התפנה לכמה זריקות סטפ באק פנויות וקרא את המסירות של יוטה בדרך לסדרת איבודים שהכניסה אותם לפיגור 20+ ממנו לא באמת חזרו, התוצאה 5 הפרש בסיום משקרת.
מיאמי ממשיכה להרשים יותר מאשר המאזן 8-5 שלה. יוטה באותו מאזן נראית חיוורת, אינגלס מאוד אנמי העונה והוא הרבה פעמים הברומטר שלהם, כשהוא טוב כולם נראים טוב.

ניו אורלינס רושמת ניצחון שני העונה, הפעם מול ממפיס כשדוקא דילון ברוקס חזר. הפליקנס כבר רגל אחת מחוץ לפלייאוף ואנחנו רק ב-20% הראשונים של העונה. בממפיס טריפל J קצת מאכזב ולא בדיוק עושה את קפיצת המדרגה שציפו ממנו.

קליבלנד- בוסטון: ראיתי רבע אחרון ונהניתי מהכדורסל. בוסטון עדיין בלי בראון מה שמוביל לשני דברים יוצאי דופן- האחד הוא תלות די גבוהה ביכולת ייצור המצבים של שרודר שקולע בממוצע(!) 27 נקודות בארבעתם המשחקים האחרונים. השני הוא שהם הלכו למרכוס סמארט כמנהל משחק מהפוסטכסוג של מיסמאץ' מול דריוס גארלנד, לא ראיתי את רוב המשחק אבל אם לשפוט לפי הבוקס סקור (סמארט עם 2 נקודות ב0-5 מהשדה) לא לגמרי ברור לי למה זה אמור להלחיץ כל כך את הגנת הקאבס.
אוון מובלי באמת תאווה לעיניים, הוא משחק בכזה פלואו ולא מכריח שום דבר. ברבע האחרון שם שני ג'אמפרים, הוק שוט, עשה את המהלכים הנכונים וקינח בזה-
גם במהלך האחרון של המשחק קליבלנד לקחה ריב' התקפה שיצר מיסמאצ'ים, מובלי עמד בפוסט כשמולו שרודר, סמארט מיהר להגיע לחילוף אוף דה בול מה שפינה את ג'ארט אלן לדאנק שהכריע את המשחק. זיהוי טוב של רוביו שמצא אותו ללוב בדיוק בזמן החילוף ההגנתי של בוסטון.
טייטום אולי מנסה להשתפר כמוסר, היו לו יותר מסירות cross court ממה שאני רגיל לראות ממנו, הוא עדיין בתהליך למידה עם 2 אסיסטים על 6 איבודים במשחק.

קליפרס-וולבס משחק שלא ראיתי אבל פאק... הספסל שלהם ניצח אותנו ב30 הפרש. לא זוכר את המשחק האחרון שטאונס רשם double singles כלומר לא הגיע לדו ספרתי בנקודות/ריבאונדים. זובאץ' מולו עם הדאבל דאבל. הקליפרס מחברים ניצחון שביעי ברציפות ומפתיעים אותי לטובה. אפשר אולי גם לזרוק מילה טובה לטיי לו ששרוף בארץ הקודש אבל עושה שם עבודה טובה.
 

myway23

Active member
לגביי המשחק של קליבלנד-בוסטון, לא ציינת שבוסטון איבדו יתרון של 19 נקודות (במהלך הרבע ה 3)
משהו לא טוב עובר על טייטום, כמעט כל המספרים שלו בירידה וזה עוד כשבראון פצוע, אין לי תשובה למה, הבנאדם מלא בכישרון אבל פשוט משהו לא עובד

כנ"ל הקבוצה, טעות הייתה לעשות את סמארט שחקן הרכב, שרודר הרבה יותר מתאים לפתוח.
השיטה של יודוקה זה פחות או יותר סטיבנס - שזה די מטופש כי זה לא עבד מספיק טוב בשנים עברו אז למה לא לשנות? למה לא לשנות תוך כדי תנועה?
יש לי גם ביקורת עליו שהוא לא בוחר את השחקנים הנכונים, נניח מול קליבלנד, למה לקבור את גרנט וויליאמס (נתן משחק טוב) ברבע הרביעי? למה לנגפורד קיבל את האשראי? זה היה מאוד מוזר לטעמי, בייחוד כשהקבוצה מתקשה לייצר מצבים ברבע האחרון, שלשה אחת לפעמים פותחת את המשחק.
AS A SIDE NOTE - כל הכבוד לגרנט וויליאמס ששיפר את הקליעה שלו ואת המשחק שלו, זה ממש לא היה צפוי לטעמי, אני לא האמנתי בו.

ANYWAY השנה בוסטון זוועתיים לקראת סיום המשחק, נותנים רבעים אחרונים מזעזעים ופשוט משתינים במכנסיים. הם מאבדים יתרונות של 15-20+ נקודות ומפסידים וכל זה קורה לא פעם או פעמיים. קבוצה עם אופי חזק יותר כבר מזמן הייתה במאזן של 10-3 (לעומת 6-7) - שזה מקום ראשון במזרח.
 

Krit123

Well-known member
כמה הערות על קליבלנד-בוסטון באיחור, מסכים עם הדברים שנאמרו.

הסלטיקס דווקא הגיעו מוכנים עם הגנת חילופים די מדודה, עם מבנה של אזורית 2-3 שכאילו מתחלפת לאישית. רוב ווילאמס ושני הכנפיים מאחור, סמארט ושחקן הקו האחורי שלצידו מלפנים. רוב שומר תחילה על אלן לצורך העניין, אך ברגע שהאחרון נע מאזור הצבע בשביל לשחק את הפיקאנדרול, רוב נשאר מאחור והשאיר אותו לסמארט בחילוף, בזמן שרוב עובר לשמור את אחד משחקני הכנף של הקאבס.

כך למעשה בוסטון הצליחו לפתות את הקאבס לשחק על מיסמאצ'ים גבוליים (אלן/סמארט, מובלי/גרנט, אוקורו/רוב וויליאמס), ניצלו עד תום את הנוכחות של אוקורו בהתקפה (עוד נגיע אליו) ותקעו את קליבלנד על 9 נקודות בלבד ברבע הראשון.
אלן השתפר בפוסט העונה, אך הוא עדיין לא עקבי מספיק. מובלי כאמור צריך להתחזק פיזית בשביל לתפוס עמדה ולהחזיק אותה.

רק כשהגיעו ל-19 הפרש ברבע השלישי ביקרסטאף עלה עם מובלי ב-5 לצד הרכב מאוזן (מבחינת הגנה-התקפה) אל מול הסמול-בול של בוסטון, ומשם התחיל הקאמבק. הסלטס נתקעו והחזירו את רוב וויליאמס ברבע האחרון בשביל נוכחות בצבע, רק שבאותו שלב ביקרסטאף כבר יכל היה להחזיר את אלן מכיוון שאוקורו סופסל והריווח הסתדר. מאוד מסכים עם myway לגבי הרוטציות - לנגפור לא היה אמור להיות שם על חשבון גרנט, גם אחרים קיבלו קרדיט מעט מוגזם (אם כי ריצ'רדסון נעדר).
רוביו גאון כדורסל, נשאר אמין מספיק כסקורר על מנת להניע את ההתקפה, שיחק המון דקות ברצף. יכל להיות שמובלי בוגר יותר מטייטום ככדורסלן כבר בשלב הזה? השיג מולו עצירות וקלע עליו בצד השני, הבלוק שלו היה פסיכי, אגב החלטה מצוינת של ביקרסטאף ללכת על צ'אלנג'. גרנלד הוא Gem, שלשיונר מעולה ואחלה פליימייקר. שחקן הגנה לא משהו צריך לומר, קבוצות תוקפות אותו, לאו דווקא מהפוסט tho. בנעליים של הקאבס הייתי זורק עליו 100 מיליון דולר ממש עכשיו, או אפילו 2-3 משחקים לתוך העונה, כי בקצב הזה מישהו יזרוק עליו מקס.
עוד הערה על חכמת המשחק של סמארט בהקשר הזה - בתרגיל שסידרו לגרלנד בסיום, סמארט קיבל חסימה מהאיש של לנגפורד, והסכים לבצע חילוף. לא הבנתי מה עבר לו בראש, קליבלנד חותמים על המצ'אפ הזה. מסתבר שהוא כנראה הכיר את התרגיל מראש, וידע שתגיע חסימה נוספת, שנועדה לנער אותו (סמארט) סופית בציפייה שילחם למנוע את החילוף הראשוני. בקיצור הוא התחיל את המהלך על גרנלד וסיים אותו עליו. הבעיה היא שביצע את ה-foul to give מאוחר מדי ושלח את דריוס לקו.

במילה על אוקורו - שומר אישי נפלא, נון-פקטור בהתקפה. עזבו את המחסור בקליעה, הוא לא חותך לסל, משמש כחוסם או תוקף את את הטבעת/ריבאונד התקפה. הם זקוקים לו הגנתית אבל הוא חייב להשתפר בצד השני. על הדרך זה רק מראה כמה הדראפט נופל לפעמים על מזל, לאו דווקא מספיק להחזיק בבחירה גבוהה, אתה צריך מחזור חזק בשביל למצוא נכס איכותי. אוקרו היה הבחירה החמישית בדראפט יחסית דליל, בזמן שמובלי נפל לבחירה השלישית שנה לאחר מכן.
 
למעלה