נטס - מיאמי
רק התחלנו את העונה וכבר רבות דובר על המאבק בין הארדן לשופטים. הוא מגיע לקו הרבה פחות בהשוואה לשנים קודמות והתסכול ניכר. אפשר להגדיל ולטעון שחלק מחדוות המשחק שלו הייתה תלויה בלהערים על השופטים ובינתיים זה נלקח ממנו. בקיצור, הופעה מאכזבת של 14 נקודות באחוזים רעים.
ההיט דחפו את הקצב, לא מעניין את לאורי אם אתה מוכן או (וזה מצחיק לאללה לפעמים), אם עברת את החצי – צפה פגיעה. עזר להם לנצל מוטיב נוסף בעונה של ברוקלין, ירידה איטית להגנה.
שיתוף הפעולה שלו עם באם משתפר, השתדלו לחפש אותו בגלגול פנימה או לאייסו מעת לעת.
שתיהן חיפשו פרצה בהגנת החילופים של האחרת, סימנו לרוב את הקלעי של השנייה בחילוף (רובינסון/האריס).
מה שבאמת הפריד בין הקבוצות היה ריבאונד בכלל וseconds chance points בפרט, הניב להיט קרוב ל-30 נקודות ופער משמעותי בהשוואה לברוקלין. קרדיט לדדמון שנתן דקות יפות מאוד מהספסל עם מבוא לדאבל-דאבל. ריבוי הפוזשנים והמאבקים על הכדורים החוזרים גם עזרו להם על הדרך להגיע לבונוס בשלב מוקדם במחצית השנייה, מה שסייע לבלום ריצות בצד השני.
נאש ניסה לא מעט הרכבים, בגדול לא מצא איזה spark מהספסל. מילס למשל היה 1-9 מהשדה, לא הפריע לו לקבל 31 דקות.
החטיאו לא מעט מבטים סבירים, ההיט השתדלו לצופף על הכוכבים מהצד הרחוק ולהכריח cross court passes, הנטס לא תמיד מצאו את הכתובת הרצויה. ההפסד מוריד אותם למאזן שלילי (בחברה טובה בינתיים), בדומה לאשתקד. הם יהיו בסדר.
יוטה - דנבר
למדתי שאני לא בנוי נפשית לראות את יוקיץ על הרצפה ככה.. העיקר שהוא בסדר (עושה רושם), מקווה שינקטו באמצעי זהירות ולא ימהרו להחזיר אותו בהזדמנות הראשונה.
מה שכן, בהעדרו הבנת כמה הוא גדול, וכמה היכולת הפסיכית שלו נלקחת כמובן מאליו. הבנאדם מאבד את העשתונות כבר שנתיים-שלוש, ונגזלה מאתנו עוד הופעה גדולה. נסתפק באחת המחציות היותר טובות שהיו לו בקריירה:
גורדון קלע בבת אחת את כל הפיידים הקצרים שהחטיא מפתיחת העונה, לדעתי הוא עבר את המכסה החודשית שלו. אולי לראשונה נראה כמו השחקן מאורלנדו מבחינת היכולת ליצור באחד על אחד.
היה מאוד מעודד לראות את המאמץ של הקבוצה בהעדרו, בעיקר ברטון שהתחרע עליהם בכניסות לסל. בהמשך התקשינו להתמודד עם הפיזיות בצבע והאמת שמהלך המשחק כבר לא טרי אצלי, רק זוכר ריצה מאוחרת שלהם.
קליפרס - קליבלנד
הבוקס סקור הכי הזוי שנתקלתי בו.
כמה קבוצות בהיסטוריה ניצחו משחק עם הנתונים הבאים: יחס אסיסטים-איבודים שלילי של 12-20, 3-20 מחוץ לקשת, 40% מהשדה.
אני לא באמת יודע את התשובה, מתאר לעצמי שאף פעם.
איך בכל זאת זה קרה? הגנה גדולה של קליבלנד, שעל הדרך רמסו אותם בריבאונד (36-57) ובהליכות לקו. הפעם השלישית ברצף בה הם משאירים קבוצה על פחות מ-100, הפעם על 79.
שלא תבינו לא נכון, הקליפרס הגיעו למבטים סבירים מחוץ לקשת בין השאר, אך חלק לא מבוטל מהם היו ברירת מחדל לאחר שמישהו הרים את הכדרור בצבע ופנה לתכנית ב'.
למרות מספר נמוך של חסימות, הגבוהים שינו המון זריקות בצבע ובעיקר נמנעו מלשלוח אותם לקו, קרדיט גדול למרקנן על ההגנה על PG, ביי פאר העבודה הכי טובה שעשה בצד ההוא של המגרש עד היום בקריירה.
ל"א העלו את מפלס האגרסיביות בהגנה משמעותית במחצית השנייה עם לחץ על הכדור (במחיר של פאולים אמנם), ג'קסון התחמם בשלב מסוים ובאטום היה קילר עד הרבע האחרון.
עברו להרכב נמוך, הקאבס צלחו אותו עם דאונסייז של לאב במקום אחד הגבוהים, חזרו לדו ספרתי ומשם סגרו עניין.
את רוב הנזק עשו שלושת הגארדים (סקסלנד+רוביו) בדרך ל57 נקודות משותפות, בעיקר סקטסון עם 26 ואנרגיות של שאהיד, ניכר שהוא עלה Inspired להתמודדות.
מגיע שאפו לביקרסטף, הקבוצה מאומנת. משחקים תרגילים מורכבים עם מספר אופציות שלרוב מבוצעים כהלכה. בשתי הפוזשנים הראשונים בהם נתקלו באזורית הגיבו בדאנק ושלשה חופשית מהפינה לאחר שתי מסירות.
long story short, אני מתחיל להתאהב במובלי
רק התחלנו את העונה וכבר רבות דובר על המאבק בין הארדן לשופטים. הוא מגיע לקו הרבה פחות בהשוואה לשנים קודמות והתסכול ניכר. אפשר להגדיל ולטעון שחלק מחדוות המשחק שלו הייתה תלויה בלהערים על השופטים ובינתיים זה נלקח ממנו. בקיצור, הופעה מאכזבת של 14 נקודות באחוזים רעים.
ההיט דחפו את הקצב, לא מעניין את לאורי אם אתה מוכן או (וזה מצחיק לאללה לפעמים), אם עברת את החצי – צפה פגיעה. עזר להם לנצל מוטיב נוסף בעונה של ברוקלין, ירידה איטית להגנה.
שיתוף הפעולה שלו עם באם משתפר, השתדלו לחפש אותו בגלגול פנימה או לאייסו מעת לעת.
שתיהן חיפשו פרצה בהגנת החילופים של האחרת, סימנו לרוב את הקלעי של השנייה בחילוף (רובינסון/האריס).
מה שבאמת הפריד בין הקבוצות היה ריבאונד בכלל וseconds chance points בפרט, הניב להיט קרוב ל-30 נקודות ופער משמעותי בהשוואה לברוקלין. קרדיט לדדמון שנתן דקות יפות מאוד מהספסל עם מבוא לדאבל-דאבל. ריבוי הפוזשנים והמאבקים על הכדורים החוזרים גם עזרו להם על הדרך להגיע לבונוס בשלב מוקדם במחצית השנייה, מה שסייע לבלום ריצות בצד השני.
נאש ניסה לא מעט הרכבים, בגדול לא מצא איזה spark מהספסל. מילס למשל היה 1-9 מהשדה, לא הפריע לו לקבל 31 דקות.
החטיאו לא מעט מבטים סבירים, ההיט השתדלו לצופף על הכוכבים מהצד הרחוק ולהכריח cross court passes, הנטס לא תמיד מצאו את הכתובת הרצויה. ההפסד מוריד אותם למאזן שלילי (בחברה טובה בינתיים), בדומה לאשתקד. הם יהיו בסדר.
יוטה - דנבר
למדתי שאני לא בנוי נפשית לראות את יוקיץ על הרצפה ככה.. העיקר שהוא בסדר (עושה רושם), מקווה שינקטו באמצעי זהירות ולא ימהרו להחזיר אותו בהזדמנות הראשונה.
מה שכן, בהעדרו הבנת כמה הוא גדול, וכמה היכולת הפסיכית שלו נלקחת כמובן מאליו. הבנאדם מאבד את העשתונות כבר שנתיים-שלוש, ונגזלה מאתנו עוד הופעה גדולה. נסתפק באחת המחציות היותר טובות שהיו לו בקריירה:
גורדון קלע בבת אחת את כל הפיידים הקצרים שהחטיא מפתיחת העונה, לדעתי הוא עבר את המכסה החודשית שלו. אולי לראשונה נראה כמו השחקן מאורלנדו מבחינת היכולת ליצור באחד על אחד.
היה מאוד מעודד לראות את המאמץ של הקבוצה בהעדרו, בעיקר ברטון שהתחרע עליהם בכניסות לסל. בהמשך התקשינו להתמודד עם הפיזיות בצבע והאמת שמהלך המשחק כבר לא טרי אצלי, רק זוכר ריצה מאוחרת שלהם.
קליפרס - קליבלנד
הבוקס סקור הכי הזוי שנתקלתי בו.
כמה קבוצות בהיסטוריה ניצחו משחק עם הנתונים הבאים: יחס אסיסטים-איבודים שלילי של 12-20, 3-20 מחוץ לקשת, 40% מהשדה.
אני לא באמת יודע את התשובה, מתאר לעצמי שאף פעם.
איך בכל זאת זה קרה? הגנה גדולה של קליבלנד, שעל הדרך רמסו אותם בריבאונד (36-57) ובהליכות לקו. הפעם השלישית ברצף בה הם משאירים קבוצה על פחות מ-100, הפעם על 79.
שלא תבינו לא נכון, הקליפרס הגיעו למבטים סבירים מחוץ לקשת בין השאר, אך חלק לא מבוטל מהם היו ברירת מחדל לאחר שמישהו הרים את הכדרור בצבע ופנה לתכנית ב'.
למרות מספר נמוך של חסימות, הגבוהים שינו המון זריקות בצבע ובעיקר נמנעו מלשלוח אותם לקו, קרדיט גדול למרקנן על ההגנה על PG, ביי פאר העבודה הכי טובה שעשה בצד ההוא של המגרש עד היום בקריירה.
ל"א העלו את מפלס האגרסיביות בהגנה משמעותית במחצית השנייה עם לחץ על הכדור (במחיר של פאולים אמנם), ג'קסון התחמם בשלב מסוים ובאטום היה קילר עד הרבע האחרון.
עברו להרכב נמוך, הקאבס צלחו אותו עם דאונסייז של לאב במקום אחד הגבוהים, חזרו לדו ספרתי ומשם סגרו עניין.
את רוב הנזק עשו שלושת הגארדים (סקסלנד+רוביו) בדרך ל57 נקודות משותפות, בעיקר סקטסון עם 26 ואנרגיות של שאהיד, ניכר שהוא עלה Inspired להתמודדות.
מגיע שאפו לביקרסטף, הקבוצה מאומנת. משחקים תרגילים מורכבים עם מספר אופציות שלרוב מבוצעים כהלכה. בשתי הפוזשנים הראשונים בהם נתקלו באזורית הגיבו בדאנק ושלשה חופשית מהפינה לאחר שתי מסירות.
long story short, אני מתחיל להתאהב במובלי