כיף-כיף-כיף! (מכיל המון ../images/Emo58.gif)
קודם כל, אני מתנצלת על זה שאני כותבת רק עכשיו - פשוט לחבר שלי היו המון תוכניות לרגל ט"ו באב כך שלא הייתי פנוייה לדקה אחת בסוף-השבוע (אני, לעומת זאת, שכחתי לגמרי את התאריך הזה, והוכחתי לעצמי שלפעמים אני מסוגלת להיות רומנטית בערך כמו ניל בתקופת זקן העבות
. את האחריות המלאה לשכחה המפתיעה שלי יש לתלות בהתרגשות שהתמלאתי לקראת מפגש הפורום. לפחות יש לי תירוץ
).
טוב, המפגש: מזמן לא נהניתי ככה. ואני מתכוונת לזה באופן מילולי -
מזמן לא צפיתי בצח"מ מסיבות ידועות (לשמצה
), ועכשיו הוזרקה לי לווריד מנת צח"מ מרוכזת במיוחד. איזה כיף!
על המסך הענק בסלון ביתו היפהפה של שחר ובליווי הסבריה המועילים של אור, צפינו במגוון פרקים מתקופות שונות בסדרה.
פרקי עבר: ויקטור חוזר מן המתים ומפחיד את כולם, אוליביה ("העכברית"
) מפחידה לא פחות כשהיא נעתרת לבקשתו של מלקולם לדגמן עבורו (
), שרון נזכרת בבעתה בשיחה קשה עם אמה על מהלך האירועים שהביאו לנכותה, סקוט ולורן מתעמתים בנוגע לבראד... - כל אלה הם רק קצה הקרחון.
פרקי עתיד
: ויקטור וניקי מתכוננים להינשא
שוב, פיליס וג'ק (שהם זיווג קצת יותר מוצלח
) מתעמתים עם דיאן (דיאן-2!
), אשלי וניל המתנחלים (ולמי שלא היה במפגש ולא הבין על שום מה הם זכו לכינוי הזה - אשלי חלתה בסרטן, נשר לה השיער והבנדנות שחבשה לראשה בעקבות זאת שיוו לה מראה של מתנחלת ממוצעת, וכנ"ל לגבי ניל שהדרדר לאלכוהול (!!) והצמיח לו זקן-עבות "רבני" במיוחד
), וכמובן - קטעי ראול עתידניים שגרמו לי להודיע באותו יום לחבר שלי שדיוויד לאגו הוא ה-"free pass" שלי וכן להטיל על כל הנוכחים במפגש "משמעת ראול" נחרצת למדי
). באופן בלתי נמנע כנראה וכמו שאמר דייב, באיזשהו שלב הגענו לחדר של שחר כדי לצפות על-גבי מסך המחשב (השטוח!
) שלו בפרק האמריקאי שבו קרה הנורא מכל. חלקנו בכינו, חלקנו צפינו בפה פעור - וכולנו התכנסנו בסלון לאחר מכן כדי להתחיל לדון בפרק (אז מה אם אני הכרחתי אותם?
) כולנו הפקנו מהצפייה בפרקים תובנות מאוד משמעותיות לחיים (ירון גילה לתדהמתו שג'יל היא בעצם ג'יל-2; דייב שמע לראשונה את סיפור הזרעונים המלא מפיה של אור; ואני לפתע הבחנתי בכך שבילי מאוד מזכיר את ריאן בתנועות העיניים והראש המוזרות שלו
. סורי, נועה, אבל זה היה די מפחיד). החברה הייתה יוצאת מן הכלל. במי שכבר הכרתי אני מתאהבת יותר ויותר ממפגש למפגש - ומי שלא, נתן לי הרבה סיבות לרצות לראות אותו שוב. מיקי, רותם, אור, שחר, אדר, ירון ודייב - אתם מקסימים בכל-כך הרבה מובנים!
ירון צודק, we should definitely do this again sometime, ורצוי שהפעם לא נחכה ארבעה חודשים.