סיכום "מאילת בגאווה"...
שלום לכל מי שהגיע ולכל מי שנשאר בבית. בן זוגי ואני העמסנו את עצמינו ביום חמישי ונסענו לתמוך בחברינו האילתיים לרגל המצעד הראשון שלהם, ובכלל ציון אירוע הגאווה הראשון באילת. מעין הרגשת סולידריות שכזו, ועל זה אני חושב שיש לומר תודה לאגודה שהניפה בשנה האחרונה את דגל הגאווה בכל מניי ערים בארץ, והשנה ישנם 3 מצעדים רשמיים (ירושלים, אילת ות"א). בכל אופן, בהכנות לירידה לאילת, שמחתי לשמוע מכל מלון שאליו פניתי שהוא מלא עד 0 מקום, חשבתי לעצמי שבאמת הולך להיות תוסס ומלא בגייז, כשהגעתי התברר לי שבמקביל התקיים ...כן כן...הפסטיבל לתרבות מרוקו, או בקיצור המרוקנידע. נוכחות הומואים רבה לא הורגשה, אבל לפי מה שהעין קלטה יחסית לאירוע ראשון מסוגו באילת נראה לי שזו אכן אבן פינה, היו לא מעט בעיות בהפקת האירועים שאני לא אכנס ואפרט אותם כאן ועכשיו, אבל ביקרתי וראיתי את מרבית ה"תחנות" שהיו לאורחים, מצעד, מסיבת פתיחה, מסיבות בלילה ועוד. דבר אחר חשוב היה מכל זה, אולי דווקא מכיוון שהתקיים הפסטיבל המרוקאי שם, זה היה לראות את כל המשפחות מרובות הילדים מתעניינים באמת בכל מה שקרה שם, וכנ"ל משפחות תושבי העיר אפילו הגיעו עם ילדיהם לצפות (מהצד אומנם) בגייז האילו שצבעו להם את העיר פתאום. יש תקווה רבותיי, מצד שני הייתה גם לא מעט בורות באוויר, אבל חייבים להתחיל מאיפה שהו. להבא: מי שלא בא הפעם שיבוא בפעם הבאה, מסתבר שנוכחות זה דבר חשוב פוליטית ורגשית לכך שהחברה תקבל אותנו. וכמו כן לבוא ולהפגין נוכחות במצעד שיהיה בת"א - כי לאחרונה עלה נושא הגאווה לא פעם במסדרונות הכנסת והכח שלנו עכשיו חשוב מאיי פעם. נ.ב - המזג אוויר היה די טוב אם פחדתם מזה
שלום לכל מי שהגיע ולכל מי שנשאר בבית. בן זוגי ואני העמסנו את עצמינו ביום חמישי ונסענו לתמוך בחברינו האילתיים לרגל המצעד הראשון שלהם, ובכלל ציון אירוע הגאווה הראשון באילת. מעין הרגשת סולידריות שכזו, ועל זה אני חושב שיש לומר תודה לאגודה שהניפה בשנה האחרונה את דגל הגאווה בכל מניי ערים בארץ, והשנה ישנם 3 מצעדים רשמיים (ירושלים, אילת ות"א). בכל אופן, בהכנות לירידה לאילת, שמחתי לשמוע מכל מלון שאליו פניתי שהוא מלא עד 0 מקום, חשבתי לעצמי שבאמת הולך להיות תוסס ומלא בגייז, כשהגעתי התברר לי שבמקביל התקיים ...כן כן...הפסטיבל לתרבות מרוקו, או בקיצור המרוקנידע. נוכחות הומואים רבה לא הורגשה, אבל לפי מה שהעין קלטה יחסית לאירוע ראשון מסוגו באילת נראה לי שזו אכן אבן פינה, היו לא מעט בעיות בהפקת האירועים שאני לא אכנס ואפרט אותם כאן ועכשיו, אבל ביקרתי וראיתי את מרבית ה"תחנות" שהיו לאורחים, מצעד, מסיבת פתיחה, מסיבות בלילה ועוד. דבר אחר חשוב היה מכל זה, אולי דווקא מכיוון שהתקיים הפסטיבל המרוקאי שם, זה היה לראות את כל המשפחות מרובות הילדים מתעניינים באמת בכל מה שקרה שם, וכנ"ל משפחות תושבי העיר אפילו הגיעו עם ילדיהם לצפות (מהצד אומנם) בגייז האילו שצבעו להם את העיר פתאום. יש תקווה רבותיי, מצד שני הייתה גם לא מעט בורות באוויר, אבל חייבים להתחיל מאיפה שהו. להבא: מי שלא בא הפעם שיבוא בפעם הבאה, מסתבר שנוכחות זה דבר חשוב פוליטית ורגשית לכך שהחברה תקבל אותנו. וכמו כן לבוא ולהפגין נוכחות במצעד שיהיה בת"א - כי לאחרונה עלה נושא הגאווה לא פעם במסדרונות הכנסת והכח שלנו עכשיו חשוב מאיי פעם. נ.ב - המזג אוויר היה די טוב אם פחדתם מזה