סיכום טקס האופנה 2002.
יום שני, אין מה לעשות, אז רובצים מול הטלויזיה. הנה דיווח אישי מהשטח: טקס פרסי האופנה 2002:
האירוע שאני מחכה לו כבר שבועיים (אוי דודי! אוי איתן! אוי רז! אוי איתי!) היה מבחינתי כישלון ענק. כמו כל דוגמנית ממוצעת הטקס היה יפה מאוד מבחוץ (תפאורה ואפקטים) אבל מטומטם מבפנים. קריינות מעצבנת, חוסר תיאום בין המשתתפים, יונתן קוניאק ("ג´וני" עלאק), מועמדים צפויים וזוכים צפויים עוד יותר. תהלוכה וקטע זימרה מפגרים שך דוגמני הארץ (בלי להתייחס להרכב הנשי) שגרמו לי להבין מה כולם כל כך לא אוהבים באיתי ורז (מאי, לא אישי). דודי שעשה גיחה קטנה (דוגמן השנה) היה הפתעה נעימה. אז מה אם הוא לא היה מסופר ומלוקק כמו שצריך? הוא דודי והוא היה חמוד (בעיקר כשחיכה שיגמרו לספר את כל הרזומה שלו). וזהו. היה פרחי, היה אידיוטי, היה גיי, היה סנובי, היה רדוד. אה, והיה דודי (קצת אבל תמיד מבורך).
יום שני, אין מה לעשות, אז רובצים מול הטלויזיה. הנה דיווח אישי מהשטח: טקס פרסי האופנה 2002: