סיכום חופשה בססטרייר
חזרנו אתמול משבוע סקי בוואלטור ססטרייר.
יופי של מסלולים, יופי של מזג אויר, יופי של חבר'ה, אוכל ללא סוף, מלווה ישראלי צמוד (עם שבר בעצם הבריח - תרגיש טוב חן)
על הצד הביקורתי - קבוצת הדרכה גדולה מדי (בלשון המעטה), מדריך חמוד אבל אובד עצות,
נהננו ממזג אויר מצוין סך הכל. 3 ימים של שמש, שהביאו לבקרים מוקרחים קצת. אח"כ ירידה חדה בטמפרטורה פלוס שלג שהביא יומיים סגריריים אבל נפלאים של שלג חדש ויבש, וביום האחרון שמש צחה ומאירה על המדרונות הלבנים, לטעם טוב לסיום החופשה. מבחינתי הקטעים המוקרחים, במיוחד בשיפועים הקשים של האדומים כהים והשחורים היוו אחלה של שיפור יכולת טכנית. כאשר כל פנייה מביאה לירידה ורטיקלית מיידית של 20 מטר אתה לומד לנעוץ סכינים, כמו שאומרים.
היינו קבוצה של כ 50 איש מישראל, אני ובני (בן 16) לא הכרנו אף אחד, סהכ חוץ מהחמולות המשפחתיות שהיו שם, מצאנו עם מי להתרועע, ונהננו מחברתם. היה אחלה.
אוכל? אוכל איטלקי סטנדרטי אך טעים (אני עם רקע איטלקי). כל אחד יכול למצוא מה שהוא אוהב, הצעירים צ'יפס שניצלים או פיצה ופסטה, המבוגרים יותר מבחר סלטים קרים ותבשילים שונים. יין (איזשהו מרלו או שרדונה מבית לא ברור) יותר מסביר, חופשי וללא הגבלה, ומים על השולחן. מעבר לזה ניתן לקנות בבר בתשלום. הדבר היוצא דופן מבחינתי זה מבחר עוגות הקרם, אקלרים, פחזניות, עוגות השמרים, הטירמיסו, תפיחות קרם בטעמים שונים ומשונים... כל ערב העיניים מתבלבלות מהמבחר. מי שאוהב מתוק חוגג בענק.
השירות של הצוות סהכ לבבי וקשוב. אנגלית סבירה ואפילו מילים ספורות בעברית. אפילו לימדתי את ראש צוות הבידור את ההבדל בין "כמה אתם?" לבין "כמה אנשים אתם?" בנוסף כמובן המלווה הישראלי, בחור צעיר בשם חן, שקולט אותנו בנמל התעופה במילנו ובסוף השבוע מחזיר אותנו לשם בריאים ושלמים, אחרי שליווה אותנו צמוד בכל השבוע. למזלו הרע שבר את עצם הבריח על הסנובורד שלו לפני שהגענו, ולכן לא ראינו אותו גם על המסלולים.
אם יש לי ביקורת, לא קטלנית, זה על ההדרכה. קיבלנו מדריך בן 28, מתיאו, אדריכל צעיר מטורינו, בחור חמד, אבל עם קבוצה שהגיע בשיאה ל15 ישראלים, הוא היה קצת אובד עצות. כאשר מישהו נפצע והיה זקוק לחילוץ, ואחכ (ישראלים, לא?) נעלמו 2 שהחליטו להמשיך לבד במקום לחכות הוא ממש איבד את עשתונותיו. לי הוא אמר באיטלקית שמבחינתו שייפצע לו מישהו ויאבדו לו אנשים בבת אחת אומר לתלות את המעיל. למזלו, פתאום הופיעו הנעלמים מעלינו בצ'יירליפט. הוא היה בדרך להביא אותנו בחזרה למלון. אחכ ביום בו גלשנו למונג'נברה בצרפת, היה קטע נוסף בו הוא לא הבין שאני נשארתי מאחור (לתת מנוחה לברך הדואבת שלי) כאשר הוחלט לעשות לופ נוסף של קטע, ומכיון שרק אני מבין איטלקית, לא הצליחו להסביר לו שאני איננו, ורק שהוא חיפש אותי ע"מ שאתרגם לו מה הישראלים המשוגעים רוצים ממנו הוא הבין שאני איננו. סיפרו לי החברה שעוד פעם הוא נכנס ללחץ היסטרי. למזלנו, אנחנו הישראלים רגילים ללחץ, וחזרו 2 חברה לאסוף אותי, כאשר אני כבר מתכנן במפה את הדרך חזרה לבד. גם זה יה יום חוויה, 8 שעות של גלישה רצופה ללא שתייה או אוכל. יצאנו בתשע בבוקר וחזרנו אחרי חמש, כאשר כל צ'יירליפט שאנחנו עולים עליו נסגר אחרינו... הבירה ששתינו בפאב באותו אחה"צ היתה משהו מיוחד.
בקיצור, אחלה סקי, אחלה חבר'ה, נוף משגע, ויופי של מדריכות סקי... אם אפשר הייתי חוזר מחר.
חזרנו אתמול משבוע סקי בוואלטור ססטרייר.
יופי של מסלולים, יופי של מזג אויר, יופי של חבר'ה, אוכל ללא סוף, מלווה ישראלי צמוד (עם שבר בעצם הבריח - תרגיש טוב חן)
על הצד הביקורתי - קבוצת הדרכה גדולה מדי (בלשון המעטה), מדריך חמוד אבל אובד עצות,
נהננו ממזג אויר מצוין סך הכל. 3 ימים של שמש, שהביאו לבקרים מוקרחים קצת. אח"כ ירידה חדה בטמפרטורה פלוס שלג שהביא יומיים סגריריים אבל נפלאים של שלג חדש ויבש, וביום האחרון שמש צחה ומאירה על המדרונות הלבנים, לטעם טוב לסיום החופשה. מבחינתי הקטעים המוקרחים, במיוחד בשיפועים הקשים של האדומים כהים והשחורים היוו אחלה של שיפור יכולת טכנית. כאשר כל פנייה מביאה לירידה ורטיקלית מיידית של 20 מטר אתה לומד לנעוץ סכינים, כמו שאומרים.
היינו קבוצה של כ 50 איש מישראל, אני ובני (בן 16) לא הכרנו אף אחד, סהכ חוץ מהחמולות המשפחתיות שהיו שם, מצאנו עם מי להתרועע, ונהננו מחברתם. היה אחלה.
אוכל? אוכל איטלקי סטנדרטי אך טעים (אני עם רקע איטלקי). כל אחד יכול למצוא מה שהוא אוהב, הצעירים צ'יפס שניצלים או פיצה ופסטה, המבוגרים יותר מבחר סלטים קרים ותבשילים שונים. יין (איזשהו מרלו או שרדונה מבית לא ברור) יותר מסביר, חופשי וללא הגבלה, ומים על השולחן. מעבר לזה ניתן לקנות בבר בתשלום. הדבר היוצא דופן מבחינתי זה מבחר עוגות הקרם, אקלרים, פחזניות, עוגות השמרים, הטירמיסו, תפיחות קרם בטעמים שונים ומשונים... כל ערב העיניים מתבלבלות מהמבחר. מי שאוהב מתוק חוגג בענק.
השירות של הצוות סהכ לבבי וקשוב. אנגלית סבירה ואפילו מילים ספורות בעברית. אפילו לימדתי את ראש צוות הבידור את ההבדל בין "כמה אתם?" לבין "כמה אנשים אתם?" בנוסף כמובן המלווה הישראלי, בחור צעיר בשם חן, שקולט אותנו בנמל התעופה במילנו ובסוף השבוע מחזיר אותנו לשם בריאים ושלמים, אחרי שליווה אותנו צמוד בכל השבוע. למזלו הרע שבר את עצם הבריח על הסנובורד שלו לפני שהגענו, ולכן לא ראינו אותו גם על המסלולים.
אם יש לי ביקורת, לא קטלנית, זה על ההדרכה. קיבלנו מדריך בן 28, מתיאו, אדריכל צעיר מטורינו, בחור חמד, אבל עם קבוצה שהגיע בשיאה ל15 ישראלים, הוא היה קצת אובד עצות. כאשר מישהו נפצע והיה זקוק לחילוץ, ואחכ (ישראלים, לא?) נעלמו 2 שהחליטו להמשיך לבד במקום לחכות הוא ממש איבד את עשתונותיו. לי הוא אמר באיטלקית שמבחינתו שייפצע לו מישהו ויאבדו לו אנשים בבת אחת אומר לתלות את המעיל. למזלו, פתאום הופיעו הנעלמים מעלינו בצ'יירליפט. הוא היה בדרך להביא אותנו בחזרה למלון. אחכ ביום בו גלשנו למונג'נברה בצרפת, היה קטע נוסף בו הוא לא הבין שאני נשארתי מאחור (לתת מנוחה לברך הדואבת שלי) כאשר הוחלט לעשות לופ נוסף של קטע, ומכיון שרק אני מבין איטלקית, לא הצליחו להסביר לו שאני איננו, ורק שהוא חיפש אותי ע"מ שאתרגם לו מה הישראלים המשוגעים רוצים ממנו הוא הבין שאני איננו. סיפרו לי החברה שעוד פעם הוא נכנס ללחץ היסטרי. למזלנו, אנחנו הישראלים רגילים ללחץ, וחזרו 2 חברה לאסוף אותי, כאשר אני כבר מתכנן במפה את הדרך חזרה לבד. גם זה יה יום חוויה, 8 שעות של גלישה רצופה ללא שתייה או אוכל. יצאנו בתשע בבוקר וחזרנו אחרי חמש, כאשר כל צ'יירליפט שאנחנו עולים עליו נסגר אחרינו... הבירה ששתינו בפאב באותו אחה"צ היתה משהו מיוחד.
בקיצור, אחלה סקי, אחלה חבר'ה, נוף משגע, ויופי של מדריכות סקי... אם אפשר הייתי חוזר מחר.
