סיכום הנגיעה בנושא השינה והחלימה
לפני מספר שבועות, באחד מהשיעורים, נגענו טיפה בנושא של השינה, החלימה והתפישה בכלל. הנה סיכום קצר של נושא זה. המחזוריות: במהלך היממה, קיימים בדרך כלל (אצל כולנו) שני מחזורים שונים של תפישה: 1. תפישה מסודרת, קוהרנטית, ברורה, יציבה; 2. תפישה כאוטית, אקראית, תזזיתית, בלתי יציבה. המחזור השני (התפישה הכאוטית) מתאפיין בין היתר בדברים הבאים (אצל כולנו): 1. חוסר יכולת לקיים זכרון מסודר של תפישה זו; 2. העדר "אני" קבוע ומסודר, במהלך תפישה זו או לפחות ברובה; 3. שיתוק של הגוף הפיסי לאורך התפישה הזאת כולה, על מנת למנוע נזקים לנו או לסביבה שלנו; 4. עמעום החושים. התפישה הכאוטית מכונה "שינה"; התפישה המסודרת מכונה "ערות". סדר בכאוטיות, כאוטיות בסדר: אצל אמן קונג-פו, התפישה הכאוטית היא פחות כאוטית - והתפישה המסודרת היא יותר חופשית (פחות מקובעת). כלומר, בעת המחזור הכאוטי הוא נשאר מודע, במידה מסויימת ובחלק מהזמן - ובעת המחזור המסודר הוא נשאר חופשי, במידה מסויימת ובחלק מהזמן. הדבר מאפשר לו: - בעת התפישה הכאוטית, להמשיך לזכור את עצמו ולנצל את המצב לצורך פעילויות שונות של תפישה (ממשית) או התקדמות (ממשית) או עשיה (ממשית) או תרגול (ממשי). - בעת התפישה המסודרת, להמשיך להיות מסוגל להזיזה או להגמישה ועל ידי כך בעצם ללמוד דברים במהירות, להיות גמיש יותר מבחינה פנימית, לשנות את עצמנו, ללוש את עצמו (אפילו ברמת הכשרונות הבסיסיים וברמת האופי וההרגלים) ולהיות נעול פחות בההשאות (השכנועים) של עצמו ושל סביבתו. מטרה רחוקה לשאוף אליה: תיאורטית לפחות, יכול להיות שהמצב האולטימטיבי, אליו יכול אמן קונג-פו להגיע לאחר שנים של תרגול והתקדמות, הוא "איחוד" בין שני מחזורי התפישה, באופן כזה שהוא יהיה מצוייד ב"תפישת-על מאוחדת". יתכן שתפישה כזאת - אם היא אפשרית בכלל - הינה התרחשות של שני המחזורים הללו במקביל, ללא הרף. או אולי משהו אחר, רב עוצמה, שאיננו ברור לי כרגע. התחלת התרגול: אחד מהתרגילים הבסיסיים כדי להתחיל לאחד את "היין והיאנג" במקרה הזה, הוא להצליח למצוא את כפות הידיים בעת החלום. כלומר, בעת שאנחנו חולמים חלום רגיל, להבין שאנחנו חולמים, לזכור שיש לנו בכלל גוף פיסי שכרגע ישן במיטה - ולהיות מסוגלים להפסיק את האינרציה המחשבתית והרגשית שבה אנחנו נתונים, בתוך החלום. להגיע למצב שבו אנחנו מקבלים החלטות ובוחרים בחירות, מתוך אחריות, בתוך הסביבה בה אנחנו נתונים. הפעולה הראשונה בסביבה חדשה זו (שהיא בעצם סביבה לא חדשה בכלל, אבל לא היינו מודעים אליה עד כה) היא להרים את הידיים ולהתבונן בכפות הידיים בתשומת לב. זה נקרא "למצוא את כפות הידיים בחלום" וזוהי נקודת ההתחלה. בהמשך, אנחנו מנסים להגיע למצב שבו אנחנו יכולים לזכור את עצמנו אפילו תוך כדי שינה, לזהות שאנחנו חולמים - ולפעול כרצוננו בתוך הסביבה שבה אנחנו נמצאים. אחרי שאנחנו מגיעים למקום הפנימי הזה, אנחנו יכולים להתחיל לקבל מהמדריך תרגילים ועשיות לביצוע בתוך חלומותינו - ועל-ידי כך לפתח לעצמנו סביבת עבודה חדשה ועוצמתית, שמאפשרת לנו לעשות ולתרגל דברים שאין לנו אפשרות לעשות ולתרגל בצורה אחרת. לשאלות ולשיתופים בנושא זה, נא לשרשר לכאן... שלכם בן
לפני מספר שבועות, באחד מהשיעורים, נגענו טיפה בנושא של השינה, החלימה והתפישה בכלל. הנה סיכום קצר של נושא זה. המחזוריות: במהלך היממה, קיימים בדרך כלל (אצל כולנו) שני מחזורים שונים של תפישה: 1. תפישה מסודרת, קוהרנטית, ברורה, יציבה; 2. תפישה כאוטית, אקראית, תזזיתית, בלתי יציבה. המחזור השני (התפישה הכאוטית) מתאפיין בין היתר בדברים הבאים (אצל כולנו): 1. חוסר יכולת לקיים זכרון מסודר של תפישה זו; 2. העדר "אני" קבוע ומסודר, במהלך תפישה זו או לפחות ברובה; 3. שיתוק של הגוף הפיסי לאורך התפישה הזאת כולה, על מנת למנוע נזקים לנו או לסביבה שלנו; 4. עמעום החושים. התפישה הכאוטית מכונה "שינה"; התפישה המסודרת מכונה "ערות". סדר בכאוטיות, כאוטיות בסדר: אצל אמן קונג-פו, התפישה הכאוטית היא פחות כאוטית - והתפישה המסודרת היא יותר חופשית (פחות מקובעת). כלומר, בעת המחזור הכאוטי הוא נשאר מודע, במידה מסויימת ובחלק מהזמן - ובעת המחזור המסודר הוא נשאר חופשי, במידה מסויימת ובחלק מהזמן. הדבר מאפשר לו: - בעת התפישה הכאוטית, להמשיך לזכור את עצמו ולנצל את המצב לצורך פעילויות שונות של תפישה (ממשית) או התקדמות (ממשית) או עשיה (ממשית) או תרגול (ממשי). - בעת התפישה המסודרת, להמשיך להיות מסוגל להזיזה או להגמישה ועל ידי כך בעצם ללמוד דברים במהירות, להיות גמיש יותר מבחינה פנימית, לשנות את עצמנו, ללוש את עצמו (אפילו ברמת הכשרונות הבסיסיים וברמת האופי וההרגלים) ולהיות נעול פחות בההשאות (השכנועים) של עצמו ושל סביבתו. מטרה רחוקה לשאוף אליה: תיאורטית לפחות, יכול להיות שהמצב האולטימטיבי, אליו יכול אמן קונג-פו להגיע לאחר שנים של תרגול והתקדמות, הוא "איחוד" בין שני מחזורי התפישה, באופן כזה שהוא יהיה מצוייד ב"תפישת-על מאוחדת". יתכן שתפישה כזאת - אם היא אפשרית בכלל - הינה התרחשות של שני המחזורים הללו במקביל, ללא הרף. או אולי משהו אחר, רב עוצמה, שאיננו ברור לי כרגע. התחלת התרגול: אחד מהתרגילים הבסיסיים כדי להתחיל לאחד את "היין והיאנג" במקרה הזה, הוא להצליח למצוא את כפות הידיים בעת החלום. כלומר, בעת שאנחנו חולמים חלום רגיל, להבין שאנחנו חולמים, לזכור שיש לנו בכלל גוף פיסי שכרגע ישן במיטה - ולהיות מסוגלים להפסיק את האינרציה המחשבתית והרגשית שבה אנחנו נתונים, בתוך החלום. להגיע למצב שבו אנחנו מקבלים החלטות ובוחרים בחירות, מתוך אחריות, בתוך הסביבה בה אנחנו נתונים. הפעולה הראשונה בסביבה חדשה זו (שהיא בעצם סביבה לא חדשה בכלל, אבל לא היינו מודעים אליה עד כה) היא להרים את הידיים ולהתבונן בכפות הידיים בתשומת לב. זה נקרא "למצוא את כפות הידיים בחלום" וזוהי נקודת ההתחלה. בהמשך, אנחנו מנסים להגיע למצב שבו אנחנו יכולים לזכור את עצמנו אפילו תוך כדי שינה, לזהות שאנחנו חולמים - ולפעול כרצוננו בתוך הסביבה שבה אנחנו נמצאים. אחרי שאנחנו מגיעים למקום הפנימי הזה, אנחנו יכולים להתחיל לקבל מהמדריך תרגילים ועשיות לביצוע בתוך חלומותינו - ועל-ידי כך לפתח לעצמנו סביבת עבודה חדשה ועוצמתית, שמאפשרת לנו לעשות ולתרגל דברים שאין לנו אפשרות לעשות ולתרגל בצורה אחרת. לשאלות ולשיתופים בנושא זה, נא לשרשר לכאן... שלכם בן