מאדאם באטרפליי
New member
סיכום החג באינטרנט
מאד עצוב, קרה איזה ריב ומהומה בפורום הכי עיקרי שלי ונשאר שובל של נאחס ואני החלטתי להצטנן מהפורום לכמה ימים לא יודעת מה יהיה בהמשך אמרתי לעצמי שכל הדברים האלה הם שיעורים בחיים ואני צריכה להבין מהו השיעור - האם ההתפכחות מהאינטרנט כמהווה תחליף רצוי לחיים בחוץ? האם כמו שיש ריבים בחיים ואי הבנות ואי הסכמות יש גם בפה, באי הזה שכולו טוב שרציתי לברוח אליו? כמה קל להגיע לאי הבנות וריבים קטנים,אבל כמה כיף למנוע אותם מראש עם קצת התאפקות אהההה חשבתי על הנושא של פורום לעומת צ´ט (שאף פעם עוד לא עשיתי) לעומת אי סי קיו ואודיגו שאין לי, בקטע של הנזק שיכולה לגרום האי בו זמינות נניח מישהו כתב משהו והעמוד עבר אחורה, מישהו כותב משהו שמתיחס למשו למשהו שנכתב בעמוד שהלך אחורה אתה עונה לו מבלי לקרוא עדיין את מה שעבר אחורה, ואז אתה עובר אחורה ומצטער שכתבת כי נודע לך משהו שלא ידעת קודם כשהגבת, כל מיני טרגיקומדיות כאלה של טעויות קורות וכשאין מי שמוחק הכתובות נשארות על הקיר וזה בלתי הפיך... כלומר שההתנהלות הספונטנית בפורום צריכה להיות הרבה יותר מבוקרת ופחות ספונטנית, צריך לחשוב טוב מה לכתוב אם לכתוב, כמה לכתוב וכו´ לגבי ההתמכרות בחג - נגררתי בערב חג (אצלנו עובדים גם בערב חג וגם בימי שישי) אחרי העבודה מרוב עייפות אולי, ל - ככה חשבתי, לנוח קלות באינטרנט לחצי שעה ואז להמשיך את המטלות - נקיון הבית וקצת לישון עד ערב החג. ואחר כך יש ארוחת חג עם כל הקיבוץ וקבלת חג שאגב היתה מאד יפה וכן הלאה מסיבת קצף בפאב לכל הקיבוץ וכו´. נתקעתי בצהריים ארבע שעות באינטרנט ואחר כך הכל התבלגן לי ונדחה לי והשתבש ומצאתי עצמי פשוט ממוטטת והולכת לישון באחד עשרה וחצי בלילה ואת כל הנקיונות עשיתי רק למחרת במהלך כל היום. למזלי כל האורחים שהיו צריכים לבוא אלי בערב החג וגם למחרת, בסוף לא הגיעו, אבל היה לי מצב רוח מחורבן בגלל ש"עוד פעם זה קרה". תכננתי לצייר בחג אחרי שאגמור את הנקיונות והסדרים ואפשר להגיד בפירוש רק פה שלא נגעתי אפילו, כי כל השעות שתכננתילהקדיש לשם כך עברו באינטרנט. טוב, נראה אם יהיה שיפור בכיפור. מעניין, בערב החג השני היתה שוב תכנית במשק (להקה עם שירי ארצ ישראל בעיבודים מיוחדים ובמקביל ידעונים למיניהם) היתה אוירה נורא נחמדה וכל הזמן התאפקתי עד הסוף לא לעלות על האופניים ולרוץ לאינטרנט. הצלחתי בכך, אבל אחר כך נתקעתי פה עד שלוש בבוקר.... כך שאני רואה בכך הצלחה חלקית.
מאד עצוב, קרה איזה ריב ומהומה בפורום הכי עיקרי שלי ונשאר שובל של נאחס ואני החלטתי להצטנן מהפורום לכמה ימים לא יודעת מה יהיה בהמשך אמרתי לעצמי שכל הדברים האלה הם שיעורים בחיים ואני צריכה להבין מהו השיעור - האם ההתפכחות מהאינטרנט כמהווה תחליף רצוי לחיים בחוץ? האם כמו שיש ריבים בחיים ואי הבנות ואי הסכמות יש גם בפה, באי הזה שכולו טוב שרציתי לברוח אליו? כמה קל להגיע לאי הבנות וריבים קטנים,אבל כמה כיף למנוע אותם מראש עם קצת התאפקות אהההה חשבתי על הנושא של פורום לעומת צ´ט (שאף פעם עוד לא עשיתי) לעומת אי סי קיו ואודיגו שאין לי, בקטע של הנזק שיכולה לגרום האי בו זמינות נניח מישהו כתב משהו והעמוד עבר אחורה, מישהו כותב משהו שמתיחס למשו למשהו שנכתב בעמוד שהלך אחורה אתה עונה לו מבלי לקרוא עדיין את מה שעבר אחורה, ואז אתה עובר אחורה ומצטער שכתבת כי נודע לך משהו שלא ידעת קודם כשהגבת, כל מיני טרגיקומדיות כאלה של טעויות קורות וכשאין מי שמוחק הכתובות נשארות על הקיר וזה בלתי הפיך... כלומר שההתנהלות הספונטנית בפורום צריכה להיות הרבה יותר מבוקרת ופחות ספונטנית, צריך לחשוב טוב מה לכתוב אם לכתוב, כמה לכתוב וכו´ לגבי ההתמכרות בחג - נגררתי בערב חג (אצלנו עובדים גם בערב חג וגם בימי שישי) אחרי העבודה מרוב עייפות אולי, ל - ככה חשבתי, לנוח קלות באינטרנט לחצי שעה ואז להמשיך את המטלות - נקיון הבית וקצת לישון עד ערב החג. ואחר כך יש ארוחת חג עם כל הקיבוץ וקבלת חג שאגב היתה מאד יפה וכן הלאה מסיבת קצף בפאב לכל הקיבוץ וכו´. נתקעתי בצהריים ארבע שעות באינטרנט ואחר כך הכל התבלגן לי ונדחה לי והשתבש ומצאתי עצמי פשוט ממוטטת והולכת לישון באחד עשרה וחצי בלילה ואת כל הנקיונות עשיתי רק למחרת במהלך כל היום. למזלי כל האורחים שהיו צריכים לבוא אלי בערב החג וגם למחרת, בסוף לא הגיעו, אבל היה לי מצב רוח מחורבן בגלל ש"עוד פעם זה קרה". תכננתי לצייר בחג אחרי שאגמור את הנקיונות והסדרים ואפשר להגיד בפירוש רק פה שלא נגעתי אפילו, כי כל השעות שתכננתילהקדיש לשם כך עברו באינטרנט. טוב, נראה אם יהיה שיפור בכיפור. מעניין, בערב החג השני היתה שוב תכנית במשק (להקה עם שירי ארצ ישראל בעיבודים מיוחדים ובמקביל ידעונים למיניהם) היתה אוירה נורא נחמדה וכל הזמן התאפקתי עד הסוף לא לעלות על האופניים ולרוץ לאינטרנט. הצלחתי בכך, אבל אחר כך נתקעתי פה עד שלוש בבוקר.... כך שאני רואה בכך הצלחה חלקית.
