סיכום הופעה
הפלייליסט: 1.חתול, מפלצת 2.אלינור ריגבי 3.מלחמה 4.ערב ב' כסלו 5.הוא והיא 6.מחבואים 7.חתוך תוכן 8.על גגות תל אביב 9.בשווקים וברחובות 10.קיץ 11.פרפרי תעתוע 12.פרח שחור 13.זה האיש 14.בדידותי 15.תמונה אימפרסיוניסטית 16.רטוב וחם הדרן 17.איש קטן בטלוויזיה 18.ערפד 19.The Rush Time בשעה עשר וחצי בערך הגעתי לשער תיאטרון תמונע, שהיה כבר הומה אדם. ישבתי בתחתית המדרגות (...), עד שההופעה התחילה. ההתרגשות נשאה אותי, ולא הייתי מסוגל לשבת. עברתי לצד שמאל של הבמה. עלו לבמה יובל מסנר, טלי גולדברג, קרין זוקמן-הוד וחן שנהר, והתיישבו ליד כליהם, מול ספרי התווים שלהם, ופתחו את ההופעה בביצוע החם והנעים של השיר "חתול, מפלצת" של רמי פורטיס. מייד לאחר ביצוע זה הם הפתיעו בביצוע חדש (לרביעיית מסנר, לפחות) לשיר אלינור ריגבי, של הביטלס, אותו ביצע יובל באנגלית. לאחר תום מחיאות הכפיים הוא סיפר מעט על ההצגה בשם "ספינת השוטים", שהוא הלחין לה את המנגינות, ועל דו-הקרב בין שני הליצנים שמתרחש בסצנה של היצירה הזאת, "מלחמה". לאחר שסיים קטע זה, הזמין לבמה את ערן צור, אשר ביצע את "ערב ב' כסלו" באופן תיאטרלי מאוד, ואפילו בצורה קצת מטיפנית. בסיום השיר הוא דיקלם את קטע מתוך השיר "נחר בקראי" של אבן גבירול, וקצת הסתבך עם המילים, אבל בסוף הצליח לתקן את עצמו. אחרי ערב ב' כסלו עלתה לבמה הצלע האחרונה בהרכב: אלונה דניאל. לאחר דואט מרגש עם ערן צור לשיר "הוא והיא", היא עברה לחלק של השיר שלה בהופעה, עם שני שירים של להקת טאטו הנושנה ("מחבואים" ו-"חתוך תוכן") ואת השיר המיתולוגי שלה "על גגות תל אביב", שגרר מחיאות כפיים סוערות מהקהל. אחרי השיר הזה ערן החל לספר על "שיר חדש שנוצר לפני כשנה" (למרות שבפועל הוא קיים מתקופת להקת "השפנים"), ושכמה אנשים רצו שהם יבצעו אותו. אלונה השלימה אותו כשאמרה "שלושה, ארבעה אנשים.. אני אחת מהם", ואז הם ביצעו את "בשווקים וברחובות", כשערן שר ביחד איתה את הקטע האופראי. התופים נשמעו ברקע בפלייבאק. ההופעה המשיכה לכיוון של ערן צור, עם שלושה שירים אלמותיים שלו ("קיץ", "פרפרי תעתוע" ו-"פרח שחור"), שסחפו את הקהל בשירה ביחד איתו. לפני השיר "זה האיש" סיפר יובל מסנר שהסיפור מאחורי זה הוא על אדם שאביו נטש אותו בגיל צעיר ועבר לברזיל, והמזכרת היחידה שיש לאיש הזה מאביו היא תמונה קטנה שצולמה לפני 40 שנה בבית קפה קטן, ושלאיש הזה קוראים, להפתעתי, דני בסן. לאחר הביצוע המחמם לשיר בוצע השיר "בדידותי", שסחף תגובות נלהבות בצורה לא-נורמאלית מהקהל, שהתחיל למחוא כפיים כבר באמצע השיר. תמונה אימפרסיוניסטית היתה עוד שיא מדהים בהופעה: מעבר להיותו שיר מקסים בכל גרסותיו, בגרסה זו ישנו "מחול-פיציקטו" שלם באמצע השיר, שמתאים בצורה מופלאת למבנה והמילים של השיר, ויובל מסנר ביצע אותו במומחיות מעוררת השתאות, וכששאר כלי המיתר הצטרפו אליו, גם הם בפיציקטו, נוצרה חוויה מרתקת ומעניינת שספק אם ניתן לשחזר בכל סוג אחר של מופע. גם סיום קטע זה גרר מחיאות כפיים בטרם זמן. השיר האחרון לפני ההדרן היה "רטוב וחם", שהיה אנרגטי כמו תמיד, וגרם לקהל לבקש עוד. ועוד הוא קיבל. כשחזרו מההדרן ערן ואלונה בלבד, ערן הרים את הבאס והתחיל לנגן את השיר "איש קטן בטלוויזיה", מה שהיווה הפתעה גדולה מאוד, ונעימה מאוד. בסיום הגרסה המינימלית הזו לשיר הצטרפו שאר חברי הלהקה לבמה, וניגנו את ערפד, שהפתיח שלו לא מפסיק לרתק ולעניין אותי. גם שם יובל מסנר "שיחק" עם האפשרויות הגלומות בכלי המיתר, ועיבד שם החלקות נהדרות שנשמעות בתחילת השיר בצורה מעט צורמת, אך ללא ספק מתאימה. ההופעה הסתיימה עם ביצוע מיתרים לשיר The Rush Time, שגם כן היווה הפתעה - בהתחשב בעובדה שהוא לא נמצא באלבום. השישייה קמו לקידה, עזבו את הבמה - והאורות נדלקו שוב. כבר שנתיים שאני מת להיות בהופעה הזאת, וכשסוף סוף הצלחתי זה היה שווה כל שנייה של המתנה. מופע אינטנסיבי, חזק, מלא, מספק ומרהיב שלא נראים רבים כמותו בארצנו. ועכשיו נותר רק לחכות לפעם הבאה.
הפלייליסט: 1.חתול, מפלצת 2.אלינור ריגבי 3.מלחמה 4.ערב ב' כסלו 5.הוא והיא 6.מחבואים 7.חתוך תוכן 8.על גגות תל אביב 9.בשווקים וברחובות 10.קיץ 11.פרפרי תעתוע 12.פרח שחור 13.זה האיש 14.בדידותי 15.תמונה אימפרסיוניסטית 16.רטוב וחם הדרן 17.איש קטן בטלוויזיה 18.ערפד 19.The Rush Time בשעה עשר וחצי בערך הגעתי לשער תיאטרון תמונע, שהיה כבר הומה אדם. ישבתי בתחתית המדרגות (...), עד שההופעה התחילה. ההתרגשות נשאה אותי, ולא הייתי מסוגל לשבת. עברתי לצד שמאל של הבמה. עלו לבמה יובל מסנר, טלי גולדברג, קרין זוקמן-הוד וחן שנהר, והתיישבו ליד כליהם, מול ספרי התווים שלהם, ופתחו את ההופעה בביצוע החם והנעים של השיר "חתול, מפלצת" של רמי פורטיס. מייד לאחר ביצוע זה הם הפתיעו בביצוע חדש (לרביעיית מסנר, לפחות) לשיר אלינור ריגבי, של הביטלס, אותו ביצע יובל באנגלית. לאחר תום מחיאות הכפיים הוא סיפר מעט על ההצגה בשם "ספינת השוטים", שהוא הלחין לה את המנגינות, ועל דו-הקרב בין שני הליצנים שמתרחש בסצנה של היצירה הזאת, "מלחמה". לאחר שסיים קטע זה, הזמין לבמה את ערן צור, אשר ביצע את "ערב ב' כסלו" באופן תיאטרלי מאוד, ואפילו בצורה קצת מטיפנית. בסיום השיר הוא דיקלם את קטע מתוך השיר "נחר בקראי" של אבן גבירול, וקצת הסתבך עם המילים, אבל בסוף הצליח לתקן את עצמו. אחרי ערב ב' כסלו עלתה לבמה הצלע האחרונה בהרכב: אלונה דניאל. לאחר דואט מרגש עם ערן צור לשיר "הוא והיא", היא עברה לחלק של השיר שלה בהופעה, עם שני שירים של להקת טאטו הנושנה ("מחבואים" ו-"חתוך תוכן") ואת השיר המיתולוגי שלה "על גגות תל אביב", שגרר מחיאות כפיים סוערות מהקהל. אחרי השיר הזה ערן החל לספר על "שיר חדש שנוצר לפני כשנה" (למרות שבפועל הוא קיים מתקופת להקת "השפנים"), ושכמה אנשים רצו שהם יבצעו אותו. אלונה השלימה אותו כשאמרה "שלושה, ארבעה אנשים.. אני אחת מהם", ואז הם ביצעו את "בשווקים וברחובות", כשערן שר ביחד איתה את הקטע האופראי. התופים נשמעו ברקע בפלייבאק. ההופעה המשיכה לכיוון של ערן צור, עם שלושה שירים אלמותיים שלו ("קיץ", "פרפרי תעתוע" ו-"פרח שחור"), שסחפו את הקהל בשירה ביחד איתו. לפני השיר "זה האיש" סיפר יובל מסנר שהסיפור מאחורי זה הוא על אדם שאביו נטש אותו בגיל צעיר ועבר לברזיל, והמזכרת היחידה שיש לאיש הזה מאביו היא תמונה קטנה שצולמה לפני 40 שנה בבית קפה קטן, ושלאיש הזה קוראים, להפתעתי, דני בסן. לאחר הביצוע המחמם לשיר בוצע השיר "בדידותי", שסחף תגובות נלהבות בצורה לא-נורמאלית מהקהל, שהתחיל למחוא כפיים כבר באמצע השיר. תמונה אימפרסיוניסטית היתה עוד שיא מדהים בהופעה: מעבר להיותו שיר מקסים בכל גרסותיו, בגרסה זו ישנו "מחול-פיציקטו" שלם באמצע השיר, שמתאים בצורה מופלאת למבנה והמילים של השיר, ויובל מסנר ביצע אותו במומחיות מעוררת השתאות, וכששאר כלי המיתר הצטרפו אליו, גם הם בפיציקטו, נוצרה חוויה מרתקת ומעניינת שספק אם ניתן לשחזר בכל סוג אחר של מופע. גם סיום קטע זה גרר מחיאות כפיים בטרם זמן. השיר האחרון לפני ההדרן היה "רטוב וחם", שהיה אנרגטי כמו תמיד, וגרם לקהל לבקש עוד. ועוד הוא קיבל. כשחזרו מההדרן ערן ואלונה בלבד, ערן הרים את הבאס והתחיל לנגן את השיר "איש קטן בטלוויזיה", מה שהיווה הפתעה גדולה מאוד, ונעימה מאוד. בסיום הגרסה המינימלית הזו לשיר הצטרפו שאר חברי הלהקה לבמה, וניגנו את ערפד, שהפתיח שלו לא מפסיק לרתק ולעניין אותי. גם שם יובל מסנר "שיחק" עם האפשרויות הגלומות בכלי המיתר, ועיבד שם החלקות נהדרות שנשמעות בתחילת השיר בצורה מעט צורמת, אך ללא ספק מתאימה. ההופעה הסתיימה עם ביצוע מיתרים לשיר The Rush Time, שגם כן היווה הפתעה - בהתחשב בעובדה שהוא לא נמצא באלבום. השישייה קמו לקידה, עזבו את הבמה - והאורות נדלקו שוב. כבר שנתיים שאני מת להיות בהופעה הזאת, וכשסוף סוף הצלחתי זה היה שווה כל שנייה של המתנה. מופע אינטנסיבי, חזק, מלא, מספק ומרהיב שלא נראים רבים כמותו בארצנו. ועכשיו נותר רק לחכות לפעם הבאה.
ההופעה נפתחה ב"חתול מפלצת" והמשיכה עם "אלינור ריגבי" של הביטלס, שגורם לי להיות עצובה מאוד מאז שהייתי ילדה קטנה. הבנתי שהם ביצעו את השיר גם בהופעות קודמות, והוא בהחלט התאים לאווירה המלנכולית ולכאב הבטן שאיתו הגעתי. מ"מלחמה", מההרכב הביזארי של מסנר, לא ממש נהניתי, אגרסיבי מדי. אם אני זוכרת נכון, בשלב הזה עלה ערן צור לבמה, והם ביצעו את "ערב ב' כסליו" כמו שמעולם לא שמעתי אותו. פעמים רבות שמעתי שתמונע הוא המקום האולטימטיבי לראות את צור- ולשמחתי גיליתי שזה נכון מאוד : הוא אכן מתפרע יותר, ההנאה שלו ושל השאר מדבקת. אלונה דניאל עולה לבמה ,חיננית וחייכנית . אחרי ביצוע מרטיט של "הוא והיא", שבו השתלבו הקולות של אלונה וערן בצורה שמימית ממש, הגיע אחד מהשירים שהכי ציפיתי להם - "מחבואים". גם כאן לא התאכזבתי. ההרכב המשיך עם שיר נוסף מימי "טאטו" - "חתוך תוכן", ואז עם "על גגות תל אביב", שנשמע באוזניי (הפרנואידיות משהו) רלוונטי בדיוק כמו בזמן שבו נכתב. (ואתם יכולים לא להסכים על זה, זו פשוט הרגשה.) האווירה על הבמה הייתי שמחה מאוד, מבודחת - אלונה וערן צוחקים ביניהם, מגביהים ומורידים את המיקרופונים כשהם מתחלפים במקומות, צוחקים על הבדלי הגובה בכיף, הנאה גדולה. "בשווקים וברחובות " מתחיל, וזוהי הפעם היחידה בהופעה שבה אני מרגישה שגרסת האלבום הייתה טובה יותר. למרות הוקאלים המרשימים של אלונה והתיאטרליות הרבה המובנית בשיר, משהו שם לא התחבר. ממשיכים עם שלושה שירים נוספים של ערן - "קיץ", (שלא משאיר פרצופים אדישים בקהל המעונב והמהודר) , "פרפרי תעתוע", ו"פרח שחור". לשמחתי, הפחד שלי שמא ההופעה הגיעה לסיומה (לדעתי זה שיר סיום מושלם) התבדה, ויובל מסנר ממשיך עם השלישיה עם השיר "זה האיש". הוא מספר לנו את סיפורו של דני בסן ושר על האיש שהיה צריך להיות כל כך מוכר, אבל נראה זר. השיר הזה אף פעם לא ממש נגע בי, למרות שהערכתי את הביצוע המדויק. כשמגיע "בדידותי" כבר בלתי אפשרי להמשיך לשבת על המדרגות הצרות, חיביים לקום ולרקוד. בכל השירים האלו יש קצב מובנה ונפלא, הידיים מתופפות מעצמן על הברכיים והידיים מתעייפות ממחיאות הכפיים. עוד לא הספקנו להתאושש מהביצוע הענק הזה וכבר מגיע שיא נוסף - "תמונה אימפרסיוניסטית". ערן מספר שהם התלבטו אם לבצע את השיר או לא, כי השיר מוכר וכבר די חרוש, אבל אלונה התעקשה. וטוב שכך - הביצוע היה נפלא, רציתי שהוא יימשך עוד ועוד, מצידי שההופעה תמשיך [הדגש]רק [סדגש] בג'אמינג על השיר הזה. השיר נגמר, ובשלב הזה התחשק לי מאוד לשמוע את "רטוב וחם". כאילו שהלילה הזה יכול להיות מושלם יותר, זה אכן היה השיר הבא.
