תודה
הבנת מצבים חברתיים - הילד למד מספר תבניות של יצירת אינטראקציה חברתית, כגון "איך קוראים לך?" או "רוצה לשחק ב...?", ובהחלט יוזם קשר עם בני גילו (ועם מבוגרים באותה מידה, אפרופו תבניתיות), אך כאשר הצד השני לא מגיב הוא חווה תסכול רב ולעתים רחוקות מצליח "לאלתר" יוזמה אחרת או להיענות להצעה של הילד השני.
התמדה בפעילות מסוימת - אני מדבר בעיקר על משחקים המערבים אינטראקציה חברתית (ולא על פעילויות יצירה או הרכבה שבהן הוא עושה דברים נהדרים), גם כאלה שהוא יזם. לפעמים זה עובד, לפעמים לא. במשחקי כדור זה למשל מאד קשה (אם כי ייתכן שהם פשוט לא מעניינים אותו).
לגבי קשר עין אני נוטה להסכים, מה גם שזה השתפר במידה מסוימת בשנה האחרונה.
תבניתיות באינטראקציה מילולית - שולף משפטים שקלט מסרטים מצוירים/סיפורים וכו' עם ובלי קשר.
חוסר מנוחה - קורה בכל הפעילויות שלו (כולל אוכל, רחצה, ישיבה על הספה שהופכת להיות מופע קרקס).
ברור שיש כאן גם קשיים אובייקטיביים וגם מאפייני אופי וגם חינוך, אבל בשלב זה קצת קשה לנו להפריד ביניהם.
אני בעד גיוון אנושי, עם הסתייגות אחת - בסוף אנחנו לא חיים בואקום ויש רף מסוים שצריך לעבור כדי להשתלב בחברה. מכיוון שהוא ילד מאד מסביר פנים, חם ומנומס (וגם ברמה קוגניטיבית גבוהה) כולם (ילדים ומבוגרים) אוהבים אותו, אבל כל זה לא מניח את דעתי כשאני חושב על העתיד...
הבנת מצבים חברתיים - הילד למד מספר תבניות של יצירת אינטראקציה חברתית, כגון "איך קוראים לך?" או "רוצה לשחק ב...?", ובהחלט יוזם קשר עם בני גילו (ועם מבוגרים באותה מידה, אפרופו תבניתיות), אך כאשר הצד השני לא מגיב הוא חווה תסכול רב ולעתים רחוקות מצליח "לאלתר" יוזמה אחרת או להיענות להצעה של הילד השני.
התמדה בפעילות מסוימת - אני מדבר בעיקר על משחקים המערבים אינטראקציה חברתית (ולא על פעילויות יצירה או הרכבה שבהן הוא עושה דברים נהדרים), גם כאלה שהוא יזם. לפעמים זה עובד, לפעמים לא. במשחקי כדור זה למשל מאד קשה (אם כי ייתכן שהם פשוט לא מעניינים אותו).
לגבי קשר עין אני נוטה להסכים, מה גם שזה השתפר במידה מסוימת בשנה האחרונה.
תבניתיות באינטראקציה מילולית - שולף משפטים שקלט מסרטים מצוירים/סיפורים וכו' עם ובלי קשר.
חוסר מנוחה - קורה בכל הפעילויות שלו (כולל אוכל, רחצה, ישיבה על הספה שהופכת להיות מופע קרקס).
ברור שיש כאן גם קשיים אובייקטיביים וגם מאפייני אופי וגם חינוך, אבל בשלב זה קצת קשה לנו להפריד ביניהם.
אני בעד גיוון אנושי, עם הסתייגות אחת - בסוף אנחנו לא חיים בואקום ויש רף מסוים שצריך לעבור כדי להשתלב בחברה. מכיוון שהוא ילד מאד מסביר פנים, חם ומנומס (וגם ברמה קוגניטיבית גבוהה) כולם (ילדים ומבוגרים) אוהבים אותו, אבל כל זה לא מניח את דעתי כשאני חושב על העתיד...