סייחים והרגלים

[jgut]

סייחים והרגלים

מה נהוג לעשות אצליכם עם סייחים טרם גמילה (עד גיל חצי שנה)? האם אתם מרגילים אותם לנוכחות ומגע של אנשים? מה לגביי הובלה, התרגלות לראשיית בית? מה עוד עושים איתם\ מלמדים אותם? אצלינו בחווה יש כרגע 4 סייחים לפני גמילה. חלקם ממש חמודים ומתפנקים, אחת מהן כל פעם מנסה לבעוט כשמתקרבים אליה... עד כמה ניראה לכם חשוב להקנות להם הרגלים בגיל צעיר זה? איזה דברים לא יצא לכם לעבוד עם סייחים והייתם רוצים בדיעבד? האים יש דברים שעשיתם שאחר כך התבררו כטעות? מקווה שזה יתפתח לדיון ולא רק כשאלון...

 

[dixie chick]

מה שאני הייתי עושה אם זה היה תלוי בי

זה להרגיל סייח עוד ב24 שעות הראשונות שלו למגע אדם, לראשיה, להולכה של כמה צעדים ולהרמת רגליים עושה את זה עוד כמה פעמים בשבוע הראשון (רצוי אפילו כל יום 5 דקות בכל יום) ואח"כ אפשר להניח לו לנפשו עד גיל איכוף... אבל כל המשקיע הרי זה משובח גם בתור סייח פעילות קבועה של ליטוף, טיפוח, הובלה, הרמת רגליים ושטיפה נראה לי מעולה הייתי מתנגדת רק אם הפעילות הזאת בסך הכל לוקחת לנו יותר מגג של הגג שעה אחת ביום, ואם מלכתחילה מצפים מסייח לעמוד בשקט או להיות צייתן למשך פרקי זמן ארוכים (כי בתור סייח הוא סקרן אבל כושר הריכוז שלו עדיין נמוך וגם הסבלנות), גם כל אילוף שכולל מכות או אלימות לא מקובל עלי בשלב הזה... כל מה שהוא יותר מלחץ לא נעים (למשל משיכה איטית של הראשית בית) לא קביל בעיני. לסייחים מותר גם להיות סייחים והייתי שמה חשיבות גדולה על לשחרר אותם לפרקי זמן ארוכים ביחד (אם הם לא במרעה מלכתחילה) וחשיבות על קשרים חברתיים בינם לבין סוסים וסייחים אחרים.

 

[dixie chick]

אגב חייבים לקחת בחשבון בכל התעסקות

שסייחים לא יודעים כלום, והם ממש רגישים, ויכולים להגיב בהמון אינסטינקט ובלי מחשבה בכלל. ולכן להקפיד פי מליון על בטיחות ובטחון לא הייתי קושרת סייח עם הראשיה לשום דבר לעולם בטח ובטח שלא קושרת והולכת הייתי לוקחת יאמבה זמן עם כל נושא חדש וכל אביזר חדש (צינור, מברשת וכ') לא מלחיצה את הסייח (לא מפרידה להרבה מהאמא ולא כשהוא ממש צעיר, לא לוקחת לטיולים בכבישים סואנים וכ') לא מרביצה ולא מושכת (סייח שמתהפך אחורה מהתנגדות לראשיה למשל שובר את המפרקת ומת)

 

[כל עולמי סוסים]

אצלינו...

אצלינו מרגילים למגע יד אדם (דבר ראשון). ואז לראשיית בית ולאחר מכן להולכה. במקרה שהסייח בועט- נותנים לו מכה, וככה הם נגמלים מזה (אבל לא נוצר אצלם פחד מבני אדם). לדעתי זה מאוד חשוב להרגיל למגע יד אדם, שכן זה אחד הדברים שקובעים את יחס הסוס למטפל בעתיד. גם חשוב להרגיל לראשיית בית והולכה. אבל ממש חשוב להרגיל לזה שאסור לבעוט לנשוך וכו'. כי אם הסייח ילמד שלא עושים לו כלום כשהוא תוקף. אם שאם הוא תוקף בזמן זמלטפים אותו הוא מקבל חופש, זה יכול להיות בסיס למצבים מסוכנים מאוד כשהסוס יגדל, ואז יצטרכו ללמד את הסוס שזה אסור- וזה לא נעים לא לסוס ולא לבנאדם. מבין כל מה שאמרתי, יצא לי לעשות את הכל עם סייחים, או יותר נכון זאת הייתה סייחה. הייתי רוצה שיצא לי יותר לעשות את זה.

 

[dixie chick]

סייח בשעות הראשונות שלו

בדרך כלל לא בועט- הוא בשוק מדי ומאוחר יותר אם הוא כן זה בדרך כלל ביטוי ללחץ שלא צריך להיות שם (האמא מאיימת או מרגישה מאויימת, או חס וחלילה הוא מופרד ממנה לחלוטין, כולם: הסייח האמא המאמן דחוקים בתא פצפון וכ') סייחים בשבועות הראשונים שלהם הם בדרך כלל (יש כמובן יוצאים מן הכלל) חברותיים סקרנים וכנועים... מה שכן אין לזלזל בבעיטה מסייח, היא יכולה להיות מאוד חזקה ומסוכנת

 

[כל עולמי סוסים]

נכון. אם יצא שאני חושבת שהוא בועט בשעות

הראשונות שלו- זה לא מה שהתכוונתי. ונכון שהם חברותיים, או ההיפך, פחדנים בטירוף, ויש כאלה שסתם רעים. ובקשר לזה שאין לזלז בבעיטה-

אני זוכרת את המשפט של מישהו מהצוות של החווה- "יש אנשים שחושבים שבעיטה של סייח זה כלום עד שהם מקבלים את הפצצה, ולכן אסור לזלזל בקטנטנים".

 

[fliperit]

חשוב מאוד.

אני מכירה מדריכה ששברה פעם צלע, כי סייח שלא התעסקו איתו מספיק בעט בה כשהיא הכניסה את אמא שלו לתא. מאז כל סייח מגיל יום זוכה לשעות של פינוקים, הברשות, ראשיות וכו'.

 

[פ ר ה ק ד ו ש ה]

בבית גידול...

נולדים פה כל שנה מלא סייחים וסייחות... משתדלים כל יום להתעסק איתם קצת... מפנקים אותם הרבה... נוגעים בכל המקומות.... מרימים רגליים וכו'... לפעמים מכניסים את הסייחים עם האמהות לחדר של המקלחת להרגיל אותם לשטיפה... (היום בדיוק שטפתי את הסייחים ה"ביישנים" שמעדיפים לשמור על דיסטנס אנחנו מפנקים עם תוסף מתוק של אקווי לפה... אחרי כמה פעמים הם כבר באים לבד ורוצים לקחת את המזרק בפה לבד... ומשם העבודה הרבה יותר קלה... ד"א זה גם חינוך טוב לעתיד.. כשרוצים להכניס להם חומר מסויים דרך הפה... אין מלחמות...

 

[להבה איתנה]

אני לא חושבת שצריך לפתות במתוק

כי לפעמים הפחד גדול מהרצון למתיקות. בעיני צריך להתחיל כשהם קטנים,בחינוך לטיפול שוטף. הובלה,קשירה,נקיון,רחיצה,טיפול בפרסות. חינוך בעיני הוא ללא שוחד מתוק וללא פיתויי אוכל.

 

[פ ר ה ק ד ו ש ה]

זה בד"כ לא קורה...

אבל כשזה קורה... זו גם שיטה....

 

[jgut]

מהנסיון שלי

שימוש במתוק עוזר במקרה כשלסוס כבר יש טראומה ממשהו (כמו לקיחת תרופה). ובתור סייחים כשנותנים להם משהו מתוק במזרק אחר כך גם כשנותנים להם משהו מר, הם לא מפתחים כזו התנגדות. הם עדיין מצפים מידי פעם למתוק.

 

[jgut]

ד"א זה בטח ממש כיף בבית גידול

פעם ביקרתי אצלכם וממש יפה שם. ואצלינו בחווה אחד המראות האהובים עלי זה כשמשחררים ביחד את כל האמהות עם הקטנטנים והם משחקים ביחד...

 

[תםטםOHIO]

סייחים

אני לא אוהבת להתערב בסיחים בני פחות מיום, יש להם צורך ליצור קשר ברור עם האמא שלהם ולסוסה וזקוקים את השקט שלהם ביחד. אני מפנה להם מקום רחוק מסוסים, במרחק ראיה ובמרחק מגע, במילא הנוכחות שלי שם כשאני מנקה, מחליפה מים ומביאה מזון. לפעמים אם הסייח שוכב בשקט ולא נרתע אם אני מתקרבת אני נהנית להעביר יד מרגיעה, והבהזדמנות זו עושה "את חובתי" ועוברת על כל הגוף. לטעמי זו החתמה מספקת. כעבור שבועיים אני משחררת את הסייח והסוסה עם הסוסים האחרים אחרי שהם כבר שבוע בהדרגה מתקרבים כל פעם יותר זמן. ואז גם יש להם חשיפה לאנשים סביבם, לאנשים מהחווה, תלמידים וכד' - כולם יודעים בדיוק מה כן ומה לא ובעלי רגישות. בשלב מסוים (בערך מגיל 3 ימים) הסייח כבר יתקרב אליי, הוא רואה אותי עם אמא שלו, ולאט מקבל ביטחון. אני שוטפת אותה, הוא מקבל קצת גם, היא נכנסת לשתות - גם הרגליים שלו נרטבות בבבריכת מים לפרסות שיש לנו לפני השוקת, היא מקבלת לאכול, הוא נשכב לה על החציר, לומד להתרחק ללכת לסוסים אחרים ולהכיר את הסביבה. בשלב מסוים אני צריכה להזיז אותם? אני עוטפת בחבל על הצוואר, תקראי לזה "הולכה אינדיאנית", אבל אח"כ אם אני צריכה להזיז סוס ואין לי ראשיה מספיקה כף יד על הצוואר (בלי למשוך בשיער רעמה) והם איתי. באיזשהו שלב הם גם מתרגלים למשהו שעובר מעל האוזניים ואז לשים ראשיית בית זה לשים, לחבר חבל והסיפור נגמר. הם במילא הולכים איתי ולא כי משכתי אותם עם איזה חבל. ראשיית בית זה חשוב נגיד לחיסונים, או לבדיקת רופא וכד'. מגיל בערך 4 ח' הם מטולפים קבוע. פשוט וקל. בדר"כ גם כשהם שוכבים אני פשוט יושבת לידם. בקיצור, הסייחים לומדים להכיר את כל המתקנים שיש בחווה כשהם מגיעים לצורך להשתמש בהם. הכל בשקט, בזמן שלו, כמו שעושים הבוגרים. כנ"ל ללצאת החוצה - להכיר את הסביבה מחוץ לחווה, ובטח לא להשאר תקועים באורווה כל היום.

 

[jgut]

איך הקטנטנים מתייחסים

לטילוף? האים את קושרת אותם תוך כדי? לגביי הבחוץ, את יוצאת לטיולים עם אמהות כשאת רוכבת עליהן והסייח פשוט מלווה אותכן? את לא פוחדת עליהם?

 

[תםטםOHIO]

קושרת? מה פתאום.

אני שוכבת לידם, עושה להם מסאג' ברגליים, מלטפת מפנקת ומנקה את מה שלוחץ בפרסה. לפעמים צריך להחזיק קצת את הפרסה עצמה כדי לקחת יותר דיוק או תנופה עם היד השניה אבל לא בכוח או בפעולה מפריעה והם לרוב מנמנים תוך כדי. אם אני מטיילת עם סוסה וסייח זה רק עם רוכב טוב ובשטח נקי מזבל. שומרים על קצב טוב כדי שהסייח ישאר צמוד ולא יסתובב. אם זה מעל גיל 4 חודשים אני משאירה את הסייח עם הסוסים במרעה ויוצאת עם האמא. אצלי הם יונקים עד גמילה טבעית זה בין 8 חודשים לשנה. אני תמיד פוחדת ותמיד חושבת ומתבוננת כל הזמן. אם נראה לי לא מתאים אני מבטלת למורת הרוח של התלמיד ומסבירה את ההחלטה שלי. (בהקשר לדיון השני - גם כאן ההחלטה שמוסברת באופו הגיוני מובנת מקובלת ומכובדת על פני תחושת - "סמוך"...)

 

[smart phenomenon]

אצלנו

על כל הסייחים עושים כמה דברים (ויש לנו יותר מארבעה...חח): קודם כל כשהם עוד ממש קטנים (מהיום שהם נולדו) כבר מרגילים אותם לאנשים, לליטופים בכל מקום (ראש בטן גב ישבן), ולהרמת רגליים (מדי פעם). כעבור כמה זמן שמים להם ראשיית בית (ללא חבל הובלה) מחזיקים את הראשייה, מלטפים והולכים קצת בתוך התא. כבר מהשבוע השני לחייהם הם משוחררים במגרש ליד כל מה שקורה במרכז החווה (אצלנו זה למעלה, איפה שהתאים שלנו), הם כבר מתרגלים לרוץ חופשי, לרעשים של מכוניות/טרקטורים, ולדברים נוספים. אחרי כמה זמן כאשר האמא חוזרת לעבוד ממשיכים לעבוד איתם על ליטופים כשהם לבד. כבר בגיל חודש מתחילים לעבוד איתם עם ראשייה וחבל על הובלה בתא, ליטופים עם ראשייה, והרמת 4 רגליים. מגיל שלושה חודשים כבר משאירים אותם במרעה לבד, מובילים אותם בראשייה בתוך החווה/במרעה ללא אמא. חשיבות- אני חושבת שיש חשיבות מאוד גדולה להרגיל סייח מגיל צעיר לעבוד עם אנשים, לדעת איך מתנהגים, ולהכיר את הכל מגיל צעיר. כמו כלב-אתה מרגיל אותו לצרכים ולקשב בגיל צעיר, וכך הוא לומד יותר טוב ויודע בעתיד. אני חושבת שגם אחרי גמילה צריך לעבוד עים סייח לפחות פעם בחודש אם לא יותר, על לשים ראשייה, הובלה עם ראשייה, ליטופים בכל הגוף והרמת רגליים. ככל שהסייח יתרגל לזה כל עוד הוא קטן הוא יהיה יותר נעים כשיהיה גדול. מקווה שהסברתי את עצמי, וסליחה על החפירה....חח

 

[תםטםOHIO]

פעם חשבתי ככה

אח"כ שיניתי דעתי, והבנתי שאין בזה הרבה צורך, זה רק יכול להזיק.

 

[smart phenomenon]

מה יכול להזיק?

אם מה בדיוק את לא מסכימה? הכל? חלק? איזה? ולמה?

 

[תםטםOHIO]

אה

סליחה חשבתי שזה ברור מההודעה שלי. בכללי אני חושבת שרצוי לא להטריד סייחים. בטח לא בינקות. כן צריך להעביר את המינימום של מגע וגם זה לא בגיל יום, אלא אח"כ וממש לא סדרה שלמה של פעולות כמו שהחתמות מסוימות גורסות, פשוט להוסיף את הדברים לפי הצורך ולפי ההתנהלות בחווה ככל שהסייח מתבגר. בערך כמו שלא תקחי תינוק ותעבירי אותו את כל החוויות של השנה הראשונה בשבוע הראשון שלו. - סתם דוגמא להבהרה OK? יכול להזיק - סתם לבלבל ולהעמיס, ואילו - החתמה מוגזמת יכולה ממש לפגוע בקשר בין סייח למניקה, לפעמים עד דחיית הסייח. סייחים שהוחתמו יותר מדיי גם עלולים להיות מדי קשורים לבני אדם בתפישה שלהם את עצמם, ואחרון חביב - הם מאבדים סטמינה ותשוקה, שיכול להתבטא אח"כ בסוס עם מזג שרוצה לנצח או אחד שקצת פחות מזיז לו. ומבחינתית לנצח זה גם כשאת סתם מתחרה איתו ומשתוללת ורוצה לראות ממנו שובבות ושהוא יהיה אדיש מדי.

 

[תםטםOHIO]

חח צ"ל - שיכול להתבטא *בהבדל* בין

סוס עם מזג שרוצה לנצח לעומת סוס אדיש