סיטואציה מוזרה
זוכרים את "מר סיגריה"
(כל הזכויות לכינוי שמורות ליערית*
) רק לתזכורת: הוא רווק. תל אביבי. אנחנו עובדים באותה חברה. היה קטע. נגמר. נשארנו חברים. אפילו טובים. עכשיו משפצים לו את הדירה אחרי התלבטויות, שינויים בתכניות, חבר שבסוף היה צריך לפנות בעצמו את הדירה שלו וכו' הוא הגיע לגור אצלי במשך חודש בערך.... אני יודעת.... אני יודעת.... אתם פותחים עיניים בתדהמה,
או אולי אפילו חושבים שאני משוגעת יותר מתמיד...
אז זהו. שלא. זה עובד. אפילו עובד יופי....
יש לי בית יחסית גדול, אז יש לו חדר "שלו" שהוא ישן בו. נפרד משלי כמובן...
הילדים מכירים אותו מביקורים שעשו אצלי בעבודה הסברתי להם שהוא חבר ולא בן-זוג והם דווקא נהנים מחברה של גבר בבית (הגור הגדול מראה לו קסמים שלמד בחוג, והקטן מעיף איתו אווירונים מניר)
ואני....??? מודה שלא הייתי בטוחה שזה "ילך"... וגם הוא. לכן מראש הסכמנו שאם זה יהיה לי קשה ומעיק - אני אגיד ונחשוב על פתרון אחר. אבל למרבה הפלא - זה נעים באופן מפתיע...
זה אמנם לא מקרה שאפשר ללמוד ממנו על ה"חיים האמיתיים" כיוון שבסופו של דבר הוא אורח אצלי בבית, ומתנהג בהתאם ואני לא נדרשת ואפילו לא מצופה ממני לשנות איזה מההרגלים שלי ומהדרך שבה אני עושה דברים בבית (למרות שברור שחלק מהם לא מתאימים לו....
) אבל עצם הנוכחות של עוד בנאדם בבית שיש עם מי לקשקש בערב עם מי לראות סרט בוידאו עם מי להתקין וילונות בחדר של הילדים בשבת עם מי לאכול צהרים בשמש שבת מלטפת ויחד עם זה, אם רוצים זמן של שקט סתם לקרוא עיתון או לקשקש בטלפון עם חברה או ללכת לישון את שנת-הקודש של שישי בצהרים - כל אחד מאיתנו הופך להיות לגמרי לבד, עם כל הטוב שב"לבד"... למרות שאנחנו תחת אותה קורת גג
נכון, יש את הידיעה שזה לזמן מוגבל שמאפשרת את זה יש את חוסר הסימטריה במצב שנוצר (אני בעלת הבית והוא אורח) יש מתח מיני שעדיף שלא ימומש...
אבל מה אני אגיד לכם? מפתיע אותי כמה זה בסופו של דבר קל.....
להיות "עם" עפ
(במצב רוח משועשע ומחויך למדי)
זוכרים את "מר סיגריה"
