סיטואציה "חברתית":

[orit952]

סיטואציה "חברתית":

טיילתי עם ילד בגינה. הוא שיחק בחול עם עוד כמה ילדים. פתאום הופיע גבר עם ילדה קטנה ועם כלב גדול. רוב הילדים נבהלו וברחו. ביקשתי ממנו לקחת את הכלב ומה הוא ענה: "אני מטייל פה עם ילדה שלי וכלב. אם זה לא מוצא חן בעינייך,קחי את הילד שלך ותלכי!"לא אז אמרו עליו שהוא חוצמפן וכו' אבל הוא נשאר עם הכלב ולא זז מהמקום. מה עושים? אך מתנהגים בסיטאציה ה"חברתית" הזאת? הרגשתי מה שמרגישים ילדינו.לא מצאתי מילים נכונות, לא ידעתי אך להגיב וכל כך בא לי לבכות....

 

[גאמי]

אורית!

ההרגשה זהה לתחושה של ילד שהתנהגו אליו בזילזול וחוסר כבוד, אך ההבדל הוא שאנו לא ילדים אז יש לנו שתי בחירות: או לומר לעצמנו, הוא אדם מתוסכל ומריר וזה לא קשור אלי, גם כך לא אצליח לחנך את ה...... או שלהתעמת איתו, שמזה לא בטוח שיצא משהו, שכן הוא חתיכת ח....... אין מה לעשות, העולם מלא אנשים קשים וצריך לסנן אותם יש לנו גם כך מספיק על הראש.

 

[orit952]

אך עובד ראש של ילדינו?

אז לקטע הזה עם כלב היה המשך. ילד שלי שהוא בדרך כלל פוחד מכלבים רצה להמשיך ולשחק. אבל.... פתאום ראיתי שינוי מאוד קיצוני בהתנהגות. הוא חתף צעצועים מילדים יותר קטנים (דבר שלא עשה עף פעם), צעק "לכו מפה", זרק חול וכו'. ברגע שהוא התחיל לדבר עם הירח לקחתי אותו הביתה. פעם ראשונה שהוא מתנהג בצורה כזאת.נבהלתי נורא. בבית עשיתי לו "טיפול ריגשי". דיברנו על כעס, על התנהגות מה מותר, מה אסור. בסוף שאלתי אותו "למה התנהגת ככה?" והוא ענה "כי פחדתי מהכלב".

 

[גאמי]

אורית צר לי לשמוע

רוצה לומר לך דבר מה. כאשר בתי היתה תינוקת לקחתי אותה לשחיה של תינוקות בשיעורים הראשונים היה קשה לה להתרגל למים וכל פעם אינסטנקטיבית רציתי לשלוף אותה משם כאשר החלה לבכות המנחה אמרה לי משפט שאותו אני לוקחת איתי לכל מקום . כאשר ילד חרד ממשהו, הדבר שהכי אסור לעשות הוא מה שהכי טבעי ורוצים לעשות כלומר, להרחיק אותו ממקור החרדה. אם מרחיקים אותו משם זה נותן לגיטימציה לחרדה. נסי לגרום לו כמה שיותר להתקרב לכלבים על מנת שתהיה לו חוויה מתקנת אפילו תרפיה עם חיות תוכל להוציא את פחדיו אלה אורית יקרה! האם יתכן שגם את נבהלת מהכלב? ילדינו מאוד רגישים לתחושותינו אנו

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

אורית

מבינה את ההזדהות שלך ואת ההשלכה שאת עושה על "איך הילדים שלנו מרגישים". ועדיין, לנטרל אנרגיות שליליות מיותרות בחיינו. האיש הזה ראוי לרחמים כמו אנשים רבים שלא מתייחסים לזולת בכבוד. המשיכי בדרך שלך. באמת שיש לך ולכולנו התמודדויות רבות על הראש. החשוב הוא לחנך את ילדינו גם לנתינה ולהזדהות עם הזולת.

 

[yonitbrk]

הייתי בסיטואציה דומה

ואז הכלב גם תקף, מתוך משחק כמובן, ילדים שרצו בגינה, והוא חשב שהם משחקים איתו, בעלת הכלב פשוט הסתובבה איתו משוחרר. פשוט איימתי שאתקשר למשטרה, או לפיקוח העירוני אם היא לא תקשור ותיקח את הכלב, וזאת היות שבכל כניסה לגינה, מוצב שלט האוסר להכניס כלבים לגינה הציבורית. שימו לב. וזאת בפירוש עבירה על החוק.

 

[orit952]

אך להסביר את התגובה

מבחינה פסיכולוגית? האם תגובה כזאת אופיינית לילדים בספקטרום או לילדים בכלל? אך ילדיכם מגיבים בסיטואציות דומות?

 

[yonitbrk]

אתן לך דוגמא אחרת

דבר ראשון, האוטיסטים שלי, מפחדים ללכת למקומות בהם הם יודעים שמסתובבים כלבים משוחררים, כמו בגינות הציבוריות, או בשפת הים וכו'. דוגמא נוספת אתן לך מהקיץ האחרון, באחד הימים חזרנו ברגל מהבריכה, ועברנו דרך שכונה אשר בה ישנם רק בתים פרטיים ומן הסתם בכל חצר יש כלב או שניים. עד כאן כל עוד הכלבים סגורים בחצרות, הכל בסדר. אבל ... פתאום קפצו עלינו מאחת החצרות, בה הגדר היתה פרוצה, שני כלבים אימתניים, ואני לא מגזימה, מאלה שטרפו בעבר ילדים, ופשוט התנפלו עלינו בנביחות וריתקו אותנו למקום. התחלנו לצעוק ולקרוא לבעלים, אבל הח... הזה החליט שנוח לו יותר להישאר בתוך הבית במזגן, מאשר לצאת ולראות מה הגונזילות שלו מעוללות. רק אחרי שידנו בהם אבנים והצלחנו לפגוע בהם, הם התרחקו ביללות לתוך החצר. כמובן שקראנו לפיקוח העירוני, אך עד שהם הגיעו הבעלים הספיק לצאת ולסגור את שער החצר, כך שהוכחה כבר לא היתה לנו. מאז הילדים שלי לא מסוגלים לשמוע על השכונה הזו, למרות שמדובר בשכונה מקסימה, המזכירה כפר או קיבוץ בתוך העיר. לדעתי ישנם הרבה ילדים שמפחדים מכלבים או מחיות אחרות, ומפתחים חרדות קיצוניות כלפיהם. למרות שלא ראיתי תופעות כאלו בעבר.

 

[orit952]

תודה

כל כך מעצבן שיש כאלו ח..... בעולם. מה שהתריד אותי שילד שלי לא גילה שום סימנים של פחד. הוא המשיך לשחק בחול רק שפתאום התחיל להתנהג בצורה אגרסיבית וכל הדברים ה"מוזרים" יצאו אחוצה. וגם אני לא קישרתי את זה לכלב, רק אחרי "טיפול רגשי". רציתי שתתנו לי דוגמאות בהן התנהגות של הילד משתנה או שהוא נכנס למצוקה כאשר הוא בעצמו לא מודע לסיבה.