סיום../images/Emo14.gif
קמתי היום בבוקר, להתחלה חדשה. אחרי הסיום שהיה לנו אתמול בערב, מן שיחה כזאת שכל אחד אמר את שלו. לפני שהגעת התקלחתי, הסתבנתי בסבון שכל כך נהנת להריח ממני, חפפתי, לבשתי את הבגדים שנהגת להחמיא לי עליהם והתיישבתי מולך לדבר. שמת את המפתחות של הדירה שלי על השולחן ושאלת בעיני תם: עשיתי משהו? למה את כועסת? הסברתי לך את כל שעל לבי ואמרתי לך כי איני מעונינת בסתם הזה בחיבוקים האלה שכרגע הנם ריקים מתוכן, שאני רוצה את כל הארוחה ולא רק את הקינוח. ולמרות שידעתי בדיוק מה אתה הולך להגיד, קיוויתי בסתר לבי שתאמר דברים אחרים, שתאמר שאתה לא רוצה לוותר שאתה רוצה להישאר. כמה כאב לי לשמוע אותך אומר: אני על מערכות יחסים מוותר. אז ישבנו ואני אמרתי ואתה אמרת ואז הנושא נסגר כך פתאום נחתם, ואחר כך שוחחנו על הא ועל דא כשאני יושבת מולך מחייכת, אצילית, לא נשברת ולמעשה כל מה שאני רוצה זה לצרוח לשבור את הכלים ולא משחקים ולהגיד לך, לא!!!! איך אתה יכול לוותר? איך אתה יכול לשבת מולי להסתכל לתוך עיניי ולומר לי ללא מילים מיותרות שעלי, עלינו אתה מוותר. יצאת מביתי וכל כך רציתי לבכות, במקום זה הלכתי לישון, קמתי בבוקר ובמכניקה של החיים הגעתי לעבודה והיא סחפה אותי אליה, כמה טוב לא לחשוב. ועכשיו כשכל הטירוף והלחץ נגמרו ויש לי רגע לחשוב אני רוצה לצעוק, לבכות, לשאול, לאבד ולו לרגע את השליטה ולהניח לגוש הזה שבגרון לצאת מתוכי, דרך עיניי. ואז לתת לדממה לחבוק אותי ואולי השקט יגיע גם אלי אל נפשי. אז להתראות לך האיש שהיה איתי, אני מסיימת כאן ונפרדת ממך גם בתוכי מניחה לך ללכת ומקווה באמת שאתה מצליח להיות מאושר.
קמתי היום בבוקר, להתחלה חדשה. אחרי הסיום שהיה לנו אתמול בערב, מן שיחה כזאת שכל אחד אמר את שלו. לפני שהגעת התקלחתי, הסתבנתי בסבון שכל כך נהנת להריח ממני, חפפתי, לבשתי את הבגדים שנהגת להחמיא לי עליהם והתיישבתי מולך לדבר. שמת את המפתחות של הדירה שלי על השולחן ושאלת בעיני תם: עשיתי משהו? למה את כועסת? הסברתי לך את כל שעל לבי ואמרתי לך כי איני מעונינת בסתם הזה בחיבוקים האלה שכרגע הנם ריקים מתוכן, שאני רוצה את כל הארוחה ולא רק את הקינוח. ולמרות שידעתי בדיוק מה אתה הולך להגיד, קיוויתי בסתר לבי שתאמר דברים אחרים, שתאמר שאתה לא רוצה לוותר שאתה רוצה להישאר. כמה כאב לי לשמוע אותך אומר: אני על מערכות יחסים מוותר. אז ישבנו ואני אמרתי ואתה אמרת ואז הנושא נסגר כך פתאום נחתם, ואחר כך שוחחנו על הא ועל דא כשאני יושבת מולך מחייכת, אצילית, לא נשברת ולמעשה כל מה שאני רוצה זה לצרוח לשבור את הכלים ולא משחקים ולהגיד לך, לא!!!! איך אתה יכול לוותר? איך אתה יכול לשבת מולי להסתכל לתוך עיניי ולומר לי ללא מילים מיותרות שעלי, עלינו אתה מוותר. יצאת מביתי וכל כך רציתי לבכות, במקום זה הלכתי לישון, קמתי בבוקר ובמכניקה של החיים הגעתי לעבודה והיא סחפה אותי אליה, כמה טוב לא לחשוב. ועכשיו כשכל הטירוף והלחץ נגמרו ויש לי רגע לחשוב אני רוצה לצעוק, לבכות, לשאול, לאבד ולו לרגע את השליטה ולהניח לגוש הזה שבגרון לצאת מתוכי, דרך עיניי. ואז לתת לדממה לחבוק אותי ואולי השקט יגיע גם אלי אל נפשי. אז להתראות לך האיש שהיה איתי, אני מסיימת כאן ונפרדת ממך גם בתוכי מניחה לך ללכת ומקווה באמת שאתה מצליח להיות מאושר.
