סיבות לחוסר חיבה העז שלי לאנגליה..
אוקיי.. אתם רוצים לדעת למה אני כל כך לא סובלת את המקום הזה? בבקשה. אנשים פה לא מתעניינים בכלום. סטודנטים למשל, כל מה שאכפת להם זמהכדורגל שלהם, הבירות והפלאפונים שלהם. אשתו של אחי הייתה סטודנטית כאן, והיא סיפרה לי על הסטודנטים פה. קודם כל, הם לא רוצים שום קשר עם המורה או עם הסטודנטים האחרים, והם לא מתעניינים בשעור. כשסטודנטים אחרים מגיעים הם לא אומרים שלום אחד לשני, גם אם הם מכירים אותם. אין להם שום קשר אחד עם השני. מקסימןם הם מחליפים שתי מילים עם החבר הכי ´קרוב´ שלהם, וזהו, פשוט שותקים כי אין להם על מה לדבר. שום דבר לא מעניין אותם, זה משעממם אותם, וזה משעממם אותם, רק בירות ופאלפונים מעניינים אותם. הם מתיישבים בסוף הכיתה, עם הפאלפונים שלהם, בודקים הודעות כל הזמן ולא משתתפים בשעור. היא סיפרה לי שפעם אחת המורה נתן שעורי בית, ולמחרת הוא שאל את הסטודטים למי יש שעורים. אף אחד לא פותח את הפה. והיא רואה שכולם הכינו שעורים! אבל לא, זה בושה לפתוח את הפה, לדבר, בכלל, זה פאדיחות להכין שעורים... אחרי זה איזה מישהו איחר לכיתה. אז המורה כזה מעיר לו שהוא הגיע באיחור, והבחור מאדים!... ניהיה ממש עגבניה!.. ולמה? כי המורה הפנה אליו את צומת הלב! עכשיו כל התלמידים האחרים מסתכלים עליו, שיוו! איזה בושה!.... אתם מבינים מזה?!? עכברים קטנים ומסכנים!!! וזה כבר באוניברסיטה, לא בתיכון!! אוקיי, עוד דוגמא. יש פה אולי איזה 15 בני נוער אנגלים יהודים. אז פעם אחת, אחת מהילדות ניסתה לארגן פגישה בבית שלה. אז באו איזה 10 ילדים. אוקיי, באים מתיישבים, אוכלים כיבוד, לא מדברים ביניהם. שוב פעם, פותחים פאלפונים, משחקים בפאלפון. הילדה כזה אומרת, ´נו, תציעו מה לעשות?´ ´איזה פעילויות אתם רוצים?´ שתיקה. אף אחד לא אומר כלום. לאף אחד אין רעיון, או שסתם הם מתביישים לדבר. ושוב פעם, ´נו?´ ´תגידו משהו, על מה אתם רוצים לדבר?´ כלום. שום דבר לא מעניין אותם, לא מעסיק את הראש הקטן שלהם, וגם אם כן, הם מעדיפים להתעלם מזה ולא להגיד. מישהו עוד עלול לצחוק עליהם. אוקיי, חיי משפחה. אין להם כזה דבר. היום ההיתי ביום הולדת של ילדה בת שלוש, שאני עושה עליה מן מחקר כזה לצורך הלימודים שלי. לא משנה.... בקיצור, היה לה יומולדת, אז איך זה הלך? הילדה עם עוד כמה ילדים יושבים במטבח ליד השולחן, אוכלים את החטיפים וסתם עושים שטויות... עכשיו, האמאות עומדות בצד, (כי אין מספיק כיסאות אז הם עומדות...) ביד אחת כוס יין וביד השנייה סיגריה, רוב הזמן פשוט שותקות, כי הרי אין להם על מה לדבר, ומדי פעם מרכלות על איזה מישהי מהחבורה. האבא יושב בסלון על הספה, עם כוס בירה ענקית וצופה בכדורגל. אין כמעט שום קשר בינו לבין האמא או לילדה. אבל זה לפחות מקרה שיש אבא. חצי מהנשים שם הם בכלל אמאות חד הוריות, שאף פעם לא התחתנו, יש להם ילד אחד מהחבר הראשון שעזב אותם וילד שני מהחבר השני שאולי עדיין איתם, והם עוד מצפות לעוד... אבל בינתיים הם לא רוצות להתחתן. הם רוצות ללכת לפאבים ודוסקוטקים, ולהיות ´חופשיות´ מבעלים. ודרך אגב, אם כבר מדברים על ימי הולדת, אז יש לי עוד חוויה לספר. לפני כמה זמן ידידה שלי מהבית ספר עשתה יום הולדת במרכז ספורט עם טרמפולינות. בכל מקרה, היא הזמינה כל מיני בנות שהיא הכירה. טוב, נפגשנו במקום, כמה בנות שהכרתי כבר באו, אחרי זה היא מגיעה עם איזה כמה בנות שהיא מכירה. הם נכנסות, היא לא מציגה אותם, הם לא אומרות כלום, לא מציגות את עצמם, אפילו לא מחיכות. בינן לבין עצמם הם גם לא מדברות, וגם לא עם ילדת היומולדת ונראה שבכלל אין קשר ביניהם. ככה זה בכל זמן הפעילות והטרמפולינות. וגם אחרי זה, כשהתיישבנו לאכול עוגה שהאמא הביאה וכל זה, אנחנו כולם יושבים, בנפרד, אף אחת לא מדברת עם השנייה, אולי רק איזה שתי בנות שמכירות אחת את השניה והתיישבו אחת ליד השנייה מחליפות איזה שתי מילים, ושאר הבנות סתם יושבות, אוכלות וזהו. ודרך אגב, אני גם ההיתי בין היחידות שהביאו לילדה הזאת מתנה. שאר ה´חברות´ שלה אפילו לא טרחו לעשות את זה... טוב, נראה לי שאני יסיים פה... אשמח לתגובות!
אוקיי.. אתם רוצים לדעת למה אני כל כך לא סובלת את המקום הזה? בבקשה. אנשים פה לא מתעניינים בכלום. סטודנטים למשל, כל מה שאכפת להם זמהכדורגל שלהם, הבירות והפלאפונים שלהם. אשתו של אחי הייתה סטודנטית כאן, והיא סיפרה לי על הסטודנטים פה. קודם כל, הם לא רוצים שום קשר עם המורה או עם הסטודנטים האחרים, והם לא מתעניינים בשעור. כשסטודנטים אחרים מגיעים הם לא אומרים שלום אחד לשני, גם אם הם מכירים אותם. אין להם שום קשר אחד עם השני. מקסימןם הם מחליפים שתי מילים עם החבר הכי ´קרוב´ שלהם, וזהו, פשוט שותקים כי אין להם על מה לדבר. שום דבר לא מעניין אותם, זה משעממם אותם, וזה משעממם אותם, רק בירות ופאלפונים מעניינים אותם. הם מתיישבים בסוף הכיתה, עם הפאלפונים שלהם, בודקים הודעות כל הזמן ולא משתתפים בשעור. היא סיפרה לי שפעם אחת המורה נתן שעורי בית, ולמחרת הוא שאל את הסטודטים למי יש שעורים. אף אחד לא פותח את הפה. והיא רואה שכולם הכינו שעורים! אבל לא, זה בושה לפתוח את הפה, לדבר, בכלל, זה פאדיחות להכין שעורים... אחרי זה איזה מישהו איחר לכיתה. אז המורה כזה מעיר לו שהוא הגיע באיחור, והבחור מאדים!... ניהיה ממש עגבניה!.. ולמה? כי המורה הפנה אליו את צומת הלב! עכשיו כל התלמידים האחרים מסתכלים עליו, שיוו! איזה בושה!.... אתם מבינים מזה?!? עכברים קטנים ומסכנים!!! וזה כבר באוניברסיטה, לא בתיכון!! אוקיי, עוד דוגמא. יש פה אולי איזה 15 בני נוער אנגלים יהודים. אז פעם אחת, אחת מהילדות ניסתה לארגן פגישה בבית שלה. אז באו איזה 10 ילדים. אוקיי, באים מתיישבים, אוכלים כיבוד, לא מדברים ביניהם. שוב פעם, פותחים פאלפונים, משחקים בפאלפון. הילדה כזה אומרת, ´נו, תציעו מה לעשות?´ ´איזה פעילויות אתם רוצים?´ שתיקה. אף אחד לא אומר כלום. לאף אחד אין רעיון, או שסתם הם מתביישים לדבר. ושוב פעם, ´נו?´ ´תגידו משהו, על מה אתם רוצים לדבר?´ כלום. שום דבר לא מעניין אותם, לא מעסיק את הראש הקטן שלהם, וגם אם כן, הם מעדיפים להתעלם מזה ולא להגיד. מישהו עוד עלול לצחוק עליהם. אוקיי, חיי משפחה. אין להם כזה דבר. היום ההיתי ביום הולדת של ילדה בת שלוש, שאני עושה עליה מן מחקר כזה לצורך הלימודים שלי. לא משנה.... בקיצור, היה לה יומולדת, אז איך זה הלך? הילדה עם עוד כמה ילדים יושבים במטבח ליד השולחן, אוכלים את החטיפים וסתם עושים שטויות... עכשיו, האמאות עומדות בצד, (כי אין מספיק כיסאות אז הם עומדות...) ביד אחת כוס יין וביד השנייה סיגריה, רוב הזמן פשוט שותקות, כי הרי אין להם על מה לדבר, ומדי פעם מרכלות על איזה מישהי מהחבורה. האבא יושב בסלון על הספה, עם כוס בירה ענקית וצופה בכדורגל. אין כמעט שום קשר בינו לבין האמא או לילדה. אבל זה לפחות מקרה שיש אבא. חצי מהנשים שם הם בכלל אמאות חד הוריות, שאף פעם לא התחתנו, יש להם ילד אחד מהחבר הראשון שעזב אותם וילד שני מהחבר השני שאולי עדיין איתם, והם עוד מצפות לעוד... אבל בינתיים הם לא רוצות להתחתן. הם רוצות ללכת לפאבים ודוסקוטקים, ולהיות ´חופשיות´ מבעלים. ודרך אגב, אם כבר מדברים על ימי הולדת, אז יש לי עוד חוויה לספר. לפני כמה זמן ידידה שלי מהבית ספר עשתה יום הולדת במרכז ספורט עם טרמפולינות. בכל מקרה, היא הזמינה כל מיני בנות שהיא הכירה. טוב, נפגשנו במקום, כמה בנות שהכרתי כבר באו, אחרי זה היא מגיעה עם איזה כמה בנות שהיא מכירה. הם נכנסות, היא לא מציגה אותם, הם לא אומרות כלום, לא מציגות את עצמם, אפילו לא מחיכות. בינן לבין עצמם הם גם לא מדברות, וגם לא עם ילדת היומולדת ונראה שבכלל אין קשר ביניהם. ככה זה בכל זמן הפעילות והטרמפולינות. וגם אחרי זה, כשהתיישבנו לאכול עוגה שהאמא הביאה וכל זה, אנחנו כולם יושבים, בנפרד, אף אחת לא מדברת עם השנייה, אולי רק איזה שתי בנות שמכירות אחת את השניה והתיישבו אחת ליד השנייה מחליפות איזה שתי מילים, ושאר הבנות סתם יושבות, אוכלות וזהו. ודרך אגב, אני גם ההיתי בין היחידות שהביאו לילדה הזאת מתנה. שאר ה´חברות´ שלה אפילו לא טרחו לעשות את זה... טוב, נראה לי שאני יסיים פה... אשמח לתגובות!
שהיתה בקיץ... הא אולי זה בגלל ששהאמא שלה היא אוףף שחכתי.. מאיזה ארץ לטינית חח